תולדות פרדס-חנה

פרדס חנה הוקמה בשנת 1929, כחלק מתהליך ההתישבות הציונית בארץ-ישראל. שם המושבה מבטא את ייעודה המתוכנן כמושבת הדרים, וכמושבות הברון האחרות – על שם בת המשפחה, חנה פרימרוז לבית רוטשילד.
נוף המושבה לפני הווסדה: מראה המושבה הטובלת בירק כיום אינו רומז במאומה על ימיה הראשונים. לא כך נראו פניה כאשר הגיעו לכאן המתישבים הראשונים. במפת האזור משנת 1878 נראה כל אזור פרדס חנה מכוסה ביער אלונים. במפה מאוחרת יותר, משנת 1918 נראים בשטח עצים בודדים ואין זכר ליער, ככל הנראה היער נעלם משום שהתורכים כרתו את רוב האלונים במלחמת העולם הראשונה להסקת הקטרים. המקום נקרא בפי הערבים ע'ביה-רביה, שפירושו חורש עבות על שם יער האלונים שהיה באזור, או פרוש אחר: סבך החילפה-חילף החולות, שהיה הצמח השליט בסביבה. 
בשנת 1927 הוכן מיפוי השטח, שכלל סך הכל כ-22,000 דונם, המיועד למושבה. על תהליך הרכישה של האדמות ומיפויין מספר מוסה לרנר בזכרונותיו.  
15 במרץ 1929 – תחילת ההתישבות בפרדס חנה. האדמה היתה שוממה ומכוסה בקוצים. שיחים נמוכים ושורשי עצים שנכרתו. על גבעת חול חשופה לרוחות יישבה פיק"א את פועליה, אחרי שהם בנו את הבתים הראשונים במושבה. כך נוסדה שכונת הפועלים – כיום: רחוב הראשונים. לאחר מספר חודשים הגיעו מתישבים נוספים והתישבו ברחובות "500" – כיום רחוב הדקלים וברחוב "800"  הוא דרך הנדיב. גדעון חזנוב, מראשוני רחוב 500, תיאר זאת כך: קשים היו החיים בימים הראשונים. רוח הים יללה בלי הרף והביאה תלי תילים של חולות, שכיסו כל שתיל וכל פרח. החול היה כל כך טובעני, שרק הולכי על שניים או ארבע יכלו לעבור בו. כשהיתה מגיעה גברת מתל-אביב היינו כולנו עומדים ומסתכלים איך היא מנסה להאבק בחול עם נעלי עקב העדינות שלה ולבסוף מתייאשת, חולצת אותן וממשיכה יחפה…"
פיק"א תכננה מושבת פרדסנים שתושביה מן המעמד הבינוני יעסקו בחקלאות הדרים. חקלאות הדרים הצריכה פתרונות להשקיית הפרדסים, מיומה הראשון של המושבה. בשנותיה הראשונות עבדו כל המתיישבים בפרדסים ובמשקי העזר. הוקמו בית הפקידות (היום: בית האכר), גן ילדים (היום: בית הראשונים) ובית ועד (היום: משרדי מחלקת איכות הסביבה והרבנות). כעבור שנים אחדות תרמה הברונית עדה רוטשילד את בית הכנסת הגדול.
בין המתיישבים היו בעלי חזון ויוזמה, ובמושבה קמו בתי חרושת ובתי מלאכה, והתיישבו בה בעלי מלאכה ממקצועות שונים. שנים אחדות לאחר הקמתה, במחצית שנות ה-30 החלו להגיע לארץ ה"ייקים" (העליה החמישית). רבים מהם נקלטו במושבה והיתה להם השפעה עמוקה על התפתחותה האנושית, התרבותית והכלכלית. בשנת 1937 נסלל כביש תל-אביב חיפה שעבר דרך פרדס-חנה. באותה עת נפתחו גם מספר מקומות בילוי, בתי קפה ובתי מלון.
קליטת עליה: אחרי הייקים הגיעו למושבה בשנת 1942 משפחות מתימן. לאחר קום המדינה הוקם מחנה עולים עצום על השטח ששימש את המחנה הבריטי, מחנה 87, בצפון המושבה. דרך בית העולים עברו מאות אלפי עולים  חדשים. חלקם נקלטו במושבה. מחנה העולים הפך למעברה, ואליו נוספה מעברה ב' בשטח שעליו עומד איצטדיון הכדורגל והשטח שלידו. במושבה קמו מפעלים שונים, שהיוו מקור פרנסה למשפחות רבות. קליטת עליה זו היתה סימן לבאות, ואחרי קום המדינה קלטה פרדס חנה עולים רבים בתקופות שונות.
פרדס חנה הושתתה על עבודה עברית.
תקציב החינוך, גם בשנותיה הראשונות וגם בשנים הקשות, היה תמיד גבוה מתקציב הבטחון. הוקמו בה גני ילדים, בתי ספר, בית הספר החקלאי ומדרשית נועם, וכן מוסדות ילדים ונוער.
את ראשי המועצה של המושבה – ראו כאן.

שנים רבות היתה פרדס חנה על אם הדרך בין חדרה (ותל אביב ופתח תקוה) אל חיפה. על התפתחות התחבורה במושבה לפני ואחרי קום המדינה, ראו כאן.

על הספריה  והמתנ"ס במושבה.

שכונותיה השונות של פרדס חנה לפני קום המדינה, אחרי קום המדינה, ואחרי איחוד המושבות ב- 1969.

זכרונות ראשונים

הכשרת קבוצים צעירים

השלטון המקומי

בתי כנסת ושרותי דת

בתי ספר

אירועים חגיגיים במושבה