בן-יעקב יוסף (זלו) והרצלה

סיפור המשפחה

יוסף (זלו) סולומונוביץ נולד בצ'כוסלובקיה ב-1901 ועלה לארץ ב-1926. הרצלה קיזרמן נולדה ביפו ב-1904. באותה שנה נפטר בנימין זאב הרצל ולכן נקראה על שמו.
יוסף והרצלה הכירו ונישאו בחיפה ב-1929. באותה שנה נוסדה המושבה פרדס חנה. יוסף, שרצה להקים משק חקלאי, החליט לרכוש יחידה חקלאית מפיק"א, החברה המיישבת של הברון רוטשילד.
המעוניינים ברכישת חלקה היו צריכים להוכיח שיש בידם אפשרות כספית להקים משק חקלאי. הרצלה ויוסף, שנסעו לצ'כוסלובקיה כדי שהרצלה תכיר את משפחתו, ניסו לגייס מהמשפחה כסף לרכישת המגרש, אך שבו לארץ בידיים ריקות. בארץ הם קבלו הלוואה מבנק אנגלו פלסטינה ונרשמו להגרלה של המגרשים. הם זכו במגרש ברחוב 500 (סכום ההפקדה למגרש, ב-לא"י) לימים ייקרא רחוב הדקלים. היחידה החקלאית כללה מגרש של 5 דונם עם בית ומבנה רפת, 20 דונם פרדס צעיר, 10 דונם חורשת אקליפטוסים ו 5 דונם לגידולי מספוא. עד שהקים את המשק החקלאי ויכול היה להתפרנס ממנו, עסק יוסף בעבודות פיתוח בחצרות המתיישבים. בנוסף, בשותפות עם מר מקס הרבורגר, הוא ייסד את בית החרושת לרעפים ולבלוקים בפרדס חנה, בנה מבנה רחצת ידיים בכניסה לבית הקברות ומצבות לנפטרים הראשונים של היישוב.
הרצלה ויוסף עברו לפרדס חנה לפני שביתם היה מוכן למגורים וגרו בינתיים במבנה הרפת של משפחת רומן בהמשך הרחוב (היום בית משפחת מתתיהו). הרצלה שגדלה בעיר, לא היתה מורגלת בחיים כאלו: "גרנו אצל רומן ברפת בלוויית עכברושים ענקיים ואני שהייתי עירונית, פחדתי מהם מאד. בלילה בעלי היה מגרש אותם אבל זה לא עזר כמובן" (מתוך ראיון של הרצלה לבית הראשונים). באותה שנה פרצו המאורעות. הרצלה ספרה שלא פחדה כי עם דלתות הברזל של הרפת הרגישה בטוחה. בהמשך עברו לביתם שבנייתו הסתיימה ויוסף החל בבניית המשק החקלאי של המשפחה. היתה להם רפת עם 3 פרות ולול תרנגולות, בהמשך היו גם עזים. לפרנסתם מכרו חלב וגבינות שיצרו בבית. במקביל החל יוסף לעבוד כמורה למלאכה וחקלאות בבית ספר העממי ביישוב, לימים בי"ס "אלונים". עם תלמידיו בנה מועדון חקלאי בבית הספר, ועל חלקה עזובה הקימו גן פורח.
יוסף היה שותף בהקמה ובבניה של מבנים ציבוריים: האמפיתיאטרון והמבנה הראשון של "יד לבנים". בתקופת שלטון הבריטים הוא עסק גם בבניית "סליקים", מקומות מסתור לנשק. מתוך ראיון של הרצלה לבית הראשונים: "היינו מעורבים בחיים הציבוריים במושבה. זלו היה בוועד המושבה, אח"כ בוועדת המים ובוועדת הצרכניה. ב-1941 זלו התגייס לצבא הבריטי ואני הייתי פעילה בוועד למען החייל. עבדתי בצרכנייה חצי יום וכבר היו לי 3 ילדים. בבית, עשיתי הכול בכוחות עצמי. בצרכניה עבדתי 12 שנה."
להרצלה ויוסף נולדו 4 ילדים: אמל'ה (אברהם) הבכור, נולד ב-1930, גדי ב-1934, וקובל'ה (יעקב) ב-1937. רחלי, בת הזקונים, נולדה ב-1946. יעקב נקרא ע"ש יעקב סולומונוביץ', אביו של יוסף, שנפטר ב-1934, אז גם שונה שם המשפחה מסולומוביץ' לבן- יעקב.
יוסף נפטר באפריל 1954 ממחלת הסרטן, בן 53 במותו. הרצלה נפטרה באוגוסט 1992 בגיל 88.
ארבעת הילדים הקימו משפחות, ילדיהם הקימו משפחות, וילדי ילדיהם מקימים משפחות.
משפחת בן יעקב מונה (בשנת 2016) 62 צאצאים. חלקם גרים עד היום בפרדס חנה.

יוסף (זלו) סולומונוביץ נולד בצ'כוסלובקיה ב-1901 ועלה לארץ ב-1926. הרצלה קיזרמן נולדה ביפו ב-1904. באותה שנה נפטר בנימין זאב הרצל ולכן נקראה על שמו.
יוסף והרצלה הכירו ונישאו בחיפה ב-1929. באותה שנה נוסדה המושבה פרדס חנה. יוסף, שרצה להקים משק חקלאי, החליט לרכוש יחידה חקלאית מפיק"א, החברה המיישבת של הברון רוטשילד.
המעוניינים ברכישת חלקה היו צריכים להוכיח שיש בידם אפשרות כספית להקים משק חקלאי. הרצלה ויוסף, שנסעו לצ'כוסלובקיה כדי שהרצלה תכיר את משפחתו, ניסו לגייס מהמשפחה כסף לרכישת המגרש, אך שבו לארץ בידיים ריקות. בארץ הם קבלו הלוואה מבנק אנגלו פלסטינה ונרשמו להגרלה של המגרשים. הם זכו במגרש ברחוב 500 (סכום ההפקדה למגרש, ב-לא"י) לימים ייקרא רחוב הדקלים. היחידה החקלאית כללה מגרש של 5 דונם עם בית ומבנה רפת, 20 דונם פרדס צעיר, 10 דונם חורשת אקליפטוסים ו 5 דונם לגידולי מספוא. עד שהקים את המשק החקלאי ויכול היה להתפרנס ממנו, עסק יוסף בעבודות פיתוח בחצרות המתיישבים. בנוסף, בשותפות עם מר מקס הרבורגר, הוא ייסד את בית החרושת לרעפים ולבלוקים בפרדס חנה, בנה מבנה רחצת ידיים בכניסה לבית הקברות ומצבות לנפטרים הראשונים של היישוב.
הרצלה ויוסף עברו לפרדס חנה לפני שביתם היה מוכן למגורים וגרו בינתיים במבנה הרפת של משפחת רומן בהמשך הרחוב (היום בית משפחת מתתיהו). הרצלה שגדלה בעיר, לא היתה מורגלת בחיים כאלו: "גרנו אצל רומן ברפת בלוויית עכברושים ענקיים ואני שהייתי עירונית, פחדתי מהם מאד. בלילה בעלי היה מגרש אותם אבל זה לא עזר כמובן" (מתוך ראיון של הרצלה לבית הראשונים). באותה שנה פרצו המאורעות. הרצלה ספרה שלא פחדה כי עם דלתות הברזל של הרפת הרגישה בטוחה. בהמשך עברו לביתם שבנייתו הסתיימה ויוסף החל בבניית המשק החקלאי של המשפחה. היתה להם רפת עם 3 פרות ולול תרנגולות, בהמשך היו גם עזים. לפרנסתם מכרו חלב וגבינות שיצרו בבית. במקביל החל יוסף לעבוד כמורה למלאכה וחקלאות בבית ספר העממי ביישוב, לימים בי"ס "אלונים". עם תלמידיו בנה מועדון חקלאי בבית הספר, ועל חלקה עזובה הקימו גן פורח.
יוסף היה שותף בהקמה ובבניה של מבנים ציבוריים: האמפיתיאטרון והמבנה הראשון של "יד לבנים". בתקופת שלטון הבריטים הוא עסק גם בבניית "סליקים", מקומות מסתור לנשק. מתוך ראיון של הרצלה לבית הראשונים: "היינו מעורבים בחיים הציבוריים במושבה. זלו היה בוועד המושבה, אח"כ בוועדת המים ובוועדת הצרכניה. ב-1941 זלו התגייס לצבא הבריטי ואני הייתי פעילה בוועד למען החייל. עבדתי בצרכנייה חצי יום וכבר היו לי 3 ילדים. בבית, עשיתי הכול בכוחות עצמי. בצרכניה עבדתי 12 שנה."
להרצלה ויוסף נולדו 4 ילדים: אמל'ה (אברהם) הבכור, נולד ב-1930, גדי ב-1934, וקובל'ה (יעקב) ב-1937. רחלי, בת הזקונים, נולדה ב-1946. יעקב נקרא ע"ש יעקב סולומונוביץ', אביו של יוסף, שנפטר ב-1934, אז גם שונה שם המשפחה מסולומוביץ' לבן- יעקב.
יוסף נפטר באפריל 1954 ממחלת הסרטן, בן 53 במותו. הרצלה נפטרה באוגוסט 1992 בגיל 88.
ארבעת הילדים הקימו משפחות, ילדיהם הקימו משפחות, וילדי ילדיהם מקימים משפחות.
משפחת בן יעקב מונה (בשנת 2016) 62 צאצאים. חלקם גרים עד היום בפרדס חנה.

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות

• 
  בן יעקב – מתקן בכניסה לבית הקברות
• 
  בן יעקב הרצלה ויוסף