הירשפלד קורט וליזה

סיפור המשפחה

קורט (יעקב) הירשפלד
קורט נולד בגרמניה, בברלין ב – 28.9.1908 להוריו ליאונור – אריה ופרדריקה. קורט היה הבכור ואחריו נולדה להוריו בת, אילזה. לאביו היו עסקי טקסטיל, חייטות עילית וחנות בה נמכרו הבגדים, סמוך לבית מגוריהם. אין לנו פרטים על ילדותו המוקדמת של קורט.
בנערותו היה חבר נלהב בתנועת נוער ציונית – בלאו וויס (תכלת לבן) ותכנן לעלות לארץ ישראל. הוא עזב את לימודיו בבית הספר התיכון, כדי ללמוד נגרות, במחשבה שבמקצוע זה יוכל לעזור לבנות את ארץ ישראל. עם תום לימודיו והסמכתו כנגר אומן, פתח נגריה משלו בברלין.
הוא אהב טיולים בטבע ועסק בספורט. במסגרת תנועת הנוער יצא עם חבריו לטיולים ולמחנות , שהוו גם הכשרה לחיים בארץ ישראל.
עוד בהיותו בברלין נשא קורט אשה ונולד לו בן וולפגנג – עזרא, אך נישואין אלו היו קצרי טווח והסתיימו בגרושין.
בברלין פגש קורט את ליזה, אשתו השנייה, לה נישא לאחר עלייתה לארץ וגיורה.
קורט עזב את גרמניה ועלה לארץ ישראל, הן ממניעים ציוניים והן מפני שהנאצים החלו להתבסס במרחב הציבורי ולרדוף את היהודים. קורט וליזה עלו ב – 1933, בעלייה לא ליגלית והגיעו לפרדס-חנה, בה היו כבר אמו של קורט, פרדריקה הירשפלד ואחותו ובעלה – אילזה ואוסקר המרוב . אביו נשאר בברלין בשל עסקיו ונספה בשואה.
בפרדס- חנה התגוררו קורט וליזה תחילה אצל משפחת המרוב, שבחצרם הקים קורט נגריה מאולתרת ועבד בה.
לאחר זמן מה רכשו מפיק"א מגרש ברחוב הרכבת, עליו בנו את ביתם וכן נגריה מרווחת. הם עברו להתגורר בביתם החדש, עוד טרם נסתיימה בנייתו ושם נולדה ב – 1936 בתם הבכורה, עדינה.
שנה לפני כן, ב -1935 עלו לארץ ישראל גם אשתו הראשונה של קורט ובנו בן החמש, עזרא. עזרא העבר לחסותם של קורט וליזה ומאז גדל במשפחה, בפרדס-חנה. ב – 1939 נולדה בתם השנייה של קורט וליזה – חנה.
קורט היה פעיל בענייני ציבור ובהגנת המושבה וכן חבר פעיל ב"הגנה". במסגרת זו נבנה בנגריה "סליק", מחסן נשק, שהיה חבוי במרתף ודלת סתרים הובילה אליו. הסליק הזה היה יעד חוזר ונשנה לחיפושי הבריטים, בחצר, בבית ואף בנגריה, אך הם לא הצליחו לאתרו.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התגייס קורט לצבא הבריטי ושרת ביחידה טכנית בחיפה ואף בלבנון ובמצרים. הוא שרת בצבא זה כחמש שנים, בהן נעדר מן הבית לתקופות ארוכות, אך פיצה את המשפחה על העדרו פעם בארגז דובדבנים מלבנון ופעם בגוש שוקולד מן הנאפ"י – השק"ם הבריטי…שהשתחרר מן הצבא חזר לעבודת הנגרות ולפעילותו הציבורית במושבה.
כשפרצה מלחמת השחרור החליט עזרא שהיה אז בן 17 להתגייס ושולב בחטיבת גבעתי שהוקמה אז. הוא הוצב עם פלוגתו בדרום הארץ והם השתתפו בקרבות קשים כנגד הצבא המצרי. באחד מקרבות אלה, בעיראק אל-מנשיה, ליד קיבוץ גת, ב – 28.7.1948, נהרג עזרא והוא בן 18 ורבע בלבד.
מותו של עזרא היה אובדן נורא ומשבר קשה למשפחה כולה ובעקר לקורט, ששקע בדכאון . הוא חזר לתפקידיו הקודמים כמפרנס וכדמות משמעותית במושבה, אך כאב האובדן והעצב לוו אותו בכל שארית ימיו.
חמש שנים לאחר נפילתו של עזרא, ב – 1953 , נולד אריאל, בנם השלישי של קורט וליזה, שהחזיר שמחה למשפחה.
קורט המשיך בעבודתו בנגריה שהתרחבה והעסיקה לא מעט עובדים ובפעילותו הציבורית במושבה. היה פעיל בגידולו של אריאל ובהמשך גם סב מסור לנכדיו. מגיל צעיר סבל קורט ממחלת לב . הוא נפטר בחטף מהתקף לב ב – 11.9.1968 , 17 יום לפני שמלאו לו 60 שנים. הוא נקבר בבית העלמין בפרדס – חנה, ליד קברו של עזרא, בנו.
קורט היה איש אשכולות בעל ידע רב בתחומי דעת רבים ומעורבות רבה בנעשה בחברה סביבו, בארץ ובעולם. הוא היה חכם ופיקח ובעל כשרון עסקי. לצד רגשותיו הקשים ניחן גם בחוש הומור, ביכולת משחק ותקשורת בלתי אמצעית עם גדולים וקטנים כאחד. בתוך המושבה היה בין הדמויות המובילות והמשמעותיות . הוא היה איש תרבות באמת, אהב מוזיקה, ספרות ואמנות, אהבה שהנחיל לילדיו, כמו גם את תחושת האחריות והמעורבות החברתית.

ליזה (עליזה) הירשפלד
ליזה הירשפלד, לבית שנק, נולדה בגרמניה, בכפר קטן, בגרפשאפט-גלאץ ליד העיר נוי-רודה, היום נובה-רודה, בשלזיה, ב- 9.7.1910, להוריה יוחנן והדויג שֶנְק. המשפחה היתה נוצרית קתולית. ליזה היתה הבת השנייה מבין 9 ילדים ומגיל צעיר עזרה בעבודת הבית והשדה. בהיותה כבת 15 נשלחה לבית קרובת משפחה במינכן, כדי ללמוד שם וכן לעבוד ולסייע בפרנסת המשפחה.
לאחר תום לימודיה עברה לברלין והחלה לעבוד כמנהלת משק הבית בבית משפחה יהודית עשירה בברלין, משפחת השופט יעקובסון. שם התוודעה ליהדות וגם למאכלים היהודיים המסורתיים. בבית זה פגשה את קורט הירשפלד, בעת שבקר שם ונוצר ביניהם קשר.
כשקורט החליט לעלות לארץ ישראל, עזבה גם ליזה את משפחתה ועמה ובאה עם קורט לארץ ולפרדס-חנה.
בפרדס – חנה התגיירה בעזרת הרב המקומי והיא וקורט נישאו.
בפרדס חנה התגוררו תחילה אצל אחותו של קורט – משפחת המרוב, אתם חיתה גם אמו של קורט. ליזה השתלבה שם בעבודה במטבח ומסעדת פועלים שמשפ' המרוב הקימה בביתם ובהמשך עבדה בקטיף בפרדסים.
לאחר שליזה וקורט רכשו מגרש, החלה ליזה לעַבֵּד את האדמה סביב הבית הנבנה והפכה אותו למשק עזר בו גידלה ירקות, תרנגולות , עז וארנבות ובהמשך גם עצי פרי.
ב – 1935 הצטרף למשפחה עזרא – בנו של קורט מנישואיו הראשונים, אותו גידלה ליזה כבנה לכל דבר.
ב – 1936 ילדה ליזה את בתה הבכורה, עדינה והמשפחה עברה להתגורר בבית שבנו ברחוב הרכבת. היו באותה עת רק בתים מעטים באותו אזור וסביב הבית היה מרחב שדות .
סמוך ללידתה של עדינה נולד גם יורם, בן אחותו של קורט. אמו, אילזה לא יכלה להיניקו ואז ליזה היניקה גם אותו, בצד הנקת בתה שלה. ב – 1939 נולדה הבת השנייה, חנה.
באותה שנה התגייס קורט לצבא הבריטי ותקופות ארוכות נעדר מן הבית. ליזה התמודדה בעצמה עם גידול שלושת הילדים והחזקת הבית ומשק העזר. כמו כן, כדי לסייע בפרנסת המשפחה הושכר אחד מחדרי הבית לזוג עם ילדה קטנה, כשהמטבח והשרותים היו משותפים לשתי המשפחות.
במשך כל השנים עבדה ליזה בחריצות מופלאה ודאגה לכל צרכי המשפחה. גם בתקופות של מחסור ומצוקה, ידעה לתמרן ולהמציא יש מאין, כך שאנחנו, הילדים, לא חשנו שום חסך. תמיד גם דאגה למלא את צרכיו של עזרא בכל מקום בו היה, בפנימיה חינוכית, בת"א כשהחל לעבוד כעתונאי ואחר כשהיה בצבא. נפילתו בקרב ביולי 1948 ומותו היה גם עבורה, אף שלא היה בנה הביולוגי, מכה אנושה ואובדן קשה, שנספח לו גם הצורך לתמוך בקורט שלא מצא ניחומים על מות בנו.
ב – 1953 נולד למשפחה בן זקונים – אריאל. ליזה נעזרה בבנותיה המתבגרות בטיפול בו ואף קורט היה פעיל בגידולו.
ליזה המשיכה בעבודת הבית המסורה ובטיפוח הגנה, כגנת נוי ולא כמשק עזר, פרט לעצי פרי רבים בחצר.
עם הקמת המדינה וגלי העלייה לארץ התנדבה ליזה לעזרת העולים במחנות העולים שהיו לא רחוקים מבית המשפחה. בפעילות ההתנדבותית המשיכה כל חייה גם במסגרת ויצ"ו. כמו כן תמיד היה הבית פתוח לקרובים, לידידים ולנזקקים, כולל פליטים שהגיעו במהלך המלחמה ולאחריה . בחופשות החגים והקיץ התארח בבית המשפחה ילד יתום מילדי טהרן שגדל במוסד ומשך כמה שנים היה כמאומץ על ידי המשפחה, עד שהתברר שאביו שרד את השואה והגיע לארץ. לכל אלה ולכל צרכיהם היתה זו ליזה שדאגה.
בשנות ה – 60 התחדש הקשר של ליזה עם משפחתה בגרמניה. הם בקרו בארץ וליזה וקורט בקרו אותם.
ב – 1968 עם מותו הפתאומי של קורט מהתקף לב, מוות שהיה אובדן קשה ביותר לליזה ולמשפחה, נותרה ליזה לבדה, עם אריאל, שהיה אז נער צעיר. משך כל השנים התמודדה עם אלמנותה והיותה אם יחידה בגבורה.
היא המשיכה לטפח את הבית והגינה וכן את נכדיה. כשאריאל בגר ועזב את הבית הרחיבה את פעילות ההתנדבות שלה בויצ"ו ודאגה לשמור על קשר פעיל עם חוג חברות, אלמנות ברובן, שנפגשו אחת לשבוע.
גם כשנחלשה, עם זקנתה, המשיכה לעבוד בבית ובגנה, ככל יכולתה.
ליזה נפטרה בביתה ב – 20.3.1986, והיא בת 76 .
ליזה היתה האדם החרוץ ביותר והבלתי אנוכי ביותר שניתן להעלות על הדעת. היא היתה מאד צנועה, אף פעם לא דברה על עצמה ועל מעשיה. התמודדה עם לחצי החיים ועם אלמנותה בכוחות עצמה. מעולם לא התלוננה ולא רטנה. גישתה לזולתה היתה פתוחה ומקבלת. היא לא שפטה איש ונהגה עם כולם באותו מאור פנים ויחס אוהד. מופלא היה יחסה לילדים, בהם נהגה כשוים וחשובים לא פחות מן המבוגרים והם גמלו לה באמון ובידידות. צרכי האחרים קדמו תמיד לצרכיה שלה, אך לא מתוך התבטלות, אלא מתוך אותו העדר אנוכיות ובטחון בערכה העצמי. הדבר ניכר גם בזקיפות קומתה, יופיה והאלגנטיות הטבעית של הופעתה וכל מעשיה. לא מקרה היה אפוא שהיא היתה אהובה עד מאד על ידידיה ומכריה וכמובן במשפחתה.

____________________________

.

קורט (יעקב) הירשפלד
קורט נולד בגרמניה, בברלין ב – 28.9.1908 להוריו ליאונור – אריה ופרדריקה. קורט היה הבכור ואחריו נולדה להוריו בת, אילזה. לאביו היו עסקי טקסטיל, חייטות עילית וחנות בה נמכרו הבגדים, סמוך לבית מגוריהם. אין לנו פרטים על ילדותו המוקדמת של קורט.
בנערותו היה חבר נלהב בתנועת נוער ציונית – בלאו וויס (תכלת לבן) ותכנן לעלות לארץ ישראל. הוא עזב את לימודיו בבית הספר התיכון, כדי ללמוד נגרות, במחשבה שבמקצוע זה יוכל לעזור לבנות את ארץ ישראל. עם תום לימודיו והסמכתו כנגר אומן, פתח נגריה משלו בברלין.
הוא אהב טיולים בטבע ועסק בספורט. במסגרת תנועת הנוער יצא עם חבריו לטיולים ולמחנות , שהוו גם הכשרה לחיים בארץ ישראל.
עוד בהיותו בברלין נשא קורט אשה ונולד לו בן וולפגנג - עזרא, אך נישואין אלו היו קצרי טווח והסתיימו בגרושין.
בברלין פגש קורט את ליזה, אשתו השנייה, לה נישא לאחר עלייתה לארץ וגיורה.
קורט עזב את גרמניה ועלה לארץ ישראל, הן ממניעים ציוניים והן מפני שהנאצים החלו להתבסס במרחב הציבורי ולרדוף את היהודים. קורט וליזה עלו ב – 1933, בעלייה לא ליגלית והגיעו לפרדס-חנה, בה היו כבר אמו של קורט, פרדריקה הירשפלד ואחותו ובעלה – אילזה ואוסקר המרוב . אביו נשאר בברלין בשל עסקיו ונספה בשואה.
בפרדס- חנה התגוררו קורט וליזה תחילה אצל משפחת המרוב, שבחצרם הקים קורט נגריה מאולתרת ועבד בה.
לאחר זמן מה רכשו מפיק"א מגרש ברחוב הרכבת, עליו בנו את ביתם וכן נגריה מרווחת. הם עברו להתגורר בביתם החדש, עוד טרם נסתיימה בנייתו ושם נולדה ב - 1936 בתם הבכורה, עדינה.
שנה לפני כן, ב -1935 עלו לארץ ישראל גם אשתו הראשונה של קורט ובנו בן החמש, עזרא. עזרא העבר לחסותם של קורט וליזה ומאז גדל במשפחה, בפרדס-חנה. ב – 1939 נולדה בתם השנייה של קורט וליזה – חנה.
קורט היה פעיל בענייני ציבור ובהגנת המושבה וכן חבר פעיל ב"הגנה". במסגרת זו נבנה בנגריה "סליק", מחסן נשק, שהיה חבוי במרתף ודלת סתרים הובילה אליו. הסליק הזה היה יעד חוזר ונשנה לחיפושי הבריטים, בחצר, בבית ואף בנגריה, אך הם לא הצליחו לאתרו.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התגייס קורט לצבא הבריטי ושרת ביחידה טכנית בחיפה ואף בלבנון ובמצרים. הוא שרת בצבא זה כחמש שנים, בהן נעדר מן הבית לתקופות ארוכות, אך פיצה את המשפחה על העדרו פעם בארגז דובדבנים מלבנון ופעם בגוש שוקולד מן הנאפ"י – השק"ם הבריטי...שהשתחרר מן הצבא חזר לעבודת הנגרות ולפעילותו הציבורית במושבה.
כשפרצה מלחמת השחרור החליט עזרא שהיה אז בן 17 להתגייס ושולב בחטיבת גבעתי שהוקמה אז. הוא הוצב עם פלוגתו בדרום הארץ והם השתתפו בקרבות קשים כנגד הצבא המצרי. באחד מקרבות אלה, בעיראק אל-מנשיה, ליד קיבוץ גת, ב – 28.7.1948, נהרג עזרא והוא בן 18 ורבע בלבד.
מותו של עזרא היה אובדן נורא ומשבר קשה למשפחה כולה ובעקר לקורט, ששקע בדכאון . הוא חזר לתפקידיו הקודמים כמפרנס וכדמות משמעותית במושבה, אך כאב האובדן והעצב לוו אותו בכל שארית ימיו.
חמש שנים לאחר נפילתו של עזרא, ב – 1953 , נולד אריאל, בנם השלישי של קורט וליזה, שהחזיר שמחה למשפחה.
קורט המשיך בעבודתו בנגריה שהתרחבה והעסיקה לא מעט עובדים ובפעילותו הציבורית במושבה. היה פעיל בגידולו של אריאל ובהמשך גם סב מסור לנכדיו. מגיל צעיר סבל קורט ממחלת לב . הוא נפטר בחטף מהתקף לב ב - 11.9.1968 , 17 יום לפני שמלאו לו 60 שנים. הוא נקבר בבית העלמין בפרדס - חנה, ליד קברו של עזרא, בנו.
קורט היה איש אשכולות בעל ידע רב בתחומי דעת רבים ומעורבות רבה בנעשה בחברה סביבו, בארץ ובעולם. הוא היה חכם ופיקח ובעל כשרון עסקי. לצד רגשותיו הקשים ניחן גם בחוש הומור, ביכולת משחק ותקשורת בלתי אמצעית עם גדולים וקטנים כאחד. בתוך המושבה היה בין הדמויות המובילות והמשמעותיות . הוא היה איש תרבות באמת, אהב מוזיקה, ספרות ואמנות, אהבה שהנחיל לילדיו, כמו גם את תחושת האחריות והמעורבות החברתית.

ליזה (עליזה) הירשפלד
ליזה הירשפלד, לבית שנק, נולדה בגרמניה, בכפר קטן, בגרפשאפט-גלאץ ליד העיר נוי-רודה, היום נובה-רודה, בשלזיה, ב- 9.7.1910, להוריה יוחנן והדויג שֶנְק. המשפחה היתה נוצרית קתולית. ליזה היתה הבת השנייה מבין 9 ילדים ומגיל צעיר עזרה בעבודת הבית והשדה. בהיותה כבת 15 נשלחה לבית קרובת משפחה במינכן, כדי ללמוד שם וכן לעבוד ולסייע בפרנסת המשפחה.
לאחר תום לימודיה עברה לברלין והחלה לעבוד כמנהלת משק הבית בבית משפחה יהודית עשירה בברלין, משפחת השופט יעקובסון. שם התוודעה ליהדות וגם למאכלים היהודיים המסורתיים. בבית זה פגשה את קורט הירשפלד, בעת שבקר שם ונוצר ביניהם קשר.
כשקורט החליט לעלות לארץ ישראל, עזבה גם ליזה את משפחתה ועמה ובאה עם קורט לארץ ולפרדס-חנה.
בפרדס – חנה התגיירה בעזרת הרב המקומי והיא וקורט נישאו.
בפרדס חנה התגוררו תחילה אצל אחותו של קורט - משפחת המרוב, אתם חיתה גם אמו של קורט. ליזה השתלבה שם בעבודה במטבח ומסעדת פועלים שמשפ' המרוב הקימה בביתם ובהמשך עבדה בקטיף בפרדסים.
לאחר שליזה וקורט רכשו מגרש, החלה ליזה לעַבֵּד את האדמה סביב הבית הנבנה והפכה אותו למשק עזר בו גידלה ירקות, תרנגולות , עז וארנבות ובהמשך גם עצי פרי.
ב – 1935 הצטרף למשפחה עזרא – בנו של קורט מנישואיו הראשונים, אותו גידלה ליזה כבנה לכל דבר.
ב - 1936 ילדה ליזה את בתה הבכורה, עדינה והמשפחה עברה להתגורר בבית שבנו ברחוב הרכבת. היו באותה עת רק בתים מעטים באותו אזור וסביב הבית היה מרחב שדות .
סמוך ללידתה של עדינה נולד גם יורם, בן אחותו של קורט. אמו, אילזה לא יכלה להיניקו ואז ליזה היניקה גם אותו, בצד הנקת בתה שלה. ב – 1939 נולדה הבת השנייה, חנה.
באותה שנה התגייס קורט לצבא הבריטי ותקופות ארוכות נעדר מן הבית. ליזה התמודדה בעצמה עם גידול שלושת הילדים והחזקת הבית ומשק העזר. כמו כן, כדי לסייע בפרנסת המשפחה הושכר אחד מחדרי הבית לזוג עם ילדה קטנה, כשהמטבח והשרותים היו משותפים לשתי המשפחות.
במשך כל השנים עבדה ליזה בחריצות מופלאה ודאגה לכל צרכי המשפחה. גם בתקופות של מחסור ומצוקה, ידעה לתמרן ולהמציא יש מאין, כך שאנחנו, הילדים, לא חשנו שום חסך. תמיד גם דאגה למלא את צרכיו של עזרא בכל מקום בו היה, בפנימיה חינוכית, בת"א כשהחל לעבוד כעתונאי ואחר כשהיה בצבא. נפילתו בקרב ביולי 1948 ומותו היה גם עבורה, אף שלא היה בנה הביולוגי, מכה אנושה ואובדן קשה, שנספח לו גם הצורך לתמוך בקורט שלא מצא ניחומים על מות בנו.
ב – 1953 נולד למשפחה בן זקונים – אריאל. ליזה נעזרה בבנותיה המתבגרות בטיפול בו ואף קורט היה פעיל בגידולו.
ליזה המשיכה בעבודת הבית המסורה ובטיפוח הגנה, כגנת נוי ולא כמשק עזר, פרט לעצי פרי רבים בחצר.
עם הקמת המדינה וגלי העלייה לארץ התנדבה ליזה לעזרת העולים במחנות העולים שהיו לא רחוקים מבית המשפחה. בפעילות ההתנדבותית המשיכה כל חייה גם במסגרת ויצ"ו. כמו כן תמיד היה הבית פתוח לקרובים, לידידים ולנזקקים, כולל פליטים שהגיעו במהלך המלחמה ולאחריה . בחופשות החגים והקיץ התארח בבית המשפחה ילד יתום מילדי טהרן שגדל במוסד ומשך כמה שנים היה כמאומץ על ידי המשפחה, עד שהתברר שאביו שרד את השואה והגיע לארץ. לכל אלה ולכל צרכיהם היתה זו ליזה שדאגה.
בשנות ה – 60 התחדש הקשר של ליזה עם משפחתה בגרמניה. הם בקרו בארץ וליזה וקורט בקרו אותם.
ב – 1968 עם מותו הפתאומי של קורט מהתקף לב, מוות שהיה אובדן קשה ביותר לליזה ולמשפחה, נותרה ליזה לבדה, עם אריאל, שהיה אז נער צעיר. משך כל השנים התמודדה עם אלמנותה והיותה אם יחידה בגבורה.
היא המשיכה לטפח את הבית והגינה וכן את נכדיה. כשאריאל בגר ועזב את הבית הרחיבה את פעילות ההתנדבות שלה בויצ"ו ודאגה לשמור על קשר פעיל עם חוג חברות, אלמנות ברובן, שנפגשו אחת לשבוע.
גם כשנחלשה, עם זקנתה, המשיכה לעבוד בבית ובגנה, ככל יכולתה.
ליזה נפטרה בביתה ב - 20.3.1986, והיא בת 76 .
ליזה היתה האדם החרוץ ביותר והבלתי אנוכי ביותר שניתן להעלות על הדעת. היא היתה מאד צנועה, אף פעם לא דברה על עצמה ועל מעשיה. התמודדה עם לחצי החיים ועם אלמנותה בכוחות עצמה. מעולם לא התלוננה ולא רטנה. גישתה לזולתה היתה פתוחה ומקבלת. היא לא שפטה איש ונהגה עם כולם באותו מאור פנים ויחס אוהד. מופלא היה יחסה לילדים, בהם נהגה כשוים וחשובים לא פחות מן המבוגרים והם גמלו לה באמון ובידידות. צרכי האחרים קדמו תמיד לצרכיה שלה, אך לא מתוך התבטלות, אלא מתוך אותו העדר אנוכיות ובטחון בערכה העצמי. הדבר ניכר גם בזקיפות קומתה, יופיה והאלגנטיות הטבעית של הופעתה וכל מעשיה. לא מקרה היה אפוא שהיא היתה אהובה עד מאד על ידידיה ומכריה וכמובן במשפחתה.

____________________________

.

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות

• 
  הירשפלד ליזה (2)
• 
  הירשפלד קורט וליזה