רסיסי מרדכי ושפרה

סיפור המשפחה

"אבי, מרדכי רסיסי, נולד ב- 1898, עלה לארץ ב- 1924 ולמזלו התקבל כעובד קבוע בחב' פיק"א. כמה שנים ניהל את המשק של הברון רוטשילד בשוּני, (התמונות של טרקטור בגלגלי ברזל) הוא היה ממונה של הפעלה והחזקת הבארות של חב' פיק"א. כשפיק"א התפרקה הוא קיבל בית בשכונת תל-צבי הצפונית. ב-1928 נולדנו, מיכאל ואני, בזכרון יעקב, וב- 1931 עברנו לפרדס חנה. הבית לא היה מוכן ואז התגוררנו ברחוב 800, בבית שהיה אח"כ של גרינוולד. נאלצנו לפנות וגרנו ב"כסריליבקה" . כשתל צבי היתה מוכנה עברנו לשם, היו שם 10 בתים כשכל אחד קיבל מגרש של 5 דונם ובו היה פרדס. שמותיהם: הראשון גנדלר, יעקובוביץ, רסיסי, אשר לוטן, זהבי, זינגר, דיאמנט, אחריהם משפ' קליגר, כהן סלסטיאן.
מסביב שדות חילפֶה וחולות, והתחבורה התנהלה בחמורים. כל יום הלכנו ברגל או על חמור לבי"ס עממי הוא אלונים.
אבי התעסק בנושא מים, ואח"כ עבד בוועד המושבה והיה אחראי למים לבתים, קורא שעונים ומתקן.
אמי עלתה לארץ ב- 1925. הם הכירו עוד בחו"ל. אבי דאג שהיא תעלה ופה התחתנו.
את הבית ניהלה אמי: שירותים בחצר בצריפון, מבנה דמוי מקלחת צמוד לרפת. כביסה עשו בחוץ על אש וערביה עזרה. אמי בישלה על פרימוס שגרם לה לכאבי ראש, והיה מפייח את תקרת המטבח.
יש לי רק זכרונות טובים מילדותנו עד שאבי נפטר. אבי כפי הנראה נפטר מסיבוך אחרי ניתוח אולקוס כשהייתי בן 13, הוא היה בן 43. הוא הרגיש לא טוב כאשר קרא שעון מים, הביאו אותו הביתה ואני רצתי ברגל לד"ר נוסבאום, ד"ר נוסבאום לקח את העגלה והחמור ויחד אתי הגענו לאבא, אך לא נותר לו אלא לקבוע את מותו. אבי עוד הספיק ב- 1935 להביא לארץ את הוריו. הם חיו אצלנו וקבורים בפרדס חנה שמם – קפליס. אבי עברת את שמו ברגע שעלה לארץ, היה ציוני גדול.
בשנת 1936 אחי ואני נסענו לפולין עם אמי לבקר את הוריה. אז הבנתי מה זה אנטישמיות ביום שנסענו לחיפה לנמל, זאת הפעם הראשונה שהייתי בחיפה ואז הגעתי לורשה. היינו שם חצי שנה ולמדתי פולנית, שלאט לאט נשכחה. כל משפחתה נספתה.
אחרי שאבי נפטר אמי היתה צריכה לפרנס, בלילה עבדה בקפה פינתי בשטיפת כלים. אח"כ למדה להיות גננת. היא היתה עוזרת ואח"כ גננת בבית העולים.
קיבלה משרה בפתח תקוה, נישאה בשנית וגרה בתל אביב, ונפטרה בשנת 1973 בגיל 71."
סיפר: יוחנן רסיסי, מרץ 2010 כתבה: עדינה כהן

"אבי, מרדכי רסיסי, נולד ב- 1898, עלה לארץ ב- 1924 ולמזלו התקבל כעובד קבוע בחב' פיק"א. כמה שנים ניהל את המשק של הברון רוטשילד בשוּני, (התמונות של טרקטור בגלגלי ברזל) הוא היה ממונה של הפעלה והחזקת הבארות של חב' פיק"א . כשפיק"א התפרקה הוא קיבל בית בשכונת תל-צבי הצפונית. ב-1928 נולדנו, מיכאל ואני, בזכרון יעקב, וב- 1931 עברנו לפרדס חנה. הבית לא היה מוכן ואז התגוררנו ברחוב 800, בבית שהיה אח"כ של גרינוולד. נאלצנו לפנות וגרנו ב"כסריליבקה" . כשתל צבי היתה מוכנה עברנו לשם, היו שם 10 בתים כשכל אחד קיבל מגרש של 5 דונם ובו היה פרדס. שמותיהם: הראשון גנדלר, יעקובוביץ, רסיסי, אשר לוטן, זהבי, זינגר, דיאמנט, אחריהם משפ' קליגר, כהן סלסטיאן.
מסביב שדות חילפֶה וחולות, והתחבורה התנהלה בחמורים. כל יום הלכנו ברגל או על חמור לבי"ס עממי הוא אלונים.
אבי התעסק בנושא מים, ואח"כ עבד בוועד המושבה והיה אחראי למים לבתים, קורא שעונים ומתקן.
אמי עלתה לארץ ב- 1925. הם הכירו עוד בחו"ל. אבי דאג שהיא תעלה ופה התחתנו.
את הבית ניהלה אמי: שירותים בחצר בצריפון, מבנה דמוי מקלחת צמוד לרפת. כביסה עשו בחוץ על אש וערביה עזרה. אמי בישלה על פרימוס שגרם לה לכאבי ראש, והיה מפייח את תקרת המטבח.
יש לי רק זיכרונות טובים מילדותנו עד שאבי נפטר. אבי כפי הנראה נפטר מסיבוך אחרי ניתוח אולקוס כשהייתי בן 13, הוא היה בן 43. הוא הרגיש לא טוב כאשר קרא שעון מים, הביאו אותו הביתה ואני רצתי ברגל לד"ר נוסבאום, ד"ר נוסבאום לקח את העגלה והחמור ויחד אתי הגענו לאבא, אך לא נותר לו אלא לקבוע את מותו. אבי עוד הספיק ב- 1935 להביא לארץ את הוריו. הם חיו אצלנו וקבורים בפרדס חנה שמם – קפליס. אבי עברת את שמו ברגע שעלה לארץ, היה ציוני גדול.
בשנת 1936 אחי ואני נסענו לפולין עם אמי לבקר את הוריה. אז הבנתי מה זה אנטישמיות ביום שנסענו לחיפה לנמל, זאת הפעם הראשונה שהייתי בחיפה ואז הגעתי לורשה. היינו שם חצי שנה ולמדתי פולנית, שלאט לאט נשכחה. כל משפחתה נספתה.
אחרי שאבי נפטר אמי היתה צריכה לפרנס, בלילה עבדה בקפה פינתי בשטיפת כלים. אח"כ למדה להיות גננת. היא היתה עוזרת ואח"כ גננת בבית העולים.
קיבלה משרה בפתח תקוה, נישאה בשנית וגרה בתל אביב, ונפטרה בשנת 1973 בגיל 71."

סיפר: יוחנן רסיסי, מרץ 2010 כתבה: עדינה כהן

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות

• 
  מרדכי ושפרה רסיסי
• 
  מרדכי רסיסי עם הילדים והעייר
• 
  שפרה, יונתן ומיכאל