זהבי יצחק ובלהה

סיפור המשפחה

יצחק זהבי נולד בקלציה[1], פולין בשנת 1898, בן למשפחה יהודית שעסקה במסחר. היו לו תשעה אחים. יצחק למד ב"חדר" כמו רוב ילדי היהודים. בגיל צעיר התחיל לעזור למשפחה. היה נוסע לוורשה עם סוסים להביא סחורה, נסיעה ארוכה ומסוכנת. במלחמת העולם הראשונה, בגיל 16 או פחות, הצטרף לתנועה הציונית ובגיל 17 התחיל בהכנות עם קבוצה לעלות לארץ ישראל. במלחמת העולם נרצחו כל יהודי העיירה קלציה ע"י הפולנים, מלבד אח אחד שלא היה בעיר וכשחזר, אחד הפולנים אמר לו שיברח. אשתו ושני ילדיו נרצחו. הוא שרד ועבר לארצות-הברית. מכל המשפחה הגדולה שרדו רק האח בצלאל וחנק'ה, בת דודתי.
הקבוצה שאבי הצטרף אליה עברה לוינה לעבוד בחקלאות כהכנה לארץ ישראל, וגם כדי לאסוף כסף על מנת להמשיך את הדרך לארץ ישראל. כעבור שנה המשיכו דרך איטליה. שם עבדו כדי לשלם את המשך (הנסיעה) הפלגה למצרים. בזמן העליה לארץ יצחק החליף את שם המשפחה מגולדברג לזהבי. הקבוצה מנתה 109 צעירים (שלשנים נחשבו לי כדודים) ממצרים נסעו ברכבת משא ליפו ושם היו צריכים להסתדר, למצוא עבודה, אוכל ומקום לשים את הראש.
במשך השנים הסתובב בארץ במקומות עבודה שונים סלילת כביש נצרת–יבנאל, בחקלאות בגליל ובעבודות שונות.
בשנת 1924 התחתן עם בלהה פיבר שנולדה בשנת 1902, גם היא עולה ציונית שהגיעה לארץ בשנת 1922 מזמושץ, פולין. בתחילה הם גרו בחיפה, בשכונת בת-גלים ויצחק עבד בעבודות שונות בעיקר בבנין. היה לו זוג סוסים. בשנת 1926 נולדה אחותי, שושנה. באותה שנה יצחק שמע שיש עבודה לזוג סוסים בעבודות יישור קרקע. הוא נסע עם עגלה והסוסים לפרדס-חנה והתחיל לעבוד ביישור הקרקע לנטיעת פרדסים. הסוסים (ואבי, יצחק) השתכנו ברפת של חיים ברנשטיין ברח' 500 ואבא יצחק עבד מבוקר עד לילה ביישור האדמה עם סקרייפר. עבודה קשה.
תוך כדי עבודה הגיש יצחק בקשה לפיק"א להשתכן בפרדס-חנה וכך נקנתה נחלה בתל-צבי הצפונית {כיום: רחוב תל צבי}. כשאמי ואחותי באו לפרדס-חנה עדיין הבית לא היה גמור וגרנו אצל יוסף (זלו) בן-יעקב. אמי היתה בהריון. כשהגיעה זמנה ללדת, השכן ממול גדעון חזנוב לקח את אמי (בלהה) לתחנת הרכבת בבנימינה עם סוס ועגלה, משם נסעה לחיפה ושם ב- 25.3.1931 נולדתי.
לתל-צבי עברנו בסוף שנת 1931. בתל-צבי היו עשרה בתים. שמה הראשון היה "שכונת מול". אשר לוטן (יונגשטיין) כתב שיר קצר: "בשכונת מול // רק חול וחול // שתי פרות ותרנגול".
לכל מתיישב היתה רפת, לול וסוס. בחצר נטעו פרדסים וליד הבתים עצי פרי. כל האיזור היה שומם: חול וחילפה. בנוסף למשק, יצחק זהבי עבד בקבוצת בנין שכלל את הורביץ, ינר, הופמן והרשל'ה הם בנו את שכונת תל-שלום. בסוף שנת 1937 בנו בפרדס-חנה את מרכז המושבה והורי מכרו את המשק בתל-צבי ובכסף קנו במרכז המושבה חנות. החלק הקדמי שימש חנות, והחלק האחורי – דירה. הורי, פתחו חנות ראשונה של מנופקטורה, גלנטריה וכלי מטבח. בחנות עבדה אמי. זו היתה החנות הראשונה ובכל האיזור היו קונים אצל זהבי. כל חיי שמעתי שבחים על היחס של אמי לקונים ולאנשים בכלל, ואיך היו שולחים ילדים "לכו לזהבי וקחו מה שצריך" וידעו שיהיה בסדר. חבל רק שהיתה אינפלציה גדולה ורוב הכסף הלך לאיבוד. בסוף ימיה של אמי היא חלתה ונפטרה מוות לא קל – יהי זכרה ברוך.
אחותי, שושנה למדה בבית הספר החקלאי ואחר כך בגימנסיה בחדרה. כשהיתה בת 16.5 התמרדה והלכה לפלמ"ח בקיבוץ אפיקים. אחרי הגיוס למדה בסמינר לגננות וחזרה לפלמ"ח למלחמת השחרור. עם תום המלחמה התחתנה עם גדעון ועבדה כגננת בחיפה. בשנת 1953 יצאו גדעון ושושנה לארצות הברית להשתלמות של שנתיים בהנדסת מים – השנתיים הפכו ל- 60 שנה.
אני, זאב זהבי (המכונה חג'יב) למדתי במקווה-ישראל, אחרי מלחמת השחרור הייתי בקבוצת כנרת, תל-גזר וקבוצת יזרעאל. בשנת 1957 חזרתי לפרדס-חנה, התחתנתי עם אביבה ונולדו לנו שלוש בנות: נילי זגל הגרה בפרדס-חנה ולה שני בנים: נדב וגיא; איריס קזז גרה בחולון ולה שלושה ילדים נועה, אסף ומאיה; תמי כ"ץ גרה בכפר מל"ל ולה בן אחד – עידו.
בפרדס-חנה עבדתי בחקלאות ובהדברת "זבוב הים התיכון".
כ- 30 שנה שיחקתי בקבוצת הכדורגל "מכבי פרדס-חנה" וניהלתי אותה. גידלתי דורות של חניכים, הכל בהתנדבות והשקעה רבה. אשתי, אביבה לימדה ריקודי עם, ועבדה כמזכירה בחטיבת הביניים. התנדבה בבי"ח הלל יפה 40 שנה.

 

[1] זה השם שמסר חג'יב. ייתכן שמדובר בעיירה קיילצה

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות

• 
  זהבי יצחק ובלהה