מיכלזון גדעון ואלישבע

סיפור המשפחה

אבא–אריך, גדעון מיכלזון נולד בברלין ב- 19.3.1907. את לימודיו התיכוניים סיים בביה"ס "אהלם"- בית ספר תיכון מקצועי יהודי במגמת גננות ושתלנות.(יחודי מסוגו בגרמניה!)
בזמן הלימודים הוא הצטרף לתנועת הנוער הציונית "בלאו וייס" ( כחול-לבן) . בתום הלימודים העמידה התנועה בפני הבוגרים שתי אופציות—האחת, להתיישב במושבות הברון הירש בארגנטינה, והשנייה, לעלות לפלסטינה.למזלנו אבא בחר בפלסטינה.
בשנת 1925 , בגיל 18, הוא עלה עם קבוצת חברים ארצה. החבורה הגיעה לשהות זמנית (באהלים) במגדל. מהר מאד אבא הבין שארץ-ישראל של 1925 אינה זקוקה לגינות נוי ופנה ל…נטיעת פרדסים. לאחר תקופה ברחובות הוא עבר לאיזור חדרה-פרדס-חנה בהזמנתו של ד"ר ברין. (אגב, ד"ר ברין ביקר בארץ-ישראל בשנות העשרים וחזר לגרמניה לשכנע יהודים בעלי ממון לקנות יחידות קרקע בארץ שעליהן ינטע עבורם פרדס ) אבא היה בין מארגני הנטיעה ובהמשך גם הטיפול בפרדסים. במשך הזמן רכש גם לעצמו חלקת פרדס וגם בית בשכונה שקמה בין חדרה לפרדס-חנה וקבלה את השם "מגד". השם הוצע ע"י ש.י. עגנון שהיה נשוי לאחותה של אשת ד"ר ברין. השכונה אוכלסה ע"י רוכשי הקרקע שעזבו את גרמניה בשנות ה-30, עם עליית היטלר לשלטון, ובאו לארץ..
במשך השנים אבא למד ביסודיות את נושא הפרדסנות ואח"כ גם את נושא הסובטרופים-אבוקדו, מנגו ועוד. הוא רכש לעצמו מוניטין בבקיאותו ואף נשלח מטעם משרד החקלאות לסיור לימודי בקליפורניה.(סיפור משעשע מאותו סיור- אבא מתלווה לפרדסן קליפורני שלא חדל להשוויץ בפניו, בין היתר בפרדסו המשתרע על 20,000 דונם. לשאלתו של הקליפורני לגודל הפרדס של אבא, בלא למצמץ הוא הוסיף שני אפסים ל-20 הדונם שהיו ברשותו. לדבריו: "אחרת איך בכלל היו מתייחסים אלי"?
כלי התחבורה של אבא היה סוס רכיבה, אתו היה מגיע לעבודתו וכן לסידוריו השונים במושבה הוותיקה חדרה, לרבות בבנק המקומי "בנק הלוואה וחיסכון חדרה"
אמא, אלישבע (הלנה), נולדה בחדרה ב-18.1.1909 להוריה חיים ומרים לבוצ'קין שהגיעו ארצה מרוסיה הלבנה, איזור מוגילוב, בשנת 1888.
במשך השנים סבלו רבים מתושבי חדרה ממחלת המלריה וביניהם גם משפחת לבוצ'קין. אמא, הלנה, ילדה בת שבע, היתה חולה מאד והוסעה בכרכרה לזכרון–יעקב לזכות בטיפולו של ד"ר הלל יפה. מצבה היה קשה והוריה, בהמלצת המאמינים החליפו את שמה מהלנה לאלישבע (בכוונה לבלבל את דרכו של מלאך המוות), ומסרו את כל בגדיה לעניים. תודה לאל- אמא החלימה. היא סיימה את ביה"ס העממי בחדרה וכמנהג הימים ההם הצטרפה לשתי אחיותיה הבוגרות ללמוד מאמן את מלאכת הבישול וניהול משק הבית. לאחר מספר חודשים בבית, אמא התמרדה וביקשה ללמוד בביה"ס תיכון, שלא נמצא אז בחדרה. בעידודו של אביה היא נסעה בעצמה לתל-אביב, נרשמה ל"בית הספר התיכון למסחר גאולה", וגם מצאה משפחה להתגורר אצלה. אבא חיים תמך ושילם ואמא עברה לעיר הגדולה ופקדה את חדרה רק כל מספר שבועות. עם סיום הלימודים בהצלחה, חזרה לחדרה וקיבלה משרה של פקידה בבנק המקומי- בנק הלוואה וחיסכון. לאחר מספר שנות עבודה בבנק החליטה אמא להשלים גם את חינוכה המוזיקלי. היא התקשרה לחנות המוזיקה החיפאית- קובלסקי ,והביעה את רצונה לרכוש פסנתר ואת קשייה להגיע לחיפה ביום חול. אדון קובלסקי נענה לבקשתה ופתח עבורה את החנות בשבת.
באותם ימים החלים אבא בבית-החולים האיטלקי בחיפה, מפציעה ברגל—תאונת סוס. הוא טייל ברח' העצמאות בעיר ולפליאתו ראה שחנות המוזיקה פתוחה. (אבא היה אז בעל פטיפון קטן ומספר תקליטים.) הוא שמח על התגלית ונכנס לבחור מספר תקליטים להעשרת האוסף הצנוע שלו. (הימים היו טרום פנקסי צ'קים וכרטיסי אשראי) ליד הקופה גילה אבא ,שאין לו מספיק מזומנים לתשלום הקנייה. אמא ששמעה את ההתרחשות מיהרה להתערב ולהבטיח שהיא ערבה לתשלום. היא מכירה את הבחור מהבנק בחדרה. ו….השאר הסטוריה…..
עוד סיפור ששייך לימים ההם…..
הרב הראשי של דרום-אפריקה, שהיה אחי גיסתה של אמי, ביקר בשנת 1934 בארץ. אמא ואבא החליטו להנשא והרב הציע להשיא את הזוג הצעיר. האירוע נקבע לחג הפורים בוועד הקהילה בתל-אביב. לאחר החופה, בנוכחותם של בני משפחה ואורחים מעטים שאל הרב: ומה עכשיו? התשובה היתה :"שום דבר". הרב ביוזמתו נכנס למסעדת תנובה בסביבה ושאל מה יש להם להגיש. התשובה היתה :"תפוחי אדמה, סלט,חביתה ולבן". הרב השיב:"אנא סיגרו את המסעדה ושימו פתק-מסיבה פרטית". וכך היה-הרב רבינוביץ' אירגן להורי מסיבת חתונה.
משפחתנו מנתה את ההורים ושלושה ילדים: מרים- המכונה מיצה, ילידת סוף 1934 שנישאה לאליהו נסים הירושלמי; יגאל, זכרו לברכה, יליד 1937 שנישא לאסתי חזנוב הפרדס-חנאית; ועפרה-ילידת 1945 שנישאה לדויד עמנואל, יליד אנגליה.
אבא גדעון נפטר בגיל 89 בשנת 1996. אמא אלישבע נפטרה בגיל 89 בשנת 1998. יהי זכרם ברוך.

אבא--אריך, גדעון מיכלזון נולד בברלין ב- 19.3.1907. את לימודיו התיכוניים סיים בביה"ס "אהלם"- בית ספר תיכון מקצועי יהודי במגמת גננות ושתלנות.(יחודי מסוגו בגרמניה!)
בזמן הלימודים הוא הצטרף לתנועת הנוער הציונית "בלאו וייס" ( כחול-לבן) . בתום הלימודים העמידה התנועה בפני הבוגרים שתי אופציות—האחת, להתיישב במושבות הברון הירש בארגנטינה, והשנייה, לעלות לפלסטינה.למזלנו אבא בחר בפלסטינה.
בשנת 1925 , בגיל 18, הוא עלה עם קבוצת חברים ארצה. החבורה הגיעה לשהות זמנית (באהלים) במגדל. מהר מאד אבא הבין שארץ-ישראל של 1925 אינה זקוקה לגינות נוי ופנה ל...נטיעת פרדסים. לאחר תקופה ברחובות הוא עבר לאיזור חדרה-פרדס-חנה בהזמנתו של ד"ר ברין. (אגב, ד"ר ברין ביקר בארץ-ישראל בשנות העשרים וחזר לגרמניה לשכנע יהודים בעלי ממון לקנות יחידות קרקע בארץ שעליהן ינטע עבורם פרדס ) אבא היה בין מארגני הנטיעה ובהמשך גם הטיפול בפרדסים. במשך הזמן רכש גם לעצמו חלקת פרדס וגם בית בשכונה שקמה בין חדרה לפרדס-חנה וקבלה את השם "מגד". השם הוצע ע"י ש.י. עגנון שהיה נשוי לאחותה של אשת ד"ר ברין. השכונה אוכלסה ע"י רוכשי הקרקע שעזבו את גרמניה בשנות ה-30, עם עליית היטלר לשלטון, ובאו לארץ..
במשך השנים אבא למד ביסודיות את נושא הפרדסנות ואח"כ גם את נושא הסובטרופים-אבוקדו, מנגו ועוד. הוא רכש לעצמו מוניטין בבקיאותו ואף נשלח מטעם משרד החקלאות לסיור לימודי בקליפורניה.(סיפור משעשע מאותו סיור- אבא מתלווה לפרדסן קליפורני שלא חדל להשוויץ בפניו, בין היתר בפרדסו המשתרע על 20,000 דונם. לשאלתו של הקליפורני לגודל הפרדס של אבא, בלא למצמץ הוא הוסיף שני אפסים ל-20 הדונם שהיו ברשותו. לדבריו: "אחרת איך בכלל היו מתייחסים אלי"?
כלי התחבורה של אבא היה סוס רכיבה, אתו היה מגיע לעבודתו וכן לסידוריו השונים במושבה הוותיקה חדרה, לרבות בבנק המקומי "בנק הלוואה וחיסכון חדרה"
אמא, אלישבע (הלנה), נולדה בחדרה ב-18.1.1909 להוריה חיים ומרים לבוצ'קין שהגיעו ארצה מרוסיה הלבנה, איזור מוגילוב, בשנת 1888.
במשך השנים סבלו רבים מתושבי חדרה ממחלת המלריה וביניהם גם משפחת לבוצ'קין. אמא, הלנה, ילדה בת שבע, היתה חולה מאד והוסעה בכרכרה לזכרון–יעקב לזכות בטיפולו של ד"ר הלל יפה. מצבה היה קשה והוריה, בהמלצת המאמינים החליפו את שמה מהלנה לאלישבע (בכוונה לבלבל את דרכו של מלאך המוות), ומסרו את כל בגדיה לעניים. תודה לאל- אמא החלימה. היא סיימה את ביה"ס העממי בחדרה וכמנהג הימים ההם הצטרפה לשתי אחיותיה הבוגרות ללמוד מאמן את מלאכת הבישול וניהול משק הבית. לאחר מספר חודשים בבית, אמא התמרדה וביקשה ללמוד בביה"ס תיכון, שלא נמצא אז בחדרה. בעידודו של אביה היא נסעה בעצמה לתל-אביב, נרשמה ל"בית הספר התיכון למסחר גאולה", וגם מצאה משפחה להתגורר אצלה. אבא חיים תמך ושילם ואמא עברה לעיר הגדולה ופקדה את חדרה רק כל מספר שבועות. עם סיום הלימודים בהצלחה, חזרה לחדרה וקיבלה משרה של פקידה בבנק המקומי- בנק הלוואה וחיסכון. לאחר מספר שנות עבודה בבנק החליטה אמא להשלים גם את חינוכה המוזיקלי. היא התקשרה לחנות המוזיקה החיפאית- קובלסקי ,והביעה את רצונה לרכוש פסנתר ואת קשייה להגיע לחיפה ביום חול. אדון קובלסקי נענה לבקשתה ופתח עבורה את החנות בשבת.
באותם ימים החלים אבא בבית-החולים האיטלקי בחיפה, מפציעה ברגל—תאונת סוס. הוא טייל ברח' העצמאות בעיר ולפליאתו ראה שחנות המוזיקה פתוחה. (אבא היה אז בעל פטיפון קטן ומספר תקליטים.) הוא שמח על התגלית ונכנס לבחור מספר תקליטים להעשרת האוסף הצנוע שלו. (הימים היו טרום פנקסי צ'קים וכרטיסי אשראי) ליד הקופה גילה אבא ,שאין לו מספיק מזומנים לתשלום הקנייה. אמא ששמעה את ההתרחשות מיהרה להתערב ולהבטיח שהיא ערבה לתשלום. היא מכירה את הבחור מהבנק בחדרה. ו....השאר הסטוריה.....
עוד סיפור ששייך לימים ההם.....
הרב הראשי של דרום-אפריקה, שהיה אחי גיסתה של אמי, ביקר בשנת 1934 בארץ. אמא ואבא החליטו להנשא והרב הציע להשיא את הזוג הצעיר. האירוע נקבע לחג הפורים בוועד הקהילה בתל-אביב. לאחר החופה, בנוכחותם של בני משפחה ואורחים מעטים שאל הרב: ומה עכשיו? התשובה היתה :"שום דבר". הרב ביוזמתו נכנס למסעדת תנובה בסביבה ושאל מה יש להם להגיש. התשובה היתה :"תפוחי אדמה, סלט,חביתה ולבן". הרב השיב:"אנא סיגרו את המסעדה ושימו פתק-מסיבה פרטית". וכך היה-הרב רבינוביץ' אירגן להורי מסיבת חתונה.
משפחתנו מנתה את ההורים ושלושה ילדים: מרים- המכונה מיצה, ילידת סוף 1934 שנישאה לאליהו נסים הירושלמי; יגאל, זכרו לברכה, יליד 1937 שנישא לאסתי חזנוב הפרדס-חנאית; ועפרה-ילידת 1945 שנישאה לדויד עמנואל, יליד אנגליה.
אבא גדעון נפטר בגיל 89 בשנת 1996. אמא אלישבע נפטרה בגיל 89 בשנת 1998. יהי זכרם ברוך.

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות

• 
  חזנוב גדעון ,חנה,מיכלזון אלישבע ,גדעון ונכדיהם המשותפים