אייזן לואיס

סיפור המשפחה

"נולדתי בראש חודש אב בשנת תרל"ה (2 באוגוסט 1875) בעיירה קוזובה, בין טרנופול ובערזן (או ברזשעזשאן) במזרח גליציה, בטרנופול, קבור כידוע, רבי נחמן קרוכמל, הנקרא רנ"ק, הוא חי ופעל בזוליקיב ובערזאן, טרנופול היתה עיר של גדולי רבני ישראל והשאלות והתשובות שלהם היו ידועים לתלמידי חכמים בכל העולם.
כשהייתי עוד ילד התיישבו אבותי בכפר קטן, משק קטן ובית מרזח על הדרך לטרנופול. אנחנו היינו המשפחה היהודית האחת, כדי להתפלל בשבתות ובימים טובים הלכנו לכפר הסמוך – האדאדישטש וגם לכפר מרוחק סלאבאדקא. כשהייתי כבן 7 הלכתי לעיירה עם אבותי בלילה בראש חודש אלול לסליחות לא בכל בוקר אבל לסליחות בימים הראשונים וגם לתפילת יזכור בראש השנה. מלמד לא היה אצלנו ולכן, אבי, ז"ל היה המורה שלי. התחלתי ללמוד חומש בעל-פה, בפרשת נח, בשעה שהוצאנו תפוחי אדמה מהגינה הייתי בן 5, כך למדתי אצל אבי ז"ל עד שהייתי בן 11, הרבה ספרים לא היו לנו ובכל זאת למדתי מלבד חומש ורש"י עם אור החיים על התורה, גם נביאים וכתובים וגם כתיבה וחיבור. כשמלאו לי 13, אבי ז"ל בא איתי לבית המדרש ביום שני אז עליתי לתורה. אבי, הביא בקבוק יי"ש עם עוגה למתפללי בית המדרש בר מצוה ללא נאומים ובלי קריאת מפטיר.
אחיו של אבי היה נגר והיתה לו נגרייה. האח עזב לארצות הברית. בנו, ששמו כשמי, המשיך בעבודת הנגרייה עם אחיו. גם אני התחלתי לעבוד בנגרייה. הדודן שלי הקדיש את שעות היום והלילה ללמוד ולהתפלל יותר מאשר לנגרות. אחרי זמן קצר חליתי. אבי חשש שלא אוכל להמשיך לעבוד בנגרייה ולכן שלח אותי למשק גדול, בעליו היה יהודי אדוק ובן תורה, כדי שאהיה יותר באווירה מבריאה, חלב שתיתי מהמחלבה, שם למדתי עם ילדיו שהוא היה מורנו. אחרי זמן מה השתפר מצבי וחזרתי לעבודתי בנגרייה, למדתי בבית המדרש וגם בבית עם אבי ז"ל עד שהייתי בן 20, אז התחלנו לחשוב איך להפטר מהגיוס לצבא באוסטריה, לכן החלטתי לנסוע לאנגליה – ללונדון, שם היו לי כבר מכרים.
בעשרה בטבת בשנת 1894 יצאתי מבית הורי לנסיעה לאנגליה לעולם הרחב. ב- 15 בינואר 1895 הגעתי ללונדון. כל כספי היה 5 גולדן אוסטרים, כסף שהבאתי איתי. תמורתם קבלתי בלונדון שמונה שילינג וארבעה פני. בכסף זה שלמתי עבור חדר בפנסיון למשך שבוע. מיד עם הגיעי התחלתי לעבוד אצל יהודי במזרח לונדון. אנגלית לא ידעתי אף מילה, אבל פולנית וגרמנית ידעתי היטב, גם קריאה וכתיבה.
בשנת 1896 בא ד"ר הרצל ללונדון בפעם הראשונה, חובבי ציון ערכו אסיפה פומבית במועדון לפועלים יהודים. לאולם לא הספקתי להגיע, לכן עמדתי בחוץ כדי לשמוע מפי אחרים על מה דבר הרצל ולמה בא ללונדון. מאז הפכתי להיות ציוני. יחד עם חברי, הרב גולדבלוט יסדנו את המועדון "עוזרי ציון" וחברה ללימוד תנ"ך במזרח לונדון – וויטשפייל, אחרי מספר שנים הפכתי להיות הגזבר של החברה. יסדנו ועדה ראשונה בשביל קרן קיימת לישראל ואני חבר בוועדה. בשנה הראשונה הצלחנו לאסוף -.700 לי"ש בשביל קק"ל.
באותה שנה נישאתי לצעירה שכנה מעיר הולדתי, היא שהתה אצל אחותה בלונדון ושם נפגשנו. החתונה הייתה בביתו של שותפי לנגרייה. התחלנו את חיינו כמשפחה. התחלנו לעבוד עבור חנויות רהיטים, סדרנו בית מלאכה קטן והעסקנו עוד בעלי מלאכה הרווחנו כדי מחייתנו. בימים ההם לא היה צורך ברישיונות ולא היו שום הגבלות' רק לעבוד ולייצר רהיטים ולמכור אותם. בסוף השנה במזל טוב נולד בננו היחיד, מרדכי, על שמו של סבה של רעיתי.
ב- 1900 חיסלנו את השותפות, לכל אחד מאיתנו היה מספיק כסף, התחלקנו שווה בשווה, ונשארנו ידידים עד מותו.
התחלתי לעבוד במסחר עצים. קניתי בית ומחסן בבית גרנו, ובמחסן אחסנתי סחורה וכך שילבתי בין מסחר לפעילות ציונית.
ב- 1907 נתמניתי לציר בקונגרס השמיני בהאג, שם שמעתי לראשונה את נאום הפתיחה של מקס נורדאו ז"ל. ב- 1909 נתמניתי שנית לציר בקונגרס התשיעי שהתקיים בהמבורג. בשנת 1911 שוב נתמניתי לציר לקונגרס העשירי, משם נסעתי לעירי לבקר אצל אבותי ומשפחתי, לאחר שנתיים באו גם הם ללונדון. אבי ז"ל היה בלונדון 17 שנה עד מותו, ואמי ז"ל 19 שנים עד מותה.
ב- 1913 יסדנו את "חברת אחוזת לונדון הראשונה בע"מ" ראש המייסדים היה יעקב מאיר זלקינד ז"ל. שלחנו ועדה קטנה למצוא מקום הגון לייסוד האחוזה ולאחר הצעות שונות החלטנו לקנות את אדמת כרכור כתשעת אלף דונם מחברת הכשרת הישוב לא"י בע"מ.
ב-1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה וארץ ישראל היתה תחת השלטון הטורקי. לא יכולנו לעשות דבר באדמתנו שקנינו, רק קבוצה קטנה נשארה להשגיח על המקום. נטעו עצי אקליפטוס על הגבולות, עשו משתלה של עצי זית, אבל לא יכולנו התחיל בשום עבודה ממשית. ההיסטוריה הציונית בימי המלחמה עד להצהרת בלפור ידועה לכל הציונים. אני יחד עם חברי באנגליה עמדנו ליד מנהיגנו ד"ר חיים וייצמן וד"ר נחום סוקולוב ז"ל ועוד חברים כיוסף כהן' י. גרינברג. עזרנו כולנו בכל מה שהיה אפשר כגון עזרה כספית, ועוד. בסוף ימי המלחמה קבלנו אישור מהאוצר האנגלי להגדיל את ההון של אוצר ההתיישבות היהודית. אני הייתי חבר לוועדה שאספה מאה ושמונה עשר אלף ליש"ט להגדלת ההון. לקחתי סכומים נכבדים מבני משפחתי וידידים. לצערי, עם היום הם לא קבלו תמורת השקעתם דבר (לא דירה או דיווידנדים)0 אנחנו המשכנו בעבודתנו.
בשנה לאחר המלחמה הקונגרס הציוני היה בעיר קילסבה. נסעתי עם רעייתי ז"ל לקונגרס ה- 12 כאורחים. גם בשנת 1923 בקונגרס ה-13 התארחנו.
בשנת 1921 באתי עם חברי, הרב י.ק. גולדבלום לביקור בארץ ישראל, לכרכור, ומצאנו בית אחד שבנינו עבור המנהל ומשפחתו ישראל עוזרמן, גם שלחנו כמה צריפים שרכשנו באנגליה אחרי המלחמה. בצריפים גרו הפועלים הראשונים. מים לא היו, אבל החלטנו להתחיל בחקלאות משותפת על חשבון החברה שלנו, כך יעצו לנו אנשי הכשרת הישוב ד"ר זגרודסקי ועוד. אז קנינו את אדמת יעגור ליד חיפה כדי להקים מפעל למלט המפעל פועל עד היום בשם "נשר". הייתי מן הראשונים בקבוצה קטנה יחד עם באריס גולדברג ז"ל, י.ל. גולדברג ודוד יוסלסון הגר עתה בחיפה ועוד ידידים אחרים.
בשנת 1922 אני, יחד עם מיכאל פולק, באנו במו"מ להקמת בנין המפעל העלות כרבע מיליון לי"ש. בשנת 1925 התחלנו ליצר מלט והתחלנו למכור בסך 2 לי"ש לטון. מ- 60 אלף טון לשנה, התחלנו להגדיל את המפעל. בשנת 1946 החלטנו למכור את המפעל לחב' "סולל בונה" עד אז כבר ייצרנו 280 אלף טון לשנה. עכשיו, כשאנחנו קוראים בעתון על מכירת מלט, הבעלים הנוכחים אינם מוצאים לנכון להזכיר שאנו התחלנו במפעל כדי ליצור מלט במחיר נמוך כדי לעזור בבנין הארץ.
בשנת 1926 מונתי ליו"ר הקק"ל באנגליה. כיהנתי כשנתיים בתפקיד זה. אחרי מונה מר ליאופולד שען ליו"ר. אני נשארתי חבר ועד.
בשנת 1928 יחד עם אשתי ז"ל באתי לכרכור בפעם השניה אז התחלתי לטעת פרדסים. מר דוד הריס ז"ל נתמנה למנהל השותפות שעשינו עם ה"ה: אהרון בנדס, אברהם בנדס, יוסף שפניצקי, זאב לוין. במשך 16 שנה נטענו כ- 240 דונם פרדס (תפוזים ואשכוליות). ההפסדים שלנו היו גדולים בסוף מלחמת העולם השניה, ולכן מכרנו את הפרדס ליהודים מירושלים. אני שמח שהפרדסים הצליחו ונשאו פירות, הבעלים החדשים הרוויחו יפה.
בשנת 1934 החלטנו אשתי ז"ל ואני להתיישב בכרכור. מהנדס הכין תכנית בניה, אבל לדאבוני אז חלתה אשתי, היתה בטיפול בירושלים, בחיפה וברחובות שהורע מצבה חזרנו ללונדון. אפילו שמכרנו את ביתנו שם, שכרנו דירה אחרת. אשתי נפטרה ב 1937. אחרי מותה נסעתי לציריך לקונגרס בתור אורח."
לואיס שלח לכרכור מלונדון ספר תורה וארון קודש, כתרומה לבית הכנסת.
לואיס נפטר בנתניה בשנת 1970 ונטמן בכרכור.
כהוקרה על פועלו עבור "אחוזה" בפרט ועבור כרכור בכלל, תרמה "אחוזת לונדון" מגרש ציבורי לנטיעת גן על שמו של לואיס אייזן בכרכור, בו עומד היום פסל השילוב, המסמל את שילובן של שתי המושבות: כרכור ופרדס-חנה.

לואיס אייזן נולד במזרח גליציה בעיירה בשם קוזובה באוגוסט 1875. עד גיל עשרים היה אך ורק בבית המדרש, ומשהגיעה העת להתגייס לצבא האוסטרי, ברח ללונדון. הוא הגיע לאנגליה בשנת 1895 והחל לעבוד כפועל שכיר בבניית רהיטים בבית מלאכה של יהודי. השכר השבועי שלו היה 8 שילינג, ומלבד לימוד מקצוע ופרנסה למד בעבודתו גם את השפה האנגלית. החל בשנת 1900 עסק במסחר עצים ועשה חיל, קיבל נתינות אנגלית, נשא אישה ובנה את ביתו.
לואיס נעשה מעורב בקהילה היהודית בלונדון, שמרכזה היה בלב לונדון רבתי. בואו של הרצל ללונדון ב 1896 (מועדון לפועלים יהודים), הפיח בו את הרוח הציונית, על אף שלא הורשה להיכנס למועדון לשמוע את הרצל. בלונדון יסד עם הרב גולדבלום את מועדון עוזרי ציון ואת חברת תנ"ך, והשניים יסדו תוך זמן קצר את הוועדה הראשונה בשביל קרן הקיימת, בה הוא כיהן כחבר ועדה פעיל. הוא נכח בקונגרס הציוני הרביעי שהתקיים בלונדון בקיץ 1900 והתרשם עמוקות מד"ר הרצל. בשנת 1909 התמנה להיות ציר בקונרס הציוני התשיעי בהמבורג ושנתיים לאחר מכן שוב - בקונגרס העשירי.
בשנת 1913 היה לואיס ממייסדי אחוזת לונדון א', אשר גייסה כסף ותוך זמן קצר רכשה 9,000 דונמים באדמת כרכור ורביה מחברת הכשרת הישוב. הוא התמנה ליו"ר אחוזת לונדון א' בשנת 1917 וכיהן בתפקיד זה עד פירוקה בשנת 1968. בתפקידו זה הגיע לארץ לסיור ביחד עם הרב גולדבלום בשנת 1921. בשנת 1926 התמנה ליו"ר הקרן הקיימת אנגליה. פעילותו בתנועה הציונית והשתתפותו בקונגרסים ובפעולת הקרנות הציוניות באנגליה הביאה אותו להכיר מנהיגים שונים, ובראשם את ד"ר חיים ויצמן.
כשנתיים לאחר מכן, בשנת 1928 ביקר אייזן שוב בכרכור. ביקור זה היה חשוב, שכן הוא מינף את נטיעת הפרדסים ביישוב. דוד האריס נבחר אז להיות מנהל שותפות עם אהרון בנדס, אברהם בנדס, יוסף שפניצקי וזאב לוין. הנטיעות של 240 דונם פרדסים נמשכו 16 שנים, אך היבול לא היה גדול.
במרץ 1954 הגיע לואיס לביקור קצר בארץ, וכמה חודשים לאחר מכן עלה והתיישב בכרכור. הוא גר בשני חדרים שכורים בביתו של דוד האריס, שנפטר כמה שנים קודם לכן. עוד לפני עלייתו לכרכור שלח לכאן מלונדון ספר תורה וארון קודש, כתרומה לבית הכנסת.
אחרי מספר שנים עקר לנתניה, אך כשנפטר בשנת 1970 נטמן בכרכור.
כהוקרה על פועלו עבור "אחוזה" בפרט ועבור כרכור בכלל, תרמה "אחוזת לונדון" מגרש ציבורי לנטיעת גן על שמו של לואיס אייזן בכרכור, בו עומד היום פסל השילוב המסמל את שילובן של שתי המושבות – כרכור ופרדס חנה.

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות

• 
  יד לשילוב