רחוב תל צבי מקביל, מצד מערב, לרחוב הראשונים, למרגלות הגבעה שעל קו פרשת המים שלה נמתח רחוב הראשונים. השכונה הוקמה על-ידי חברת פיק"א, כמו פרדס-חנה, ועשרת התושבים לאורך הרחוב היו פועלי פיק"א, כמו שכניהם בשכונת הפועלים (היא רחוב הראשונים). צבי, שעל שמו נקרא הרחוב, הוא צבי פרנק, המנהל הכללי של פיק"א בארץ ישראל באותה תקופה. תושבי הרחוב החלו לגור בו באחד במאי [1]1932.
חלקות האדמה היו צרות וארוכות. בעיתון דבר פורסם (ראו תצלום): "תכנית המשק הוא[2]: שני דונם וחצי מגרש, אשר עליו הוקם בית בן שני חדרים, מרפסת פתוחה ומטבח (עמד לדוגמא בתערוכת היריד), רפת, לול ומקלחת ועוד שנים וחצי דונם רצופים לראשונים (המסומנים בשם חלקה ב'). המגרש ינטע ברובו עצי הדר מלבד חלקות לגינת נוי, גן ירק וחצר. ישנו תקציב לפרה ולעופות מטעם הבנק למשכנתאות ואשראי. בתכנית יש עוד 5 דונמים נוספים בקרבת המקום."
הבתים היו כנראה די דומים לבתי הפועלים שנבנו כמה שנים קודם לכן עבור פועלי פיק"א בשכונת הפועלים הנ"ל: מטבחון, חדר שינה וחלל נוסף ציבורי, שירותים ומקלחת בחצר, רפת ולול.
כמו בהקמת המושבה, גם בהקמת שכונה זו, פיק"א מימנה וביצעה את הקמת התשתית: חלוקת הקרקע, "חריש עמוק, ישור, שרברוב, גידור, הוצאת יבלית ושתילים". בנק למשכנתאות ואשראי הקים את הבנינים והוא גם מתקשר בחוזה עם המתיישבים שהשתתפו בשלושים לא"י כל אחד.[3]
במקביל נבנתה שכונה נוספת, שכונתה "תל צבי דרומית" – כיום (2026): רחוב החלוצים, שאוכלסה בחמישה עשר פועלי חברת מטעי פרי הדר, לפי הידיעה בעיתון.
בפיסקה האחרונה מתפייט הכותב: "במרס נגשו המתיישבים לעבודה וכבר החלו נבטים ירקרקים לבצבץ מתוך הערוגות. השממה הולכת ונכבשת, הישימון נסוג אחור. מקום שהיה מכוסה לפני שנה שיחי קוצים וחרולים וחילפה מוצצת לשד האדמה, הולך ונהפך למקום פורח. עוד נאבק האדם את החולות הנודדים הפורחים ומכסים בכנפם הממית את הנבט הרך והזעיר, אך יד האדם העמלה תגבר." חתום: אשר י_ן
דבר, יום ששי, מאי 20, 1932. מתוך אוסף העתונות העברית בספריה הלאומית
[1] ראו כאן בהמשך חרוזים לתל צבי שכתב וביאר אשר לוטן. בביאור הוא כתב שהמגורים החלו במרץ אותה שנה.
[2] כך במקור
[3] נציין כי בערך שש שנים קודם לכן שילמו האיכרים מחיר הרכישה מפיק"א עמד על 500 לא"י (יותר מפי עשרה מהסכום הנ"ל) תמורת שטח מגורים בגודל של 5 דונם ועליו בית מגורים קטן, יחד עם 20 דונם אדמה לנטיעת פרדס ועוד 5 דונם לנטיעת מספוא. ייתכן שהכוונה היא לתשלום המקדמה על חשבון הרכישה, בהתייחס למעורבותו של הבנק למשכנתאות, וייתכן שנפלה טעות דפוס והכוונה היתה ל-300 לא"י – אין לנו דוגמת חוזה או מידע מבוסס אחר.
"כעין הסבר לחרוזים על תל צבי: (החרוזים – בהמשך) שנת 1932, תקופת המשבר העולמי, הוכרז על "התישבות האלף" בארץ. בפרדס חנה, החברה המיישבת, פיק"א, בנתה בהתישבות שלה את הבתים. הפעם להקמת תל-צבי. בנה את הבתים בנק משכנתאות ואשראי שבראשו עמד מנהל עיני מול. השכונה קרויה על-שם הנרי צבי פרנק, ממנהלי פיק"א הראשיים. היא נקראה הרבה זמן, משום מה, "שכונת מול". הבתים היו קטנים. הרפת, בנין משותף לשני שכנים שקיר מפריד באמצע, ובחלק הקדמי של הרפת "הדביקו" מקלחת לשני השכנים עם קיר מפריד ("תענוג" ברוחות הקרים בחורף לצאת ממקלחת הבית הנמצא במרחק כ- 20 מטר…).
עשרה בתים בשורה אחת גבלו עם מגרשי המתישבים הראשונים בשכונת הפועלים (כיום: רחוב הראשונים). חמישה עשר בתים נבנו על-יד מגד ("תל צבי דרומית", כיום: רחוב החלוצים). מאחר והעשרה עבדו בחברת פיק"א והיו להם ענינים וקשרים אחרים מאשר לחמישה עשר שעבדו בחב' "יפו פלנטשיין", וכדי "להבדיל" ביניהם, קראו ל- 15 תל צבי דרומית ולעשרה – תל צבי צפונית. היו גם שני "ועדים" נפרדים. בין המשתכנים-מתישבים היו גם רוווקים.
ביאור קיצורים המופיעים בשיר: בעזה"ש – בעזרת השם; הו"ח – הלואה וחסכון; קמ"ח – קופת מלוה חסכון; גמ"ח – קרן גמילות חסדים
הגשרים הנזכרים בשיר היו עשויים מקורות עץ מכוסים בקרשים שנשברו לעתים.
פרדס חנה, סיון תרצ"ח (1938), אשר לוטן
במארס 1932[1] נכנסו המתישבים לבתיהם בתל צבי. ואז נכתבו והוקראו החרוזים: "תל צבי"
חולות, רק חולות וחולות
סביב הושלך הס, שממה…
רק יללת התנים הנוגה
משסעת לפרקים הדממה
בשטחי "רָבְיָה" 1925.
חרוזים סתם כך
למושבתנו פ"ח
לפנים "רביה"
תשע שנים להווסדה
במושבתנו יש הכל,
חמרה, סמרה, חילפה, חול.
שדרה, חורשה, אמפיתיאטרון,
קפה, קפה ובית מלון,
יש בה כל מיני רחובות,
ועד היום חסרי שמות…
אך אל דאגה! ובכל זאת
קוראים: "חמש-" ו- "שמונה מאות"
מכל עבר ומכל הרוחות
מוקפה היא שכונות שכונות.
"תל" "תלים" מכל צד,
ולכל "תל" יש לו "ועד"…
תל צבי צפון, ת"צ דרום,
מגד ותל שלום
"גוש צפון" ו"גוש דרום"
כך המנהג הוא עד היום.
במושבתנו יש גם "מושב"
מספר חבריו אחד וכף.
"רחוב חמש מאות" – כיום:
רחוב הדקלים.
"רחוב שמונה מאות" – כיום:
דרך הנדיב.
"רחוב הראשונים" נקראה גם:
"שכונת הפועלים".
ואת זאת, רבותי, אין לשכוח!
הסדר אצלנו כבתיבת נח…
בן אדם, הן תבין,
שניים-שניים מכל מין
בעזה"ש, בנק הלו"ח,
במושבתנו אך נפתח,
ולמחרתו יש בפ"ח –
עזר כנגד: בנק קס"ח
"עזרה סוציאלית" רק נוסדה במקום,
ולקרן גמ"ח נתבקשנו לתרום.
מספרה נפתחה –
לעומתה שניה.
"לשפתנו" הגרמנית
בת-לויה: הרומנית
(הגדילו הסנדלרים לעשות,
כן ירבו! שני זוגות!)
מושבתנו – כולה פרדס,
אך אל תבוזו גם לעז,
כי "דוברי"מה, בעלי זקן,
לחמישים הגיעו כאן
(חצי מאה – וזכות בחירה
ידרשו כולם – במהרה…)
הקורא שים נא לב, וזגח,
את התיש אל תשכח!
במחלבה – שפע גדול.
"חלב ותוצרת בזיל הזול!"
מודיע הכרוז לכל אפסיים!
"חלב שתו במקום המים!"
כי מים רק שלוש פעמים
במשך השבוע מזרימים.
"החברה המיישבת"
למושבתנו מאד דואגת
מים-מים ובשפע רב
מכל ברז טיף, טיף, טף…
בראש כל חודש מסי הוועד
זורמים בסך (?) לכל צד
והקופה מלאה מז-אל זן…
ושלום ושלוה במועצתנו כאן.
רק לפעמים: לוח השלחן
עת "יעלה" החום יהפוך לקרבן…
יש במושבתנו גשר וגשרים
(הרשמו ב"חברת ביטוח תיירים"!)
בדרוך עליהם אשה או איש
הקרשים יוצאים ב"הורה" חיש…
מושבתנו היא כליל תפארת,
(כל "פגם" בה רק כזרת…)
בסך הכל כבת "טית"
ילדה תמימה בלי כל חטא
קומו אחרים, עמדו דום!
כי הגיעה עד הלום!
(אמנם יש רק "הפרדס"
ולעת עתה מתקימים בנס…)
אך בהגיעה לגיל "בת כף"
יעלה מחיר תפוחי הזהב.
כל תיבה – בשילינגים עשרים!
ואז אין בה דל – כולם עשירים!
לפועל שני גרושים בעד כל בור
ובלשכת העבודה אין כל חור!
במושבה מגרש ריק? הס מלהזכיר
שאלו נא את פי המזכיר
ומתי בתים חדשים! הבט נא, שור:
היש עוד בפרדס חנה אדמות בור?
כולה גן פורח, שופעת מים
קומו, חברים, נשתה לחיים!
ובקול רם נכריזה ונודיע:
ביובלה – עד מסילת הברזל תגיע!!!