היוזמה להקמת גל עד לנופלי כרכור יצאה מאגף התכנון הממשלתי באוקטובר 1951. באותו הזמן כבר התקבלה במועצה המקומית כרכור החלטה להקים גל עד בשטח גן ציבורי בן 6 דונם[1] (מגרש מס' 53), אך טרם גובשה תכנית ברורה. שרטוט גבולות שטח הגן, ע"י משרד א' אקשטיין קיים בקלסר 914. ההתכתבות לגבי הקמת הגן התקיימה עם י' סגל, גנן ארכיטקט מתל אביב,[2] אך על העתק מסמך של בקשת הלוואה על סך של 3,000 ל"י לשם הקמת הגן רשום שהמתכנן של הגן הוא "מהנדס המועצה המקומית כרכור בשיתוף עם גנן המושבה."[3]
נטיעת הגן התקיימה רק בסוף שנת 1951 או בשנת 1952 (מכתב הזמנת עצים ושיחים יצאה אל מחלקת היעור באילנות בנובמבר 1951, והזמנת צנרת יצאה אל המדור להנצחת החיל באמצע דצמבר 1951)[4]. עם זאת, רשימה משנת 1970, ורשימה נוספת מתחילת שנות ה-80 כוללת את גן הגיבורים ברשימת הגנים הציבוריים. תאריך נטיעתו רשום שנת 1950.
תמונה מס' 1: תכנית סכמטית של הגן. חוברת "אמץ אתר" בהפקת בית הספר כרכור. ארכיון בית הראשונים.
בראשית שנת 1952 נוצר קשר בין המועצה המקומית לבין ישראל רובינשטיין מחיפה, שהקים את האנדרטה בנווה שאנן בחיפה. רובינשטיין הציע – והצעתו התקבלה ובוצעה – להקים מצבה בגובה של 7 מטרים, בנויה מאבנים שיובאו מנצרת, מסותתות בעיבוד גס. בחזית העמוד, בחלקו העליון – סמל צה"ל עשוי מאבן בצורה פלסטית בגודל של 220 ס"מ בערך. לצידי העמוד קישוט אריות ונשר – תבליט שטוח בהשראת הירוגליפים[5] מצרים קדומים. העמוד "יצמח" מן הקרקע, ורק חלקו הקדמי יישען על הבסיס, המוקף 3 מדרגות. העמוד פונה לכיוון הרי אפרים. הכתובת המתאימה עם שמות הבנים תוכננה להיות חקוקה בחזית העמוד, בחלקו התחתון. עלות הפרוייקט: 3,586 ל"י.
תמונה מס' 2: צילום האנדרטה בשנות ה-90. צלם לא ידוע. חוברת "אמץ אתר" בהפקת בית הספר כרכור. ארכיון בית הראשונים.
מענין לציין כי ביצוע הפרוייקט חייב הנפקת אישור מיוחד עבור רובינשטיין כדי שיוכל להכנס לנצרת.
רשיון בניה להקמת האנדרטה הונפק בספטמבר 1952 לגבי חלקה 135 בגוש 10074 (תב"ע 215). הובלת האבנים והביצוע תוכננו להתחיל בינואר 1953, והעבודה הושלמה תוך כמה חודשים: טקס הסרת הלוט התקיים ביום הזכרון 1953, בשעה 6 לפנות ערב.
במאי 1958 נעתרה המועצה ליוזמת ויצ"ו כרכור להקים שתי פינות נפרדות של שעשועים בגן הגיבורים. האחת תכלול ארגז חול, נדנדה וספסל צבעוני נמוך, והשניה תכלול נדנדה כפולה, מגלשה כפולה, וספסל צבעוני, וכן סחרחרת שכבר היתה קיימת בגן. סניף ויצ"ו קיבל על עצמו לממן את מתקני המשחקים וכן שלט להנצחת בתיה בדש, שהיתה יו"ר ויצ"ו כרכור. המועצה קיבלה על עצמה להקים את הספסלים וארגז החול[6].
תמונה מס' 3: התצלום מתוך ארכיון בית הראשונים. קלסר מס' 68. שנה לא ידועה. צלם: פוטו ארצי. האיש במרכז התמונה הוא משה פיינברג, האופה שהיתה לו מאפיה בחצר ביתו בכרכור. הילדה הקטנה על הנדנדה היא כנראה נכדתו, נטע פיינברג. הנערה ברקע היא דינה (אז: דיין) כוכבי. מאחורי הספסל, מוסתרת על-ידי גזע עץ, ניצבת אבן ועליה לוח עם שם התורמים של מתקני הגן. מזהים בתמונה עץ בוהיניה.[7]
בלבם של אנשי כרכור שמור מקום חם לגן הגיבורים.
ביוני 2005 הופקה חוברת "פרוייקט: אימוץ אתר, אתר ההנצחה – 'גן הגיבורים'" – עבודת שיקום ונטיעות, וכן פעילות חברתית קהילתית שבוצעו בהנהגת כתה ה'2 בבית הספר הממלכתי כרכור. במהלך השנים נוצרה במקום מסורת של קיום טקסים על ידי תלמידי בתי הספר היסודיים בכרכור.
לראשונה בשנת 2014 בוטל הטקס הרשמי של בתי הספר מטעם המועצה ובמקומו החליטו תושבי המקום על קיום טקס עצמאי בו יניחו זרים על ידי תלמידי בתי הספר בליווי הוריהם כמו גם משמר כבוד. בשנת 2015 בוטל הטקס הרשמי בשנית ותושבי כרכור לקחו על עצמם לקיים את המסורת רבת השנים בעצמם, כך גם בשנים הבאות.
על מקומו של הגן בלבם של ילדי כרכור יעידו תגובות רבות המתקבלות על כל פרסום פומבי הנוגע למקום. לדוגמא: "קודם כל האנדרטה, מדרגות אבן לבנות, רחבה, ואבן גבוהה מאוד שעליה חקוקים שמות החללים ילידי המושבה. המקום היה נראה לנו מקום קדוש, כשעלינו במדרגות הרגשנו קדושה, עמדנו שם ביראת כבוד.
מאחורי האנדרטה היה דשא, כשהיינו קטנים חשבנו ששם קבורים החללים ששמם על האנדרטה ולכן לא היינו דורכים עליו, היחידים שבאמת ישבו או שכבו לנוח עליו היו החיילים שהיו מגיעים בימי הזיכרון והיו מחכים לתורם לירות מטח כבוד בסיום הטקס.
מאחורי הדשא היו שיחים ואז דרך עפר שנועדה למכוניות, לדעתי בממוצע עברה שם מכונית פעם בשבועיים, אם לא שקעה שם בחול.
בחלק השני של הגן היה גן שעשועים, שתי נדנדות רגילות, שתי נדנדות זוגיות, מגלשה וקרוסלה. ולא היה צריך יותר מזה כי בעצם לכולם היתה חצר או שטח פנוי ליד הבית. כשישבנו על הנדנדה הזוגית הרגשנו כאילו אנחנו רוכבים על סוס, ועל הקרוסלה והמגלשה חלמנו והגינו רעיונות מעניינים…
חוץ מזה, המיקום של הגן היה מעולה בשבילי, כשהיו מגיעים אורחים אל ממה ואופה (כך כינו כולם את סבא וסבתא שלנו, מרגוט ואהרון ליסנר ז"ל). היינו, Gil Drayman ואני, בורחים לגן הגיבורים כי למי יש כוח לדודים ודודות, במיוחד לאלה שהיו חייבים לצבוט לנו בלחיים."[8]
דבריה על מקומו של הגן בחייהם של ילדי כרכור מקבלים חיזוק מאחרים, ביניהם דינה קופמנס-וזינה אשר מוסיפה: "שיחקנו בגן הגיבורים המון. בחג העצמאות הלכנו לשם כל בתי הספר עם דגלים בכחול לבן ואכן החיילים שהיו באים ביום הזיכרון. כל פעם שנפל בן מכרכור היינו סקרנים לראות מתי יחרטו את שמו על הקיר. גם פגישות נוער בין חברים וחברות היו בגן הגיבורים"[9]
אכן, במאי 1971 החלה שוב התכתבות עם רובינשטיין, כי בשל זכויות יוצרים חלה חובה לקבל את אישורו להוספת לוח על האנדרטה. הוא הכין לשם כך תכנית כתב ללוח שהמועצה היתה מעוניינת להוסיף. בדצמבר אותה שנה ניתנה הוראה להוסיף גם את שמו של אורון בנימין, שנפל ביולי 1971 במילוי תפקידו, שמסיבות טכניות הוספת שמו נעשתה בנפרד. נוגע ללב מכתבו של י' פרח, ובו הודעה כי המועצה החליטה להוסיף את שמו של אורון על גבי פס שיש, "וזה בכדי לא לפגוע ברגשי הצבור ולהכין מראש לוח זכרון גדול." למרבה הצער כעבור זמן קצר היה צורך להוסיף גם את שמו של יצחק מזרחי.
בשנות ה- 90 מצבו של הגן הצריך שיקום יסודי, עליו הוחלט בישיבת הנהלת מועצת פרדס חנה-כרכור בסוף אוקטובר 1996.
הנופלים המונצחים בגן הגיבורים:[10]
מלחמת העצמאות
- בנימין זיס י"ד ניסן תש"ח, 24 באפריל 1948, נפל בשחרור ירושלים
- אהרן לוי ב' בסיון תש"ח, 9 ביוני 1948 נפל בקרבות לטרון
- יוסף שפיצר ג' תמוז תש"ח, 10 ביולי 1948 נפל בקרבות משמר הירדן
- יוסף סגלוביץ י"ד תשרי תש"ט, 17 באוקטובר 1948 נפל בשחרור הנגב
- חיים רכס
- בנימין פרח הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו – נפלו כ"ו כסלו תש"ט, 28 בדצמבר 1948, בקרבות כיס פלוג'ה
לאחר קום המדינה
- עודד שתיל – כ"ח אב תשי"ג 6.8.53 נפל בעת מלוי תפקידו
- גדעון רכס– ה' אלול תשי"ד 3.9.54 נפל בעת מלוי תפקידו
- יעקב חממי– כ"ו חשון תשי"ז 31.10.56 נפל במערכת סיני
- עובדיה מרימי– ל' כסלו תשי"ח 23.12.57 נפל בעת מלוי תפקידו
- אדמון מנשה– ג' אדר א' תשכ"ו 7.2.62 נפל בעת מלוי תפקידו
- מרדכי גונדבי– כ"ט אייר תשכ"ז 9.6.67 נפל במלחמת ששת הימים
- חיים בראון– ט"ו אדר א' תש"ל 21.2.70 נפל בעת מילוי תפקידו
- מאיר פרץ– י"ח כסלו תשל"א 16.12.70 נפל בעת מילוי תפקידו
- אורון בנימין– ב' אב תשל"א 24.7.71 נפל בעת מלוי תפקידו
- יצחק מזרחי– כ' ניסן תשל"ו 24.3.72 נפל בעת אימון ברמת הגולן
- מנציק יעקב– כ"ח תשרי תשל"ד 24.10.73 נפל במלחמת יום הכיפורים
- חיים שלמה סולומוביץ– ט"ז תשרי תשל"ד 12.10.73 נפל במלחמת יום הכיפורים
- לירון יהודה– כ"ב חשון תשס"א 19.11.2000 נפל בעת מלוי תפקידו
- עדיאל כהן– ט' ניסן תשס"ד 29.3.2004 נפל בעת מלוי תפקידו
- גולן צפניה– י"ב בתמוז תשנ"ו 29.9.1996 נפל בעת מלוי תפקידו
[1] גודל השטח מתוך מכתב מס' מזהה 13368, 16/12/1951, קלסר 914 חוצץ גן הגיבורים
[2] מסמך 13371, 6/9/1951, קלסר 914
[3] רשימה שהודפסה בקיץ 1970 וכן רשימה שהודפסה בראשית שנות ה-80 כוללות את גן גיבורים כרכור שהנטיעה בו התקיימה בשנת 1950 על שטח של 4 דונם.
[4] קלסר 914, חוצץ גן גיבורים, מסמך 13368, 16/12/1951; מסמך 13369, 1/11/1951
[5] הִירוגְלִיף הוא מונח המתייחס לתווים או סימנים גרפיים שיוצרים דמויות מצוירות, בעיקר חיות או חפצים. תווים אלה שימשו בסיס לכתב קדום שהיה מותאם לחריטה על חרס, אבן או עץ. מקורו של המונח הוא ביוון העתיקה ומשמעותו כתבי הקודש, על שום תפקידו העיקרי שהתבטא בעבודת האלים במקדשים; (ויקיפדיה)
[6] מסמכים 27832 וכן 27843 ממאי ויוני 1959, בהתאמה – קלסר 918.
[7] הזיהוי של הדמויות והעץ – זיהוי של הציבור במענה לפרסום התמונה בדף הפייסבוק של בית הראשונים, 12/9/2017 – https://scontent.ftlv1-1.fna.fbcdn.net/v/t31.0-8/19679079_1227934453981993_7436914804322066152_o.jpg?_nc_cat=106&ccb=2&_nc_sid=9267fe&_nc_ohc=QR2VCogaZJMAX8Inbld&_nc_ht=scontent.ftlv1-1.fna&oh=edeb441e26f8e5cdefc90d107bf9b73f&oe=60398DA1
[8] איילת גולן, 9/12/2020, פוסט בקבוצת פייסבוק "זכרונות ילדות כרכור".
[9] תגובה על הפוסט של איילת גולן, 9/12/2020, קבוצת פייסבוק "זכרונות ילדות כרכור".
[10] מתוך אתר ויקיגניה: https://wikigenia.org.il/index.php?title=%D7%92%D7%9F_%D7%94%D7%92%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%9B%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%A8 (11/2/2020)