גלמן חוה ויוסף

משפחת גלמן

מראשוני פרדס-חנה
התישבו בשנת 1935

יוסף

1993–1907

ארץ מוצא: קרלסרוהה, גרמניה
מקצוע: מורה

חוה

1999–1909

ארץ מוצא: המבורג, גרמניה
מקצוע: עקרת בית

סיפור המשפחה

יוסף גלמן נולד בגרמניה להורים מהגרים מאוקראינה. הוא היה תלמיד מצטיין ואף למד בפוליטכניקום לימודי פיזיקה גרעינית. בזכות הצטיינותו בלימודים זכה יוסף לאזרחות גרמנית, והיה היחידי במשפחתו עם אזרחות בעוד שאחיו והוריו נחשבו כפליטים.
בשנת 1933, בעקבות עליית היטלר לשלטון, יוסף הגיע לפלשתינה כתייר ללא סרטיפיקט והחליט להישאר כאן. עד קום המדינה הוא נחשב כאדם ללא תעודות או אזרחות.
בפלשתינה יוסף עבד תחילה כפועל ביפו ובכפר יחזקאל. בהמשך הוא עבד כמתמטיקאי בחברת לנברג לחיפושי מים. אחרי כשנתיים עבר להתגורר בפרדס חנה והחל ללמד בבית הספר היסודי לימודי מתמטיקה וספורט. יוסף היה מורה אהוב אשר השאיר חותם על תלמידיו ואף הוזכר בכמה ספרים שנכתבו על ידי תלמידיו כדמות משפיעה מאוד. בשעות אחרי הצהריים הוא עבד כמורה לעולים חדשים לשפה העברית וללימודי לשון. את חווה אשתו הוא הכיר כמורה לעולים חדשים. עליה הוא אמר כי אמנם היו לו עוד תלמידים ותלמידות טובים, אך לא היתה לו תלמידה מקסימה ושובת לב כמוה. יוסף שרת בצבא הבריטי במשך 4 שנים בסוריה, במצרים ובאיטליה ביחידת המדידות. בתקופת שירותו הצבאי קיבל חופשה מיוחדת כדי להינשא לחווה, ולאחר תקופה ארוכה גם קיבל חופשה מיוחדת לראות את בנו הבכור חנוך, אותו ראה לראשונה כשהיה בן חצי שנה. בהמשך יוסף הצטרף לארגון ההגנה.
לחווה ויוסף נולדו עוד שלוש בנות: עדה, יהודית ורחלי. בשנת 1952 יוסף עבר לעבוד במלב"ן (מרכז שהם היום) כמנהל חשבונות, ובשעות אחרי הצהריים עבד כמורה לשיעורים פרטיים בלשון ומתמטיקה. יוסף המשיך לעסוק בספורט: בהליכה, נסיעה על אופניים, טניס, שחייה ועוד.
עם יציאתו לפנסיה בשנת 1973, יוסף וחווה החלו לעשות טראקים בטורקיה ובאיראן. לצורך זה יוסף למד לדבר בפרסית. בנוסף, הוא השקיע הרבה אנרגיה בלימודי השפה הערבית והאמין כי השלום יגיע רק אם אנחנו נלמד ערבית והערבים ילמדו עברית. בשנות הפרישה שלו יוסף נהנה מאוד מלימודיו, ממפגשים עם אנשים וכן היה סבא משקיען. הוא נהנה מאוד מטיולים בארץ ובעולם.
חווה גלמן לבית מרכוס נולדה בהמבורג לאבא רופא מילד ואמא אחות. בת בכורה לשני אחים. היתה חברה בתנועת נוער הציונית הבלאו וייס (כחול לבן), והיה ברור לה כי היא תעלה להתגורר בארץ שלנו.
לאחר סיום התיכון חווה למדה בסמינר למורים במגמת אומנות ואולם לאחר שהחליטה סופית לעלות לארץ היא עשתה הסבה מקצועית ללימודי כלכלת בית, מתוך מחשבה כי מדובר במקצוע נדרש בארץ. בגרמניה חוה הספיקה לעבוד שנתיים במוסדות יהודיים שונים בתחום זה. בשנה האחרונה לשהותה בגרמניה במסגרת עבודתה בבית יתומים יהודי, המון של גרמנים מוסתים הסתער על בית היתומים וחווה חסמה בגופה את הכניסה לבית היתומים עד הגעתה של המשטרה, וכך מנעה פוגרום בילדים אלה.
מיד עם עלייתה לארץ, בשנת 1936, חווה עברה להתגורר אצל בת דודתה חנה דובדבני ועבדה כאסיסטנטית אצל שמואל דובדבני חוקר הטל וכותב מגדיר צמחי ארץ ישראל. היא אף ציירה לשמואל את כל הציורים המדעיים, ציורים מהמיקרוסקופ וציורים של צמחים וכו', המופיעים בספרים שפרסם.
בשנת 1937 חוה הכירה את יוסף במהלך לימודי עברית. הם היו חברים במשך שש שנים, נישאו בשנת 1943 והחלו לבנות את ביתם בפרדס חנה ברחוב המלאכה. מהר מאד התמלאה החצר בעצים מסוגים שונים: כרם ענבים, תפוזים ומנדרינות, עצי אבוקדו ומנגו, שזיפים, אפרסקים ועוד ועוד. למרות שחווה הגיעה מעיר גדולה, היא אהבה את חיי הכפר וגידול העצים והכרם. לחווה היו יחסים טובים עם השכנים: משפחות סירוטה, שטיין, זוט, פוקס, רוזן, אטיאס, שכטר, חנוביץ ועוד.
לאחר ששמואל דובדבני עבר לעבוד בפקולטה לחקלאות ברחובות, חוה החלה לעבוד במחסן בגדים בחלוקת בגדים לנצרכים. בנוסף היא התנדבה בארגון בני ברית, בוועדה הסוציאלית וכן בויצ"ו.
בשנות הפנסיה שלה היא נהנתה מהטיולים בארץ ובחו"ל עם יוסף, משיעורי ציור, שיעורי יוגה והתעמלות וכן היתה סבתא פעילה ואהובה מאוד על נכדיה.
חוה התלהבה מאוד מהגדילה וההתפתחות של פרדס חנה. נהנתה מהחנויות החדשות שנפתחו, והיתה פעילה בהגנת הסביבה: היא הצליחה להציל חלק מהאלונים שנמצאים בין השיכונים מול תחנת אגד הישנה (כיום קניון), לאחר מאבק עיקש ברשויות. אלונים אלה נמצאים עד היום בין השיכונים.

כתבה: רחלי דן, אוגוסט 2020