שווגר זיגמונד וחנה

סיפור המשפחה

זיגמונד (שמעון) שווגר (Schwager) נולד בתאריך 21 ביולי 1891 בעיירה קאם (Cham) שבבוואריה (גרמניה) להוריו איזידור וקרולינה שווגר (לבית פליישר). בבגרותו הצטרף לעסקי העור של משפחתו בתור סוכן מכירות. במהלך מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא הגרמני ולחם בחזית המערבית במסגרת יחידת ארטילריה. עם סיום המלחמה שוחרר ועזר לשקם את העסק המשפחתי, שנפגע קשות מההאטה הכלכלית שגרמה המלחמה. ב-1924 עבר לעיר רגינסבורג שבמזרח בוואריה שם פתח, עם עוד שניים מאחיו, סניף של עסקי העורות של המשפחה בשם "האחים שווגר". ב-1927 הכיר את אשתו לעתיד האנה (חנה) וולף וב-1928 התחתנו (הזוג הכיר במהלך חתונתו של אחיו של זיגמונד, פריץ שווגר, שהתחתן עם בת דודתה של חנה, מטה זומר).
האנה (חנה) וולף (Wolf) נולדה בתאריך 20 באוגוסט 1899 בעיר אייזנאך (Eisenach) שבטורינגיה (גרמניה) לוולף וברטה וולף (לבית שפייר). חנה למדה במדרשה לגננות ופתחה, עם חברת ילדות, גן ילדים בשיטת מונטיסורי. לאחר נישואיה לזיגמונד עברה להתגורר בריגנסבורג שם נולדו שתי הבנות רות (1930) וחווה (1931).
העסק המשפחתי לעורות שבריגנסבורג שיגשג והעסיק כ-40 עובדים. ב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון החלו רדיפות אחרי יהודים והמשפחה החליטה להגר מגרמניה. זיגמונד רצה להגיע לארה"ב אך היתה זו חנה הציונית שקבעה את פלשתינה כיעד. עם הגיעם לארץ התיישבה המשפחה בתל אביב, אולם חיפשה מקום מתאים לעסוק בחקלאות וב-1934 הם נענו להצעת פיק"א לרכוש מגרש ברחוב 500 בפרדס חנה (כיום: רחוב הדקלים). ב-1935 הקימו שם את ביתם שנבנה בסגנון הבינלאומי (באוהאוס) לפי תכנונו של הארכיטקט ברגבור, אחיו של ד"ר ברגבור. במקביל לבניית הבית רכשה המשפחה פרדס (כיום בקרבת איטונג) במטרה לעסוק בחקלאות ולהתפרנס מיצוא תפוזים. מלחמת העולם השניה גרמה לעצירת התנועה הימית וסיכלה את תוכניות משפחת שווגר להתפרנס מהפרדס ובסופו של דבר נאלץ זיגמונד למכור את הפרדס.
במשך כל הזמן מאז שעלה ארצה פעל זיגמונד להעלות את בני משפחתו שנשארו בגרמניה ואף השתמש בעץ של הארגזים שבהם הובאו הרהיטים מגרמניה כדי לבנות צריף בחצר המגרש כדי שיהיה היכן לשכן אותם. הצלחת השכנוע היתה חלקית מאוד ובנובמבר 1941 נשלחו כל בני המשפחה שנשארו בגרמניה (11 איש) בטרנספורט ממינכן למצודה ה-9 בקובנה שם נורו למוות. תחושת האובדן הכבד רדפה אותו עד יומו האחרון.
ב-1945 חלה זיגמונד, ובעקבות ניתוח שגוי שעבר הפך למשותק בחלק גופו התחתון. עקב המגבלה הפיזית נבנה בצמוד לבית בית מלאכה קטן וזיגמונד ניסה להתפרנס מייצור ומכירה של מוצרי עור ופלסטיק (כמו שעשה בגרמניה). למרות הקשיים השתדלו הזוג שווגר להמשיך בחיים נורמליים ולטפח את הקשרים החברתיים והמשפחתיים וביתם היה מוקד לביקורים. שימור הקשרים עם קהילת הייקים יוצאי גרמניה הן המקומית והן המשפחתית איפשר המשך קיום השפה והתרבות הגרמנית העשירה.
הבנות, רות וחווה למדו בסמינרים, נישאו (רות ליעקב גרשוני וחווה לגיורא וולפרט) ולאחר מספר שנים הקימו חווה וגיורא את ביתם בחצר המגרש (במקום שעמדה בו הרפת).
זיגמונד נפטר ב-1977 וחנה עברה לגור בבית אבות על הכרמל בחיפה ונפטרה ב-1984. שניהם קבורים בבית הקברות של פרדס חנה.
אריאל הירשפלד כותב: "אבל חצר אחת, במרכז המושבה… נותרה כל השנים בלתי מעובדת… זו חצר גדולה של חמישה דונמים, במרכזה גבעה קטנה ועליה נבנה הבית ומסביבו ניטעו שניים-שלושה אורנים ותו לו… בני המשפחה הזאת לא רצו לחרוש ולעבד את החצר הגדולה… בימי סוף החורף, בשבועיים המקיפים את פורים בערך, עולים בה פרחי צבעונים. אלו פרחי צבעוני השרון. תועפות של צבעונים אדומים עולים בה מן האדמה… בני משפחת שוואגר הפכו לכאורה בחצרם את מושגי ה"תרבות" וה"טבע" על פיהם. הם, רומנטיקאים ייקים, שמרו על השממה… לא ה"טבע" נשמר כאן אלא ה"יפה", האידיאה של "שושן השדה" האדום; … בנאיביות יהודית מגרמניה, צייר אדון שוואגר מסביבו מרובע על האדמה, והפך את מקומו ליצירה. באותם שבועיים של אביב, מדי שנה, החצר היא מרובע אדום, גן סגור, ציור. " (אריאל הירשפלד, רשימות על מקום, פרק ט: הגן, עמ' 63-65).

זיגמונד (שמעון) שווגר (Schwager) נולד בתאריך 21 ביולי 1891 בעיירה קאם (Cham) שבבוואריה (גרמניה) להוריו איזידור וקרולינה שווגר (לבית פליישר). בבגרותו הצטרף לעסקי העור של משפחתו בתור סוכן מכירות. במהלך מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא הגרמני ולחם בחזית המערבית במסגרת יחידת ארטילריה. עם סיום המלחמה שוחרר ועזר לשקם את העסק המשפחתי, שנפגע קשות מההאטה הכלכלית שגרמה המלחמה. ב-1924 עבר לעיר רגינסבורג שבמזרח בוואריה שם פתח, עם עוד שניים מאחיו, סניף של עסקי העורות של המשפחה בשם "האחים שווגר". ב-1927 הכיר את אשתו לעתיד האנה (חנה) וולף וב-1928 התחתנו (הזוג הכיר במהלך חתונתו של אחיו של זיגמונד, פריץ שווגר, שהתחתן עם בת דודתה של חנה, מטה זומר).
האנה (חנה) וולף (Wolf) נולדה בתאריך 20 באוגוסט 1899 בעיר אייזנאך (Eisenach) שבטורינגיה (גרמניה) לוולף וברטה וולף (לבית שפייר). חנה למדה במדרשה לגננות ופתחה, עם חברת ילדות, גן ילדים בשיטת מונטיסורי. לאחר נישואיה לזיגמונד עברה להתגורר בריגנסבורג שם נולדו שתי הבנות רות (1930) וחווה (1931).
העסק המשפחתי לעורות שבריגנסבורג שיגשג והעסיק כ-40 עובדים. ב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון החלו רדיפות אחרי יהודים והמשפחה החליטה להגר מגרמניה. זיגמונד רצה להגיע לארה"ב אך היתה זו חנה הציונית שקבעה את פלשתינה כיעד. עם הגיעם לארץ התיישבה המשפחה בתל אביב, אולם חיפשה מקום מתאים לעסוק בחקלאות וב-1934 הם נענו להצעת פיק"א לרכוש מגרש ברחוב 500 בפרדס חנה (כיום: רחוב הדקלים). ב-1935 הקימו שם את ביתם שנבנה בסגנון הבינלאומי (באוהאוס) לפי תכנונו של הארכיטקט ברגבור, אחיו של ד"ר ברגבור. במקביל לבניית הבית רכשה המשפחה פרדס (כיום בקרבת איטונג) במטרה לעסוק בחקלאות ולהתפרנס מיצוא תפוזים. מלחמת העולם השניה גרמה לעצירת התנועה הימית וסיכלה את תוכניות משפחת שווגר להתפרנס מהפרדס ובסופו של דבר נאלץ זיגמונד למכור את הפרדס.
במשך כל הזמן מאז שעלה ארצה פעל זיגמונד להעלות את בני משפחתו שנשארו בגרמניה ואף השתמש בעץ של הארגזים שבהם הובאו הרהיטים מגרמניה כדי לבנות צריף בחצר המגרש כדי שיהיה היכן לשכן אותם. הצלחת השכנוע היתה חלקית מאוד ובנובמבר 1941 נשלחו כל בני המשפחה שנשארו בגרמניה (11 איש) בטרנספורט ממינכן למצודה ה-9 בקובנה שם נורו למוות. תחושת האובדן הכבד רדפה אותו עד יומו האחרון.
ב-1945 חלה זיגמונד, ובעקבות ניתוח שגוי שעבר הפך למשותק בחלק גופו התחתון. עקב המגבלה הפיזית נבנה בצמוד לבית בית מלאכה קטן וזיגמונד ניסה להתפרנס מייצור ומכירה של מוצרי עור ופלסטיק (כמו שעשה בגרמניה). למרות הקשיים השתדלו הזוג שווגר להמשיך בחיים נורמליים ולטפח את הקשרים החברתיים והמשפחתיים וביתם היה מוקד לביקורים. שימור הקשרים עם קהילת הייקים יוצאי גרמניה הן המקומית והן המשפחתית איפשר המשך קיום השפה והתרבות הגרמנית העשירה.
הבנות, רות וחווה למדו בסמינרים, נישאו (רות ליעקב גרשוני וחווה לגיורא וולפרט) ולאחר מספר שנים הקימו חווה וגיורא את ביתם בחצר המגרש (במקום שעמדה בו הרפת).
זיגמונד נפטר ב-1977 וחנה עברה לגור בבית אבות על הכרמל בחיפה ונפטרה ב-1984. שניהם קבורים בבית הקברות של פרדס חנה.
אריאל הירשפלד כותב: "אבל חצר אחת, במרכז המושבה... נותרה כל השנים בלתי מעובדת... זו חצר גדולה של חמישה דונמים, במרכזה גבעה קטנה ועליה נבנה הבית ומסביבו ניטעו שניים-שלושה אורנים ותו לו... בני המשפחה הזאת לא רצו לחרוש ולעבד את החצר הגדולה... בימי סוף החורף, בשבועיים המקיפים את פורים בערך, עולים בה פרחי צבעונים. אלו פרחי צבעוני השרון. תועפות של צבעונים אדומים עולים בה מן האדמה... בני משפחת שוואגר הפכו לכאורה בחצרם את מושגי ה"תרבות" וה"טבע" על פיהם. הם, רומנטיקאים ייקים, שמרו על השממה... לא ה"טבע" נשמר כאן אלא ה"יפה", האידיאה של "שושן השדה" האדום; ... בנאיביות יהודית מגרמניה, צייר אדון שוואגר מסביבו מרובע על האדמה, והפך את מקומו ליצירה. באותם שבועיים של אביב, מדי שנה, החצר היא מרובע אדום, גן סגור, ציור. " (אריאל הירשפלד, רשימות על מקום, פרק ט: הגן, עמ' 63-65).

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות

• 
  שווגר עם עוד ילדים מפוענח
• 
  גן הילדים של רות גרשוני – 1934 – תמונה 2
• 
  שווגר מכינים גינה