עלי גבעה לילה ירד
צל מתמתח ליד העץ הבודד
וכוכבים למכביר בזהרם נוצצים
מורים את הדרך לאוהבים.
ומזהיבה הגבעה לאורו של ירח
המשקיף ממרומים, וכל סוד מפענח
לאורו צללים נעים, ועובדים
ועל סודות של אנהבים בגופם מסתירים.
רק האילן ברוח חרש נע,
בקול רחש מפסיק דממת השתיקה
בחלקת בור הקרובה תן קולו הרים
ובלבל את חושיהם של זוג אוהבים.
והנה השחר בוקע, ועולה מן הגבעה
מאיר עט, וצופה על כל הסביבה
בעקבותיו גם השמש תזרח ותאיר
יקום איכר לעבודתו, יפלח בניר.
ומפלחת המחרשה, ומטשטשת עקבות
רגשות של אוהבים וגם אכזבות.
תוך הזעה, האיכר מוסיף תלמים על תלמים
והגבעה מחכה לערב, ולקראת הבאים.
יצחק קופליס, יוני 1915