משפחת בלום
מראשוני כרכור
התישבו בשנת 1939
נחמן
9999–
ארץ מוצא: קלן, גרמניה
מקצוע: אינסטלטור
רות
9999–
ארץ מוצא: ברלין, גרמניה
מקצוע: עקרת בית
סיפור המשפחה
"למדתי אצל בעל מקצוע בברלין במשך שלוש שנים, והייתי ב"החלוץ" עד שעליתי ארצה. בארץ עבדתי במשמרות באינסטלציה, ואם היתה קבוצת בנין אני הייתי האינסטלטור. בניתי למשל את האינסטלציה בבית במרכז המושבה לדוניג ולזהבי כשהייתי עוד במשמרות, ואחר כך אפילו גם את הבנין של שטאכר בזכרון יעקב, המנהל של בנק הלוואה וחסכון.
יצאתי את משמרות וחפשתי עבודה. בהתחלה עבדתי מטעם לשכת העבודה בפרדס-חנה בעידור, בטיפול הפרדס. בתוך הפרדס נפגשתי עם גב' לוברט ומר ברגר, שהוא היה המשגיח של כל הפרדס כמנהל. הם שמעו שאני אינסטלטור, אז ברגר הזמין אותי לתקן ברז אחד. מזה התחילה העבודה הראשונה, וגב' לוברט אומרת לי שיש לה משפך שנוזל, אז הלחמתי לה.
כלי עבודה הבאתי אתי מחו"ל. קיבלתי אפילו מבעל מקצוע איזה כלים למתנה, היתר קניתי פה. מאז עבדתי לאט לאט באינסטלציה במגרשים ובכל מיני דברים כאלה כמו פחחות. אחר כך עברתי לתל-שלום. אנחנו בתל שלום היינו בודדים, זאת אומרת כמו שפרדס חנה-לבד, כרכור לבד ותל שלום לבד. הייתי קשור לכרכור. הייתי אחראי ביחד עם מר פריזל בתל שלום. הסליקים שלנו היו במגרשים שלנו. חפרנו אותם מטר באדמה, ועל הסליק שמנו צינור. ברגע שהאנגלים באו למצוא משהו, מתכת תחת האדמה, מצאו רק את הצינור ולא את הסליק בעצמו. הסליק נמצא היום בבית הראשונים. זו חבית גדולה עם פתח מיוחד. שמתי אותה שם למזכרת. אני חושב שגם אצל פריזל במגרש יש עוד היום באדמה סליק כזה. זה דבר שצריך להראות לילדים. אפשר להביא אותם הנה. זה יסביר להם מה זה סליק.
כל תושב תל שלום הלך לשמירה. סביב סביב חפרנו חפירות, ובערב נכנסנו. לא היו עמדות עדיין אצלנו. אחר כך הקשר היה על-ידי איתות עם עין שמר. על בית אחד בנינו מגדל קטן, מגדל שמירה. היום לא רואים את המגדל מפני שיש קומה שניה על הבית. אולי מבפנים אפשר לראות עוד משהו. בנינו אז את המגדל והלכנו לשמירה – כל אחד לילה אחר. משם נתנו איתות בפנס במקום טלפון.
היינו קשורים עם "ההגנה" פרדס-חנה וכרכור. מהנס פרידנזון קיבלנו אימונים. אני זוכר את זה עוד טוב, שהיינו על יד הפרדסים בכיוון חדרה, למדנו איך לקפוץ על תעלות ולעלות על קירות."
בתשובה לשאלה אם היתה להם תלבושת: "לא. נשק היה אי-ליגאלי. קיבלנו אחר כך מהנוטרים רובה אחד שהיה רשמי. היתה באר קטנה בשכונה, ששם היו הכלים הליגאליים.
החדר עוד ישנו במגרש המשחקים באמצע של תל שלום. זה היה באר פעם, ואחר שמנו איזה דלת טובה וסגרנו הכל והמפתחות אצלי.
שבה אוחסנו כלי הנשק הליגאליים (ר' דף המשפחה של נחמן בלום). 10/10/2021. צילום: אירית אורן
רציתי להוסיף: אחד מהתושבים, צבי צוריאל, היה במדבר אפריקה במלחמת העולם השניה, הלך לאל-עלמין וכשהוא חזר הוא הביא "שמייסר", רובה אוטומט גרמני, מפורק לכל החלקים שלו. בגוף שלו ובתיק, והוא הרכיב את זה ביחד. היתה לו אחר כך חנות מכולת – צרכניה בתל שלום."
בתשובה לשאלה מה היה הסיפור של גב' אהרון: "היא היתה קודם צילה לדרר. בעלה נהרג. הוא ישב על המרפסת של הבית שלו, פתאום עובר ערבי על סוס ויורה בו במרפסת, מפני שהיה אור מאחורה, בדרך כלל. כבו את אור, ואת הערבי לא מצאו. הוא רכב הלאה. זה היה בשנת 1938. זה היה בהתחלה של תל שלום. אני עוד לא הייתי שם. הייתי שם {=הגעתי לשם} רק חצי שנה אחרי זה. היא נשארה רק עם ילד והתחתנה עם שמואל אהרון. פתחו שם מכולת ונולדו להם שני בנים. הם עזבו את ישראל לפני 20 שנה, ובאו לבקר לפעמים. הוא נהרג באמריקה בתוך חנותו. הבנים באים לבקר, אולי פעם יחזרו. הם מכרו את הבית למישהו אחר עם מכולת.
אשתי רות נולדה בברלין. אני נולדתי בקלן. נפגשנו ב"החלוץ" בברלין, ושם גם התחתנו. עלינו ארצה יחד. הבן הראשון, יונתן, נולד במשמרות. עם בן קטן יצאנו לפרדס חנה. מובן שהיה יותר קשה. אחר כך רות הלכה לעבוד במשק בית אצל דר' וייל ודר' וולף, עד שנולד הבן השני.
היא היתה גם חברה ב"הגנה", ומישהו בגן השומרון לימד את כולם לזרוק רימונים והנשים שלנו למדו את זה היטב. את כלי הנשק שלנו ניקו הנשים במטבח, כשהכל סביב סביב מכוסה. בחוץ עברו המשטרה…"
קישור לאתר משפחתי חיצוני:
גלריית תמונות
בלום נחמן ורות