הירשברג יוסף

סיפור המשפחה

יוסף, בן רוזה וישראל הירשברג, נולד בה' באייר תר"נ (21.05.1890) בברסלאו, גרמניה, כבן בכור למשפחה מסורתית. אחריו נולדו למשפחה עוד שלוש אחיות ואח.
אחרי סיום לימודי יסוד ותיכוניים נכנס ללמוד באוניברסיטה בברסלאו, המשיך בלימודיו באוניברסיטה בהיידלברג והיה לעורך דין עצמאי ונוטריון בפרנקפורט על נהר האודר.
יוסף היה בין מקימי תנועת-הנוער "בלאו-וויס" (כחול לבן) ואף הדריך בה. בשנת 1914 גויס לצבא הגרמני ושירת בחזית המערבית, שם נפצע, ולאחר החלמתו שירת בחזית המזרחית. בעיר פוזן (פוזנן כיום) הכיר תוך כדי שירותו הצבאי את אלזה-יסכה באומגרט, ואחרי המלחמה נשא אותה לאישה. הם הקימו את ביתם בפרנקפורט ע"נ אודר, ויוסף פתח בעיר משרד עורכי-דין. הוא היה פעיל מאוד בקהילה היהודית ובתנועה הציונית בעיר מגוריו, חבר באגודת האקדמאים היהודית K.J.V. עם עלות הנאצים לשלטון החל להכין את עצמו ואת משפחתו לעלייה ארצה, ביקר בארץ ולמד עברית.
בשנת 1933 עלה לארץ-ישראל עם משפחתו – אשתו ושני בניו, ומתוך עיקרון בחר לעסוק בחקלאות ולא במקצועו. משנת 1934 גר יוסף בפרדס-חנה, היה לחקלאי ועבד בחקלאות עד יומו האחרון. גם בשנות מלחמת העולם השנייה לא נטש את החקלאות. בפרדס-חנה היה פעיל בענייני ציבור שונים (מועצה, אגודות חקלאיות, ומשפט חברים) והיה מדריך ב'הגנה'. היה איש ספר ושמר מסורת.
ביום רביעי, 14.04.1948, עבד כהרגלו בחלקת העגבניות בגינת ביתו, הסמוך למחנה הצבא הבריטי. לפתע נורתה ירייה בודדת מכיוון המחנה הצבאי הבריטי השכן ויוסף נפצע אנושות בבטנו. הוא הועבר למרפאה, אך נפטר בדרכו לשם בו ביום – ה' בניסן תש"ח (14.04.1948). האירוע התרחש ימים ספורים לפני פינוי המחנה במסגרת עזיבת השלטון הבריטי, והסברה היא כי היתה זו נקמתו של חייל בריטי.
בן 58 במותו. יוסף הובא למנוחת עולמים בפרדס-חנה. הניח אישה ושני בנים. שמו הונצח ברחוב עצמון, במקום בו נרצח, על לוח אבן שהוצמד לעץ בודד ששרד משדרת ברושים, אותם נטע יוסף בט"ו בשבט תרצ"ד (1934).

מבוסס על מידע מתוך: אתר לעד, לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה, שהוקם על ידי המוסד לביטוח לאומי של מדינת ישראל.

יוסף, בן רוזה וישראל הירשברג, נולד בה' באייר תר"נ (21.05.1890) בברסלאו, גרמניה, כבן בכור למשפחה מסורתית. אחריו נולדו למשפחה עוד שלוש אחיות ואח.
אחרי סיום לימודי יסוד ותיכוניים נכנס ללמוד באוניברסיטה בברסלאו, המשיך בלימודיו באוניברסיטה בהיידלברג והיה לעורך דין עצמאי ונוטריון בפרנקפורט על נהר האודר.
יוסף היה בין מקימי תנועת-הנוער "בלאו-וויס" (כחול לבן) ואף הדריך בה. בשנת 1914 גויס לצבא הגרמני ושירת בחזית המערבית, שם נפצע, ולאחר החלמתו שירת בחזית המזרחית. בעיר פוזן (פוזנן כיום) הכיר תוך כדי שירותו הצבאי את אלזה-יסכה באומגרט, ואחרי המלחמה נשא אותה לאישה. הם הקימו את ביתם בפרנקפורט ע"נ אודר, ויוסף פתח בעיר משרד עורכי-דין. הוא היה פעיל מאוד בקהילה היהודית ובתנועה הציונית בעיר מגוריו, חבר באגודת האקדמאים היהודית K.J.V. עם עלות הנאצים לשלטון החל להכין את עצמו ואת משפחתו לעלייה ארצה, ביקר בארץ ולמד עברית.
בשנת 1933 עלה לארץ-ישראל עם משפחתו - אשתו ושני בניו, ומתוך עיקרון בחר לעסוק בחקלאות ולא במקצועו. משנת 1934 גר יוסף בפרדס-חנה, היה לחקלאי ועבד בחקלאות עד יומו האחרון. גם בשנות מלחמת העולם השנייה לא נטש את החקלאות. בפרדס-חנה היה פעיל בענייני ציבור שונים (מועצה, אגודות חקלאיות, ומשפט חברים) והיה מדריך ב'הגנה'. היה איש ספר ושמר מסורת.
ביום רביעי, 14.04.1948, עבד כהרגלו בחלקת העגבניות בגינת ביתו, הסמוך למחנה הצבא הבריטי. לפתע נורתה ירייה בודדת מכיוון המחנה הצבאי הבריטי השכן ויוסף נפצע אנושות בבטנו. הוא הועבר למרפאה, אך נפטר בדרכו לשם בו ביום - ה' בניסן תש"ח (14.04.1948). האירוע התרחש ימים ספורים לפני פינוי המחנה במסגרת עזיבת השלטון הבריטי, והסברה היא כי היתה זו נקמתו של חייל בריטי.
בן 58 במותו. יוסף הובא למנוחת עולמים בפרדס-חנה. הניח אישה ושני בנים. שמו הונצח ברחוב עצמון, במקום בו נרצח, על לוח אבן שהוצמד לעץ בודד ששרד משדרת ברושים, אותם נטע יוסף בט"ו בשבט תרצ"ד (1934).

מבוסס על מידע מתוך: אתר לעד, לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה, שהוקם על ידי המוסד לביטוח לאומי של מדינת ישראל.

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות

• 
  יוסף ואלזה הירשברג
• 
  אלזה הירשברג