ענתבי

סיפור המשפחה

דניאל ענתבי, מראשוני פרדס-חנה, נולד ב- 1904 בראש פנה. אביו, יהודה ענתבי, היה מנהל ומורה בבתי ספר בגליל (צפת, ראש פינה, יבנאל וכפר תבור). דניאל היה בוגר המחזור הראשון של "מקוה ישראל", ששפת ההוראה בו היתה עברית. קבוצה מבוגרי בית ספר זה, ודניאת ביניהם, עבדו ב- 1921 ביבוש ביצות כבארה, איזור מוכה קדחת. החיים בקבוצה לא היו לרוחו. הוא העדיף להיות חקלאי עצמאי. דניאל עבד למחייתו במשקים בסביבה וכמדריך חקלאי בכפר חסידים, שם נפגש לראשונה עם משפחת שיפמן. בשנת 1929 היה בין מייסדי פרדס חנה. הוא רכש מפיק"א בית, מגרש ושטח למטעים.
הבית בשכונת הפועלים כלל שני חדרים, מטבח ושירותים. בסמיכות לבית היתה רפת ששימשה למסעדת פועלים, אחר כך לבית כנסת של העדה התימנית, ולאחר מכן לדיירי משנה וכמחסן. בחצר הבית היה גן ירק ועצי פרי נדירים לאותה תקופה: אנונה, אבוקדו, אפרסמון וכן עצי פרי נשירים והדרים. בשטחים מרוחקים יותר (היום איזור יפה נוף) עמדו כרם ופרדס (בשטח שנקרא "400").
משני צדי הבית עמדו ברושים, ועצי רימון היוו גבול בין המגרשים.
עד שהעצים הניבו פרי לא היה ממה להתפרנס. דניאל ענתבי, שהיה כבר מטופל באשה ושני ילדים קטנים (אהודה ויהושע) נאלץ לקבל עבודה ב"סולל בונה" באבדאן שלחוף המפרץ הפרסי. העבודה באבאדן הצילה את המשפחה מחרפת רעב, אך געגועיו למשפחתו היו ללא נשוא והוא שב לארץ לאחר חצי שנה.
כדי להתמודד עם בעיות הפרנסה דניאל נאלץ לקבל עבודות בשכר יומי.
מאוחר יותר, בשנות ה- 50, התקבל לעבודה כפקיד בסוכנות היהודית. באותה תקופה הגיעו לארץ עולים רבים מצפון אפריקה ומאירופה, וברחבי הארץ הוקמו מעברות. דניאל היה מנהל המעברות בשומרון, ולעיתים היה מפליג באניות לקבל את העולים. הוא היה מדבר איתם בשפתם – יידיש, ערבית, צרפתית ומעט רוסית ורומנית. העבודה בסוכנות לא מנעה ממנו להמשיך ולעבוד בשטחי המטעים שבבעלותו. ליד הבית גידל ירקות לתצרוכת ביתית: חסה, צנוניות, בטנים, כרוב ובצל. תקופה מסוימת היו גם לול תרנגולות ועז.
בנו יהושע היה בן 21 כשנהרג בתאונת עבודה בקיבוץ אלומות.
שתי בנותיו של דניאל, אהודה ובת-עמי, נישאו, והוא זכה בחייו ליהנות מששת נכדיו.
דניאל ענתבי נפטר מהתקף לב בשנת 1981, תוך כדי עבודתו בגינה שבחצר הבית.

אשתו של דניאל ענתבי, חנה שיפמן, עלתה ארצה מפולין עם משפחתה בשנת 1925, בעליה הרביעית, והם התישבו בכפר חסידים. אביה, יהושע שיפמן, שהיה ציוני, רכש אדמה בכפר חסידים מהכשרת הישוב עוד בהיותו בחו"ל. יהושע הכין את אשתו זהבה לקשיים הצפויים להם בארץ באמרו: "החיים יהיו קשים, נצטרך להסתפק בלחם ומים ואולי גם זה לא יהיה לנו". זהבה הסכימה ללא היסוס.
העבודה הפיסית קשתה על המשפחה, ודניאל ענתבי, שהכיר אותם מתקופת היותו מדריך חקלאי בכפר חסידים סייע לאבי המשפחה לקבל עבודה כמנהל חשבונות של הצרכניה של פרדס חנה. כשמשפחת שיפמן הגיעה למושבה היא התגוררה בשכירות בביתו של דניאל.
חנה שיפמן למדה בסמינר למורות בירושלים, ונאלצה להפסיק את לימודיה בשל פטירת אביה. כבת בכורה נשאה בעול הפרנסה: עבדה בצרכניה ופרנסה את משפחתה בעלת חמש הנפשות: אמה זהבה ואחיה משה, יעקב ושלמה. בית המשפחה שעומד עד היום ברחוב אורנים נרכש בעמל כפיה של חנה.
עם פטירתו של אבי המשפחה, יהושע שיפמן, נשלח הבן יעקב ל"מאיר שפיה". האח הצעיר למד בבית הספר העממי במושבה (היום: "אלונים"). האח משה היה פעיל מאד בתנועת הנוער העובד והלומד ובעריכת העיתון "במעלה". הוא נפטר בגיל 21 לאחר מחלה ממושכת.

חנה ודניאל נישאו בשנת 1937. חנה המשיכה לעבוד בצרכניה וקיבלה משרה חלקית כספרנית בספרית המושבה.

דניאל ענתבי, מראשוני פרדס-חנה, נולד ב- 1904 בראש פנה. אביו, יהודה ענתבי, היה מנהל ומורה בבתי ספר בגליל (צפת, ראש פינה, יבנאל וכפר תבור). דניאל היה בוגר המחזור הראשון של "מקוה ישראל", ששפת ההוראה בו היתה עברית. קבוצה מבוגרי בית ספר זה, ודניאת ביניהם, עבדו ב- 1921 ביבוש ביצות כבארה, איזור מוכה קדחת. החיים בקבוצה לא היו לרוחו. הוא העדיף להיות חקלאי עצמאי. דניאל עבד למחייתו במשקים בסביבה וכמדריך חקלאי בכפר חסידים, שם נפגש לראשונה עם משפחת שיפמן. בשנת 1929 היה בין מייסדי פרדס חנה. הוא רכש מפיק"א בית, מגרש ושטח למטעים.
הבית בשכונת הפועלים כלל שני חדרים, מטבח ושירותים. בסמיכות לבית היתה רפת ששימשה למסעדת פועלים, אחר כך לבית כנסת של העדה התימנית, ולאחר מכן לדיירי משנה וכמחסן. בחצר הבית היה גן ירק ועצי פרי נדירים לאותה תקופה: אנונה, אבוקדו, אפרסמון וכן עצי פרי נשירים והדרים. בשטחים מרוחקים יותר (היום איזור יפה נוף) עמדו כרם ופרדס (בשטח שנקרא "400").
משני צדי הבית עמדו ברושים, ועצי רימון היוו גבול בין המגרשים.
עד שהעצים הניבו פרי לא היה ממה להתפרנס. דניאל ענתבי, שהיה כבר מטופל באשה ושני ילדים קטנים (אהודה ויהושע) נאלץ לקבל עבודה ב"סולל בונה" באבדאן שלחוף המפרץ הפרסי. העבודה באבאדן הצילה את המשפחה מחרפת רעב, אך געגועיו למשפחתו היו ללא נשוא והוא שב לארץ לאחר חצי שנה.
כדי להתמודד עם בעיות הפרנסה דניאל נאלץ לקבל עבודות בשכר יומי.
מאוחר יותר, בשנות ה- 50, התקבל לעבודה כפקיד בסוכנות היהודית. באותה תקופה הגיעו לארץ עולים רבים מצפון אפריקה ומאירופה, וברחבי הארץ הוקמו מעברות. דניאל היה מנהל המעברות בשומרון, ולעיתים היה מפליג באניות לקבל את העולים. הוא היה מדבר איתם בשפתם – יידיש, ערבית, צרפתית ומעט רוסית ורומנית. העבודה בסוכנות לא מנעה ממנו להמשיך ולעבוד בשטחי המטעים שבבעלותו. ליד הבית גידל ירקות לתצרוכת ביתית: חסה, צנוניות, בטנים, כרוב ובצל. תקופה מסוימת היו גם לול תרנגולות ועז.
בנו יהושע היה בן 21 כשנהרג בתאונת עבודה בקיבוץ אלומות.
שתי בנותיו של דניאל, אהודה ובת-עמי, נישאו, והוא זכה בחייו ליהנות מששת נכדיו.
דניאל ענתבי נפטר מהתקף לב בשנת 1981, תוך כדי עבודתו בגינה שבחצר הבית.

אשתו של דניאל ענתבי, חנה שיפמן, עלתה ארצה מפולין עם משפחתה בשנת 1925, בעליה הרביעית, והם התישבו בכפר חסידים. אביה, יהושע שיפמן, שהיה ציוני, רכש אדמה בכפר חסידים מהכשרת הישוב עוד בהיותו בחו"ל. יהושע הכין את אשתו זהבה לקשיים הצפויים להם בארץ באמרו: "החיים יהיו קשים, נצטרך להסתפק בלחם ומים ואולי גם זה לא יהיה לנו". זהבה הסכימה ללא היסוס.
העבודה הפיסית קשתה על המשפחה, ודניאל ענתבי, שהכיר אותם מתקופת היותו מדריך חקלאי בכפר חסידים סייע לאבי המשפחה לקבל עבודה כמנהל חשבונות של הצרכניה של פרדס חנה. כשמשפחת שיפמן הגיעה למושבה היא התגוררה בשכירות בביתו של דניאל.
חנה שיפמן למדה בסמינר למורות בירושלים, ונאלצה להפסיק את לימודיה בשל פטירת אביה. כבת בכורה נשאה בעול הפרנסה: עבדה בצרכניה ופרנסה את משפחתה בעלת חמש הנפשות: אמה זהבה ואחיה משה, יעקב ושלמה. בית המשפחה שעומד עד היום ברחוב אורנים נרכש בעמל כפיה של חנה.
עם פטירתו של אבי המשפחה, יהושע שיפמן, נשלח הבן יעקב ל"מאיר שפיה". האח הצעיר למד בבית הספר העממי במושבה (היום: "אלונים"). האח משה היה פעיל מאד בתנועת הנוער העובד והלומד ובעריכת העיתון "במעלה". הוא נפטר בגיל 21 לאחר מחלה ממושכת.

חנה ודניאל נישאו בשנת 1937. חנה המשיכה לעבוד בצרכניה וקיבלה משרה חלקית כספרנית בספרית המושבה.

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות

• 
  שיפמן יהושע