שקדי (מנדלבאום) עדה ואיסר

משפחת שקדי (מנדלבאום)

מראשוני פרדס-חנה
התישבו בשנת 1935

איסר

1995–1910

ארץ מוצא: פריז, צרפת
מקצוע: פרדסן

עדה

2003–1914

ארץ מוצא: אודסה, רוסיה (כיום: אוקראינה)
מקצוע: אמנית קרמיקה

סיפור המשפחה

אבי נולד בפריז ב- 1.11.1910 בשם רנה איזידור להוריו, זיגמונד ואדלה מנדלבאום. השם עוברת לאיסר שקדי בארץ קצת אחרי עלייתו לארץ.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כשאבי היה בן 4, נאלצה המשפחה לעזוב את צרפת עקב היותם אזרחי מדינות אויב: אמו מגרמניה ואביו מפולין, אשר היתה תחת השלטון האוסטרו הונגרי.
המשפחה עברה למדריד, שם עדיין חל איסור פורמלי על שהות יהודים בספרד: חוק גירוש היהודים מספרד משנת 1492 עדיין היה בתוקף. המשפחה הסתירה את יהדותה.
בהגיעו לגיל בית הספר, נשלח אבא ללמוד בבית ספר קתולי (מערכת החינוך בספרד באותה עת היתה בידי הכנסיה הקתולית). כדי להימנע מחילול קודש מוחלט, אמו הורתה לו להשתחוות לצלב באופן שונה. כאשר נשאל בבית הספר לפשר הדבר, ענה שכך הורתה לו אמו. אמו (סבתי) הוזמנה לבית הספר כדי שתסביר מדוע הוא משתחווה באופן שונה. סבתי ענתה שאין הם קתולים אלא אוונגלים, לשמע דבריה, גורש אבי מבית הספר והוריו לימדוהו קרוא וכתוב.
לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, ב- 1919, עברה המשפחה לעיר דרמשטט בגרמניה, שם אביו פתח מפעל מצליח לריהוט מרופד. אבי סיים בית ספר יסודי ואח"כ סיים בית ספר מסחרי. הוא היה פעיל בתנועת הנוער היהודי בלאו וייס (כחול לבן), ובמסגרת זו עלה לארץ בשנת 1932 לקיבוץ נען, בו היו חלוצים נוספים יוצאי גרמניה.
בקיבוץ הכיר אבי את אמי, עדה פריידוס, והם נישאו ב 29/08/1934.
בשנת 1935 עברו הורי, סבי וסבתי, זיגמונד ואדלה מנדלבאום, לפרדס חנה.
בתחילת דרכם בפרדס חנה עבד אבי בחקלאות. המשפחה רכשה מפיק"א 40 דונם קרקע ונטעו פרדס, בנוסף, רכשו חלקה בגודל של כ- 5 דונם כמו יתר המשפחות במושבה. החלקה, ברחוב תל צבי הדרומית ששמו היום רחוב ההדרים, עד רחוב הבוטנים. הבית היה דו קומתי, בקומת הקרקע גרו סבי וסבתי והורי ואנחנו בקומה השניה. על יתרת השטח נטעו עצי פרי שונים, והוקמו לולים ורפת.
אבי היה פעיל בהגנה ותקופה מסוימת היה מפקד ההגנה בפרדס חנה. בהגנה הוא עבר מספר קורסי מפקדים וכן קורס בטופוגרפיה, ובהמשך שמש כמדריך לטופוגרפיה בקורסי מפקדים של ההגנה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והיעדר היכולת לשווק ולמכור את פירות ההדר, נכנסו המשפחות לקשיים כלכליים. אבי התגייס למשטרת הישובים השוטרים כונו "נוטרים". במסגרת זו פיקד על תחנת המשטרה במרכז המושבה, בבית של משפחת מכניק. במלחמת השחרור גויס אבא כקצין אפסנאות בדרגת סגן בחטיבת אלכסנדרוני.
עם תום המלחמה החל לעבוד במחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית, תחילה כאחראי על הקמת המעברות ברחבי הארץ: מחלסה, היום קרית שמונה בצפון, ועד אזור באר שבע בדרום. הוא הסתובב בכל הארץ ועשה לילות כימים עם הנהג שלו, חיים רוזנברג, תושב נווה אשר בפרדס חנה, במטרה לטפל בקליטת העולים ובהקמת מפעלים לייצור בדונים (בדון היה כינוי לצריף קטן בנוי ממסגרת עץ וקירות מברזנט). כמו כן פעל להקמת בתי הילדים והתינוקות במחנות השונים.
לאחר מכן אבי מונה כמנהל מחוז הצפון של מחלקת הקליטה, ומשרדו עבר מתל אביב לחיפה ברחוב הנמל. עם התפתחות המדינה ושיפור המצב הכלכלי, העביר אבי את משרדו לנצרת עילית בהיותו בין מניחי היסודות לבניית העיר. כמו כן היה אחראי על קליטת העולים בכל מחוז הצפון.
אבי היה פורץ דרך בהבנתו שיש לשנות את דפוסי קליטת העלייה, והיה בין היזמים להקמת מרכזי קליטה לעולים. הוא לקח על עצמו להקים ולנהל את מרכז הקליטה הראשון בארץ והגדול שבהם, במבואות חיפה (קרית אליעזר).
מתפקידו זה פרש לגמלאות וחזר לעסוק בחקלאות בפרדס חנה.
אבי היה מעורב בפעילות ציבורית וחברתית: הוא היה חבר בארגון בני ברית, ולימים נבחר לכהן כנשיא הארגון במקום, והיה פעיל בארגון רוטרי בחדרה. כבעל מודעות פוליטית וחברתית הוא פעל למען הקמת סניף של מפלגת ד"ש, לימים "שינוי", בפרדס חנה, היה פעיל בו ותרם מזמנו וכישוריו.
מתוך מודעות לחשיבות מסגרת חברתית לדור ההמשך בפרדס חנה, מאחר והכיר בהסתייגות הצעירים מהשתייכות לארגונים של המבוגרים (בני ברית ורוטרי), הציע לאורי כהן להקים מסגרת חברתית לבני המקום, ואכן מסגרת זו קיימת עד היום.{הערת הבית הראשונים: הכוונה ל"חוג המושבה"}.
בהיותו בן 85, בשנת 1995 עברו הורי לדיור מוגן בבית מגדלי הים התיכון בכפר סבא, שם אבא נפטר ב- 11/08/1999 בהיותו כמעט בן 89.

עדה שקדי נולדה ב 4/4/1914 כאדלה פריידוס בעיר אודסה, כיום אוקראינה. מצד אמה היתה אמא בת למשפחת רוטנברג. אביה (סבי), בן משפחת ויסוצקי, ניהל את סניף ויסוצקי בעיר. בשנת 1922 בהיותה בת שמונה נפטרו שני הוריה תוך חודש. האם נפטרה ממחלת הטיפוס בתקופת הרעב הכבד ששרר בעקבות המהפכה הרוסית, האב נפטר כחודש לאחר מכן משברון לב.
אמי ואחיה המבוגר ממנה הוברחו לוורשה בפולין, אל דודותיהם. בוורשה, למרבה הכאב, הופרדה אמי מאחיה וכל אחד מהם גדל בבית דודה אחרת. לאחר מספר שנים נפטר הדוד במשפחה בה גדלה אמי והיא הועברה לדודה אחרת "מודרנית יותר, קומוניסטית", שהתייחסה אליה באופן מפלה ונוקשה. מאחר והיתה יתומה, לא נשלחה אמי לגימנסיה רגילה כמו יתר הבנות והבנים במשפחה, אלא לבית ספר מקצועי בו למדה תפירה ושאר עבודות משק הבית.
אמי היתה פעילה בתנועת החלוץ ובמסגרת זו עלתה ארצה לקיבוץ נען בשנת 1933.
בפרדס חנה גידלה את אחותי, מרים, ילידת 1935 ואותי יליד 1939. תקופה מסוימת ניהלה גנון פרטי שמוקם במבנה הלול שהוסב למטרה החדשה.
אמא התנדבה לארגון ההגנה, למדה כמו יתר חברותיה בקורסים לעזרה ראשונה, ובשנים שלאחר מכן היתה פעילה בארגון ויצ"ו בפרדס חנה.
בשנת 1956 נולדה לנו אחות נוספת בשם רותי. השמחה היתה גדולה אך למרבה הצער בגיל שלשה חודשים הקטנה נפטרה מדלקת קרום המוח. הצער של הורי היה עמוק מאד. לאור מצבה, הוצע לאמי ללמוד את אמנות הקרמיקה כדי שהעיסוק ביצירה יקל מעט על כאבה העמוק. תוך כדי לימודיה התגלתה אמי כבעלת כישרון רב בתחום והפכה לאמנית. לימים, לימדה קרמיקה במסגרת חוגים בבתי ספר באזור כמו אולפנא בכפר פינס, וזכתה לאהבת תלמידותיה ולהערכתן.
כשהורי עברו לדיור המוגן בכפר סבא, בשנת 1995, הסתבר שאמי מוכשרת לא רק לעבודות קרמיקה, אלא גם במשחק וכתיבה. היא היוותה מרכז חברתי והיתה מאד משמעותית במקום. אמי נפטרה ב 23/12/2003, כמעט בת 90. מותה הסב צער רב גם לחברותיה לדיור המוגן.

הורי היו אנשי ספר ותרבות וחשפו אותנו להצגות וקונצרטים. הם היו אנשים ערכיים ומוסריים בעלי אוריינטציה חברתית ולאומית מוצקה אשר באה לידי ביטוי בחיי היום יום ובתרומתם לחברה. על תרומתו זכה אבי, איסר שקדי, לאות יקיר פרדס ב- 1998 במלאת יובל שנים למושבה.

מרים שקדי – אי אפשר לספר את קורות חיי הורי מבלי להתייחס לעננה שרבצה עליהם עד מותם, והיא סיפורה הכאוב של אחותי מרים: מרים נולדה עם שיתוק מוחין קל שפגע בצדה האחד וכתוצאה מכך – בהליכתה. הנכות לא היתה מאד קשה, אך השפעתה על אחותי, וכתוצאה מכך על הורי, היתה מאד משמעותית. אחותי למדה טיפול בתינוקות והיתה מאד טובה בזה. ככלל מרים היתה מוכשרת אך הפצע הנפשי, עקב נכותה, פגם בתפקודה והקשה מאד על חייה וחיי ההורים. בשנת 1957 נולד לאחותי בן בשם עופר. לאחר גירושיה עבר עופר, שהיה תינוק עדיין, להתגורר עם הורי. ההורים ואני אהבנו אותו אהבה עזה. כעבור מעט שנים, כשעופר היה עדיין ילד קטן, חזרה אחותי להתגורר בפרדס חנה וגידלה את בנה בעצמה. בבגרותו עבד כאח בבית החולים "שער מנשה". למרבה הצער נפטר עופר בגיל 36 בשל זיהום בעקבות ניתוח.
שנים רבות לפני מותו של עופר, עברה מרים לירושלים, שם היא עבדה כאחות בקופ"ח כללית עד פרישתה לגמלאות, והמשיכה לגור בירושלים עד מותה ב 26/10/2012 .

מיכה שקדי – נולדתי בשנת 1939. סיימתי את תיכון חקלאי מקוה ישראל בשנת 1958, ובשנת 1967 סיימתי בהצטיינות תואר שני בכלכלה חקלאית באוניברסיטה העברית. באותה שנה נישאתי לאירית מיכאלי, בת צהלה, לימים ד"ר אירית שקדי, ובאותה שנה גם נפצעתי בקרבות הפריצה לרצועת עזה.
ד"ר אירית שקדי ניהלה את ביה"ס היסודי בצהלה 15 שנה, היתה מטפלת משפחתית וכתבה ספרים לילדים.
נולדו לנו שלושה בנים, כולם נשואים והורים לנכדינו.
משנת 1967 עד 1973 עמדתי בראש יחידות כלכליות בתה"ל ובתעשייה האווירית. משם עברתי למפעלי רכב אשדוד, שהרכיב משאיות מק ולילנד. במשך כשש שנים שימשתי סמנכ"ל כספים, ולאחר מכן במשך כשבע שנים ניהלתי את המפעל, עד שנת 1985. משנת 1986 ואילך מלאתי תפקידים רבים כמנכ"ל, יו"ר דירקטוריונים, חבר דירקטוריונים בחברות פרטיות, קיבוצים וחברות ציבוריות.
החל 1998 (בנוסף לפעילותי כאמור) ועד היום מכהן כיו"ר הדירקטוריון של קבוצת ALMONDNET, חברה אמריקנית שהוקמה על ידי בני רועי ועל ידי, שכיום יש לה שלש חברות בנות ומרכז פיתוח בישראל.
כתב: מיכה שקדי, אוקטובר 2020

מרים שקדי - אי אפשר לספר את קורות חיי הורי מבלי להתייחס לעננה שרבצה עליהם עד מותם, והיא סיפורה הכאוב של אחותי מרים: מרים נולדה עם שיתוק מוחין קל שפגע בצדה האחד וכתוצאה מכך - בהליכתה. הנכות לא היתה מאד קשה, אך השפעתה על אחותי, וכתוצאה מכך על הורי, היתה מאד משמעותית. אחותי למדה טיפול בתינוקות והיתה מאד טובה בזה. ככלל מרים היתה מוכשרת אך הפצע הנפשי, עקב נכותה, פגם בתפקודה והקשה מאד על חייה וחיי ההורים. בשנת 1957 נולד לאחותי בן בשם עופר. לאחר גירושיה עבר עופר, שהיה תינוק עדיין, להתגורר עם הורי. ההורים ואני אהבנו אותו אהבה עזה. כעבור מעט שנים, כשעופר היה עדיין ילד קטן, חזרה אחותי להתגורר בפרדס חנה וגידלה את בנה בעצמה. בבגרותו עבד כאח בבית החולים "שער מנשה". למרבה הצער נפטר עופר בגיל 36 בשל זיהום בעקבות ניתוח.
שנים רבות לפני מותו של עופר, עברה מרים לירושלים, שם היא עבדה כאחות בקופ"ח כללית עד פרישתה לגמלאות, והמשיכה לגור בירושלים עד מותה ב 26/10/2012 .

מיכה שקדי - נולדתי בשנת 1939. סיימתי את תיכון חקלאי מקוה ישראל בשנת 1958, ובשנת 1967 סיימתי בהצטיינות תואר שני בכלכלה חקלאית באוניברסיטה העברית. באותה שנה נישאתי לאירית מיכאלי, בת צהלה, לימים ד"ר אירית שקדי, ובאותה שנה גם נפצעתי בקרבות הפריצה לרצועת עזה.
ד"ר אירית שקדי ניהלה את ביה"ס היסודי בצהלה 15 שנה, היתה מטפלת משפחתית וכתבה ספרים לילדים.
נולדו לנו שלושה בנים, כולם נשואים והורים לנכדינו.
משנת 1967 עד 1973 עמדתי בראש יחידות כלכליות בתה"ל ובתעשייה האווירית. משם עברתי למפעלי רכב אשדוד, שהרכיב משאיות מק ולילנד. במשך כשש שנים שימשתי סמנכ"ל כספים, ולאחר מכן במשך כשבע שנים ניהלתי את המפעל, עד שנת 1985. משנת 1986 ואילך מלאתי תפקידים רבים כמנכ"ל, יו"ר דירקטוריונים, חבר דירקטוריונים בחברות פרטיות, קיבוצים וחברות ציבוריות.
החל 1998 (בנוסף לפעילותי כאמור) ועד היום מכהן כיו"ר הדירקטוריון של קבוצת ALMONDNET, חברה אמריקנית שהוקמה על ידי בני רועי ועל ידי, שכיום יש לה שלש חברות בנות ומרכז פיתוח בישראל.
כתב: מיכה שקדי, אוקטובר 2020