משפחת יעבץ
מראשוני פרדס-חנה
התישבו בשנת 1932
אריה (לובה)
1991–1897
ארץ מוצא: וויטבסק, בלארוס (רוסיה הלבנה)
מקצוע: פקידות וניהול
אהובה (ליובה)
1952–1906
ארץ מוצא: דוינסק, ליטא
מקצוע: עקרת בית
סיפור המשפחה
אריה (לובה) יעבץ נולד בדצמבר 1897 בוויטבסק בילארוס (רוסיה הלבנה). אהובה (ליובה) יעבץ נולדה ביוני 1906 בדוינסק, ליטא. הם עלו לארץ ב- 1925 במסגרת העליה הרביעית, ממניעים ציוניים מוצהרים. הם היו חילונים מובהקים בניגוד למשפחותיהם הדתיות ובאו לבנות את ארץ ישראל, מונעים על ידי אידאולוגיה סוציאליסטית. אריה היה פעיל ציוני, חברתי ופוליטי והיה חבר נאמן בפועלי ציון שמאל וכעבור שנים נמנה על אנשי
אחדות העבודה. אהובה, ציונית פעילה אף היא, לא מצאה בארץ עיסוק בהכשרתה כמנהלת חשבונות והפעילה את הכישורים החברתיים שרכשה בהשכלתה כעובדת סוציאלית.
אריה ואהובה התיישבו בשכונת נחליאל בחדרה, אריה עסק בבניית הארץ – ייבוש הביצות ועבודות חקלאיות שונות.
עם הקמתה של שכונת תל צבי (דרומית) ב- 1932, רכשו (ושלמו משכנתא שנים רבות!) את ביתם ברחוב החלוצים מול הכניסה לשכונת מגד; מי שרכש חלקות ברחוב החלוצים, קיבל את הזכות לרכוש גם חלקות בשטח שכלול היום במחנה שמונים, שטחים שהולאמו לצרכי המדינה בשנת 1952.
לאחר המעבר לפרדס חנה, יחד עם בנם מנחם יליד 1929, הועסק אריה בפרדסי תל אלון ואהובה שגידלה את בנה, סייעה לאנשים מטוב ליבה. לאחר הקמת מוסדות לחולי נפש בסמוך למגד, השקיעה מרץ רב בעבודה למען הזולת במוסדות אלו. ב 1937 נולד בפרדס חנה בנם השני – יצחק
(איזיק).
בשנת 1952 ליובה נפטרה ממחלת לב, בת 61. איזיק היה נער בן 14, ומנחם היה נשוי טרי לשושנה מבית וולף.
ב 1961 אריה נישא בשנית ליפה (ג'ניה) גולדברג שליוותה אותו שנים רבות עד, שנפטרה ב 1988. אריה עבד בלשכת העבודה (שירות התעסוקה) ומונה למנהל הלשכה. היו תקופות בהן עבד גם במפעל המשקאות "תבורי" ומפעל העץ "תעל" בקיבוץ משמרות. הוא עסק בענייני ציבור, בתנועת
העבודה ובהסתדרות. בפרדס חנה הונהגה העבודה העברית ודורשי העבודה היו יהודים, ביניהם עולים רבים שהגיעו למחנות העולים סביב פרדס חנה בשנותיה הראשונות של המדינה. זו לא היתה עבודה קלה באותם ימים שהמשאבים היו דלים ולא נמצאו מספיק משרת שיאפשרו לעולים ולתושבים לפרנס את משפחותיהם בכבוד. מספר המועמדים על כל משרה היתה גדולה ומדי פעם היו פרצי אלימות בתחרות על משרות ששילמו ל"י בודדים.
אריה התמסר לפעילות תרבותית, גם בהתנדבות, מלבד עבודתו בלשכה. אריה אהב ספרות, קרא בעברית, רוסית ויידיש, היה חובב תיאטרון ומוזיקה. אריה גם אהב לעבד את אדמתו במשק העזר שברחוב החלוצים.
עוד בטרם ההכרזה על הקמתה של מדינת ישראל התקיימה בפרדס חנה פעילות תרבותית עניפה, שאריה היה שותף פעיל בקיומה : פנינה זלצמן, מרגורי בנטוביץ ואחותה תלמה ילין, אריה זקס, דניאל בארנבוים והרכבים מוזיקליים שונים שזכו אחר כך לפרסום עולמי, הופיעו במושבה בפני קהל
מקומי. לפני כל הופעה התנהל קשר בגלויות ואגרות דואר על הרפרטואר ותיאום מועד להופעה.
אריה התעקש שיגיעו להופעה באוטובוס של אגד, וכן פעמים רבות דאג לאירוח הנגנים אצל משפחות מארחות במושבה (משפחת שטאהל היתה מהמארחים הקבועים).
כשפרש לגמלאות, היה פעיל עוד כשלושים שנה במסירות, להט ומרץ בתחום התרבות.
אריה זכור כמי שיזם וארגן נסיעות של אנשי המושבה באוטובוסים לתיאטראות וקונצרטים שונים בערים הגדולות. הוא בחר הצגות מהמגוון שהציגו תיאטראות הערים הגדולות, היה נוסע בתחבורה ציבורית לרכוש את הכרטיסים, הפיץ אותם כשהוא הולך ברגל מבית לבית, סידר מקומות נקובים
בשם לנוסעים באוטובוס ואסף אותם אחד לאחד מהתחנות ברחבי המושבה. לעיתים עקב דרישה גבוהה, הוסיפו כסאות מתקפלים במעבר על מנת שכולם ישבו בנוחות.
בהמשך היה אריה אחראי על בית יד לבנים שהיווה מוקד כמעט יחיד לגמלאים של המושבה. בכל יום היה מגיע השכם בבוקר ומסדר את המועדון, פותח שולחנות ומפזר עליהם עיתונים ומשחקים שונים. בשעות אחר הצהריים פעל במקום הקונסרבטוריון תחת השגחתו המסורה. כשהגיע הרב ח.י. לוין למושבה, סייע לו אריה ברצון רב להקמתו של החוג ליהדות; אריה, החילוני והשמאלני, נמנה על המאזינים ששתו בצמא ורצון את דברי הרב. על מנת להרחיב את החוג, דאג אריה להביא אנשים ממלב"ן. גם לעולים חדשים דאג להעשרה תרבותית והזמין הצגות ביידיש במחירים שווים לכל נפש.
אריה חבוש כובע קסקט נצחי, נהג תמיד ללכת ברגל וקרא כתבות מהעיתון במהלך ההליכה. אריה היה משתתף נלהב בכל הצעדות שהיו נהוגות במושבה ובמשך שנים רבות היה הצועד המבוגר ביותר. על כך הקדישו לו, מספר שנים, כובע מצחיה מיוחד.
בגבור השנים היה פוסע אט אט, נשען על מקלו. רגיל ללכת ברגל, מודה לכל מי שמציע לו "טרמפ", וממשיך עד ביתו שהיה מרוחק ממרכז המושבה.
ביום העצמאות תשמ"ג (1983) זכה אריה בעיטור "יקיר פרדס חנה" מידיו של ראש המועצה דאז הרב דוד לוין.
אריה נפטר בשיבה טובה בעודו יושב על כסאו במועדון הגמלאים אותו אהב בגיל 94 בשנת 1991.
אריה (לובה) יעבץ נולד בדצמבר 1897 בוויטבסק בילארוס (רוסיה הלבנה). אהובה (ליובה) יעבץ נולדה ביוני 1906 בדוינסק, ליטא. הם עלו לארץ ב- 1925 במסגרת העליה הרביעית, ממניעים ציוניים מוצהרים. הם היו חילונים מובהקים בניגוד למשפחותיהם הדתיות ובאו לבנות את ארץ ישראל, מונעים על ידי אידאולוגיה סוציאליסטית. אריה היה פעיל ציוני, חברתי ופוליטי והיה חבר נאמן בפועלי ציון שמאל וכעבור שנים נמנה על אנשי
אחדות העבודה. אהובה, ציונית פעילה אף היא, לא מצאה בארץ עיסוק בהכשרתה כמנהלת חשבונות והפעילה את הכישורים החברתיים שרכשה בהשכלתה כעובדת סוציאלית.
אריה ואהובה התיישבו בשכונת נחליאל בחדרה, אריה עסק בבניית הארץ – ייבוש הביצות ועבודות חקלאיות שונות.
עם הקמתה של שכונת תל צבי (דרומית) ב- 1932, רכשו (ושלמו משכנתא שנים רבות!) את ביתם ברחוב החלוצים מול הכניסה לשכונת מגד; מי שרכש חלקות ברחוב החלוצים, קיבל את הזכות לרכוש גם חלקות בשטח שכלול היום במחנה שמונים, שטחים שהולאמו לצרכי המדינה בשנת 1952.
לאחר המעבר לפרדס חנה, יחד עם בנם מנחם יליד 1929, הועסק אריה בפרדסי תל אלון ואהובה שגידלה את בנה, סייעה לאנשים מטוב ליבה. לאחר הקמת מוסדות לחולי נפש בסמוך למגד, השקיעה מרץ רב בעבודה למען הזולת במוסדות אלו. ב 1937 נולד בפרדס חנה בנם השני – יצחק
(איזיק).
בשנת 1952 ליובה נפטרה ממחלת לב, בת 61. איזיק היה נער בן 14, ומנחם היה נשוי טרי לשושנה מבית וולף.
ב 1961 אריה נישא בשנית ליפה (ג'ניה) גולדברג שליוותה אותו שנים רבות עד, שנפטרה ב 1988. אריה עבד בלשכת העבודה (שירות התעסוקה) ומונה למנהל הלשכה. היו תקופות בהן עבד גם במפעל המשקאות "תבורי" ומפעל העץ "תעל" בקיבוץ משמרות. הוא עסק בענייני ציבור, בתנועת
העבודה ובהסתדרות. בפרדס חנה הונהגה העבודה העברית ודורשי העבודה היו יהודים, ביניהם עולים רבים שהגיעו למחנות העולים סביב פרדס חנה בשנותיה הראשונות של המדינה. זו לא היתה עבודה קלה באותם ימים שהמשאבים היו דלים ולא נמצאו מספיק משרת שיאפשרו לעולים ולתושבים לפרנס את משפחותיהם בכבוד. מספר המועמדים על כל משרה היתה גדולה ומדי פעם היו פרצי אלימות בתחרות על משרות ששילמו ל"י בודדים.
אריה התמסר לפעילות תרבותית, גם בהתנדבות, מלבד עבודתו בלשכה. אריה אהב ספרות, קרא בעברית, רוסית ויידיש, היה חובב תיאטרון ומוזיקה. אריה גם אהב לעבד את אדמתו במשק העזר שברחוב החלוצים.
עוד בטרם ההכרזה על הקמתה של מדינת ישראל התקיימה בפרדס חנה פעילות תרבותית עניפה, שאריה היה שותף פעיל בקיומה : פנינה זלצמן, מרגורי בנטוביץ ואחותה תלמה ילין, אריה זקס, דניאל בארנבוים והרכבים מוזיקליים שונים שזכו אחר כך לפרסום עולמי, הופיעו במושבה בפני קהל
מקומי. לפני כל הופעה התנהל קשר בגלויות ואגרות דואר על הרפרטואר ותיאום מועד להופעה.
אריה התעקש שיגיעו להופעה באוטובוס של אגד, וכן פעמים רבות דאג לאירוח הנגנים אצל משפחות מארחות במושבה (משפחת שטאהל היתה מהמארחים הקבועים).
כשפרש לגמלאות, היה פעיל עוד כשלושים שנה במסירות, להט ומרץ בתחום התרבות.
אריה זכור כמי שיזם וארגן נסיעות של אנשי המושבה באוטובוסים לתיאטראות וקונצרטים שונים בערים הגדולות. הוא בחר הצגות מהמגוון שהציגו תיאטראות הערים הגדולות, היה נוסע בתחבורה ציבורית לרכוש את הכרטיסים, הפיץ אותם כשהוא הולך ברגל מבית לבית, סידר מקומות נקובים
בשם לנוסעים באוטובוס ואסף אותם אחד לאחד מהתחנות ברחבי המושבה. לעיתים עקב דרישה גבוהה, הוסיפו כסאות מתקפלים במעבר על מנת שכולם ישבו בנוחות.
בהמשך היה אריה אחראי על בית יד לבנים שהיווה מוקד כמעט יחיד לגמלאים של המושבה. בכל יום היה מגיע השכם בבוקר ומסדר את המועדון, פותח שולחנות ומפזר עליהם עיתונים ומשחקים שונים. בשעות אחר הצהריים פעל במקום הקונסרבטוריון תחת השגחתו המסורה. כשהגיע הרב ח.י. לוין למושבה, סייע לו אריה ברצון רב להקמתו של החוג ליהדות; אריה, החילוני והשמאלני, נמנה על המאזינים ששתו בצמא ורצון את דברי הרב. על מנת להרחיב את החוג, דאג אריה להביא אנשים ממלב"ן. גם לעולים חדשים דאג להעשרה תרבותית והזמין הצגות ביידיש במחירים שווים לכל נפש.
אריה חבוש כובע קסקט נצחי, נהג תמיד ללכת ברגל וקרא כתבות מהעיתון במהלך ההליכה. אריה היה משתתף נלהב בכל הצעדות שהיו נהוגות במושבה ובמשך שנים רבות היה הצועד המבוגר ביותר. על כך הקדישו לו, מספר שנים, כובע מצחיה מיוחד.
בגבור השנים היה פוסע אט אט, נשען על מקלו. רגיל ללכת ברגל, מודה לכל מי שמציע לו "טרמפ", וממשיך עד ביתו שהיה מרוחק ממרכז המושבה.
ביום העצמאות תשמ"ג (1983) זכה אריה בעיטור "יקיר פרדס חנה" מידיו של ראש המועצה דאז הרב דוד לוין.
אריה נפטר בשיבה טובה בעודו יושב על כסאו במועדון הגמלאים אותו אהב בגיל 94 בשנת 1991.
קישור לאתר משפחתי חיצוני:
גלריית תמונות
יעבץ ושכנים
אריה וזניה בשנות ה-80
בתל אלון