סדצקי יוסף ומרים

סיפור המשפחה

סדצקי יוסף

כתובת: רחוב קק"ל בשכונת נווה אשר טל, 379629 .
נולדתי בשנת 1913 בברדצובה, בסרביה, רוסיה. למדתי בגימנסיה העברית בסיקורן. הייתי חבר בתנועת הנוער "גורדוניה". עליתי ארצה בשנת 1933. הסיבות לעליה היו האנטישמיות שגברה, התנגדות לגיוס לצבא הרומני וכמובן גם היותי ציוני.
בשנת 1934 עלו אמי, אחותי אסתר ואחי.
בהגיעי ארצה גרתי בפתח תקוה משנת 1933-34 משם עברתי לחדרה וגרתי בה עד 1942. עיסוקי בארץ ישראל היו: נטיעת פרדסים ב"עין גנים", "תחיה", קידוח ובנייה של בארות, סלילת כביש ראש העין (הכביש הראשון) ועבודה בפרדסים. הייתי נוטר במשך שבע שנים בחיל הרכבת, מחיפה עד טנטורה ועל רכבת העמק. כחבר "ההגנה" נשלחתי לגדר הצפון ולהגנה על רכבת.
בקיץ שנת 1942 הגעתי לפרדס חנה. בפרדס חנה גרו רבים מחברי, אותם נהגתי לבקר כשעדיין גרתי בחדרה. הייתי מגיע מחדרה על חמור. בהגיעי לפרדס חנה התגוררתי ברחוב האורנים אצל משפחת שיפמן. שם גרנו, אשתי מרים ואני, במשך 5 שנים בחדר אחד מיום החתונה.
בתחילה כאמור הייתי נוטר. אחר כך עבדתי מעט בפרדס אבל רוב הזמן הייתי טייח ועבדתי בבניין.
תפקידי הציבוריים: חבר בהנהלת המועצה המקומית מטעם מפלגת אחדות העבודה, חבר מזכירות מועצת הפועלים, חבר בהנהלת הפועל בפלוגת הסדרן.

נישאתי למרים ב-31.5.1942. נולדו לנו ארבע בנות: דליה 1942, נאוה 1946, דינה 1947 ועידית 1953.
הבכורה נולדה בבית שיפמן ברחוב האורנים. הייתי בסרט באמפי ובאמצע תקפו את מרים הצירים ולא הספקנו לנסוע לבילינסון וד"ר ברגבור היה המיילד.

בתקופת המאורעות, לאחר שגמרו לבנות בנווה אשר, התחלנו לבנות את בתי העולים בקצה השכונה. באותם ימים היה מסוכן להגיע מהמושבה לנווה אשר, כי היו גבעות חול ופרדסים ופחדנו מכל עץ. כאשר הגרלתי את המגרש, חשבתי לעצמי שהגעתי לקצה העולם, התנים היו מטיילים סביב הבתים ומייללים והילדים פחדו מהם מאוד. במשך הזמן התרגלנו גם לתנים וגם למרחק.
בשנת 1947 התקיפו אנשי האצ"ל את מחנה 80 שהיה בסיס בריטי. אנשי האצ"ל התרכזו בצרכנייה שהיתה ליד ביתי ושימשה להם כבסיס, ומהפרדס שליד ביתי הם התקיפו. כתגובה, הבריטים ירו לכל עבר והרגו את הפרה של משפחת נדלין ואח"כ החלו לסרוק את הבתים בחפשם את המתקיפים. לביתנו נכנס קצין בריטי שהיה אדיב מאוד, אני הייתי בבגדי עבודה עם בתי דינה על הידיים כדי להוכיח שאני פועל ולא חבר באצ"ל. הבריטים ערכו חיפוש בחדרים ובחצר, פחדנו שיגלו את הנשק שהיה לנו, אולם הם לא חיפשו נשק כי היו עסוקים בחיפוש אחת המתקיפים.

סדצקי מרים
שם משפחתי הקודם היה אלישע. נולדתי ב-2.12.1918 בקורסיקה. עליתי ארצה עם משפחתי בשנת 1921.
בשנת 1929 נפל אבי בכפר הילדים בעפולה. מקומות מגורי בארץ ישראל היו: כפר הילדים בעפולה, בן שמן, הרצליה בפלוגת עבודה, קיבוץ משמר השרון ובנהריים, שם ניהלתי מטבח פועלים.
לפרדס חנה הגעתי בשנת 1942 בעקבות בעלי יוסף.
בפרדס חנה עבדתי כעוזרת לגננת עד שנת 1946 כאשר נולדה בתי נאוה.
אחר כך עבדתי במטבח של מחנות העולים, במשק בית, בבית החרושת אמביט, במלב"ן, בבית החולים שער מנשה, אחרי שעברתי קורס לאחיות מעשיות. הייתי חברה ב"הגנה".
בזמן ההתקפה של האצ"ל על מחנה 80 הסתתרנו תחת השולחן במטבח. את הנשק שהיה לנו, מכונת ירייה עם מחסנית של 75 כדורים שקיבלנו מההגנה, החבאנו בחבית.
בתקופת הצנע היה לנו משק עזר בו גידלנו תרנגולות, תרנגולי הודו ועיזים. את התלושים שלנו לבשר לא הצטרכנו ומסרנו לאחרים. זכור לי שבזמן מלחמת השחרור שלחתי חביות מזון לחברה שהיתה במצור בירושלים.

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות

• 
  סדצקי יוסף ומרים