חורוזינסקי ישראל וחיה

משפחת חורוזינסקי

מראשוני כרכור
התישבו בשנת 1932

ישראל-צבי

1995–1905

ארץ מוצא: ליטא
מקצוע: שוחט

חיה-ליבא

1973–1907

ארץ מוצא: ירושלים
מקצוע: עקרת בית

סיפור המשפחה

ישראל צבי חורוזינסקי נולד בליטא בשנת 19-5. בן 3 התייתם מאמו, ובן 13 התייתם גם מאביו, ואז גדל אצל סבו (בתמונה למטה) עד שעלה לארץ, בגיל 20.
לפני עלייתו למד שחיטה והוסמך. הוא הגיע לירושלים בשנת 1925, אך ירושלים היתה משופעת אז בכלי קודש ולא היה ביקוש לשוחטים. הוא החל איפא לעבוד כפועל בנין אצל קבלן בנין מיוצאי העיירה בליטא, ובמקביל למד והוסמך לשחיטת בהמות גסות ולניקור.
בשנת 1926 התחתן עם חיה ליבא למשפחת חן. בצילום (בהמשך העמוד) נראים ישראל וחיה מצולמים אחרי חתונתם. חיה עונדת עדי שעבר בירושה לביתה, רחל, וממנה לנכדתה.
אחרי שנה כשוחט בבנימינה, קיבל על עצמו להיות השוחט של כרכור, במקום משה יעקב פרח, שהציע עצמו לתפקיד מזכיר לאחוזת לונדון א'. כך, מ- 1932 ואילך, במשך כחמישים שנים, היה צבי חורוזינסקי השוחט של כרכור, ששחט עופות ובהמות, וניקר את בשרן.
צבי היה היה גם בין מתפללי בית הכנסת אחוזה מיום בנייתו ועד 1984, אז עבר לבני ברק, לגור ליד בנו.
בירושלים נולדו לצבי וחיה-ליבא שני ילדיהם הראשונים: אברהם-יצחק וישעיהו-משה. שני ילדיהם האחרונים נולדו בכרכור: איטא-רחל בשנת 1933, ונחום-מאיר בשנת 1938.
אברהם-יצחק עִברת את שמו לחן. הוא התחתן עם חיה-צביה שהיתה מורה בכרכור. הוא עבד כחשמלאי במקורות, נפטר בדמי ימיו, בגיל 55, ונקבר בכרכור.
ישעיהו-משה חורוזינסקי היה בחור ישיבה, עסק כל ימיו בתורה ובהוראה, והעמיד תלמידים הרבה. הוא חלה ונפטר בשנת תשנ"ה (1994) בגיל 66. השאיר אחריו אשה, 11 ילדים וצאצאים רבים.
איטא-רחל נישאה לאלכס בירנבוים. שניהם עסקו בהוראה בכרכור ובפרדס-חנה, וגרו בפרדס-חנה.
נחום-מאיר חן התחתן עם נירה נוביק מחדרה. נירה עבדה כגננת ונחום עבד 42 שנים בחברת מקורות כהנדסאי ביצוע, עד פרישתו לגמלאות בשנת 2003.
ישראל-צבי התאלמן בסוף שנת 1973. הוא התמיד להגיע לבית הכנסת יום יום, ובתו רחל היתה נכנסת בדרכה לבית הספר יום יום, דורשת בשלומו ומביאה לו דייסת בוקר. עם השנםי הלכו המתפללים בבית הכנסת והתמעטו, וישראל-צבי החל למלא תפקידים שונים, פותח וסוגר את בית הכנסת מדי יום, שימש בעל תפילה ואף בעל קריאה בתורה. הוא נעתר להפצרותיו של בנו ועבר לגור בבני ברק רק כשראה שאין מנין בוקר בבית הכנסת. הוא חי בבני ברק 11 שנים, מתוכן יותר מ-9 שנים באויר התורנית מלאה, עם הרבה אהבה, עזרה וכבוד מבנו ומשפחתו. הוא נפטר בגיל 90 בבני ברק בניסן תשנ"ה (1995), כחודש וחצי לאחר פטירת בנו ישעיהו-משה, ונקבר בכרכור.
חיה-ליבא נולדה בירושלים בשנת תרע"ז-1907, להוריה: הרב ישעיהו משה חן, ומוּשָה לבית שניאורסון, משפחה חב"דניקית מכובדת מצד שני הוריה, ובמיוחד אמה, שהיתה קרובה למשפחת הרבי.
בגיל צעיר נפטר אבי המשפחה והשאיר את אשתו מטופלת בשבעה יתומים רכים עד צעירים. כשהקרבות בין האנגלים לטורקים בשלהי מלחמת העולם הראשונה התקרבו לירושלים, גורשו היהודים מהעיר. המשפחה נדדה עד יבנאל ושבה לירושלים רק אחרי סיום המלחמה, בלי אחת האחיות, שחלתה ונפטרה שם.
חיה-ליבא היתה חלוצה במלוא מובן המלה, אף אם לא היתה מודעת לכך ואולי אף נכפה עליה המעמד מתוקף הנסיבות. בת 23 עזבה את משפחתה ואת עיר הולדתה ועברה לגור בסביבה חדשה, בתוך חברה שאורחותיה זרות לה והיא זרה להם. היא עברה את כל תלאות החלוצים, כולל מחלת המלריה, שבה כמעט קיפח את חייו בנה הבכור, אברהם-יצחק. מגורי המשפחה בבנימינה היו דלים וצפופים, בשיתוף עוד משפחות, עד שהגיעו אל המנוחה והנחלה בדירת שני חדרים בכרכור, כשהמקלחת והשירותים מחוץ לבית. הבית חובר למערכת החשמל רק בשנת 1947.