אברהם אליהו, ד"ר

סיפור המשפחה

"נולדתי ב- 10/4/1910 במזרח גרמניה, כשהיו באזור גם הרבה דוברי פולנית. כ- 800 יהודים בעיר שמנתה כ- 45 אלף תושבים. קהילה יהודית "בני ברית", עם בית כנסת אחד בכל העיר, רב ציוני בעל השפעה על הנוער היהודי, שיעורי דת בעברית וקראנו עברית. מעט יהודים שהגיעו מפולין, וכמה משפחות חרדים מפולין שחיו בהתבודדות. אכלנו גם חזיר כשאבא לא היה בבית. למדתי בבית ספר עממי עירוני שנה אחת בזמן מלחמת העולם הראשונה, וממנו עברתי לבית ספר אמצעי ואחריו שנתיים לגימנסיה ועברתי "בגרות".
אבי היה סוחר נודד ומכר סחורה שנשא על גבו מבית לבית. הפרנסה היתה קשה מאד. "בני ברית" תמכו באבי, שלא שילם עבור לימודי. בגימנסיה קיבלתי לחמניה וכוס חלב, כמו שקיבלו כל אלה שלא היה להם משקל מתאים לגילם. אבי סחר בביצים, בדים וכו'. קנה מהאכרים, קיבל הזמנות וכולם האמינו לו. חיינו בדוחק רב וחסכנו תמיד. הדוחק השפיע על האופי שלי עד היום, ואני משתדל לחסוך כתוצאה של המצב הקשה בזמנו.
כילדים ראינו את ההרוגים והפצועים שהובאו מהחזית בעת המלחמה הראשונה, ואת הפליטים הגרמנים הרבים שברחו למערב גרמניה. היו לילדים היהודים קשרים טובים עם הילדים הגרמנים, והם הזמינו אותנו לחגים שלהם.
כשעלו הנאצים והשתלטו ב- 1933 החלטתי לעזוב. היה לי חבר בתל יוסף, וכתבתי לו שאני עוזב. הוא סידר לי עבודה כטכנאי שיניים והזמין אותי לקיבוץ. לפני כן למדתי רפואת שיניים בברלין ולא הרגשתי אז בהפליה. למדתי באוניברסיטה תודות ליהודי טוב אחד שארגן תרומות מכל אדם שתרם 10 מארק. הוא אסף סכום כסף ואיפשר לי ללמוד. המלצות המורים ותעודת הבגרות שלי, בגיל 18 ב- 1928, עזרו לי  והתחלתי לעבוד אצל טכנאי שיניים ואחר כך הוסמכתי כד"ר לרפואת שיניים.
קיבלתי סרטיפיקט לעליה לארץ מתל יוסף. יצאנו ברכב מברלין, משלוח של 40 חלוצים. רציתי לשלם ושילמתי, למרות שלא ביקשו תשלום מאיתנו. הגעתי לטריאסט שבאיטליה (Trieste) עם מזודה אחת ואופניים, ואין שם מספיק מקום ללון לכן ישנו שניים שניים במיטה. מתוך ה- 40 היו 6 עם דרכון גרמני והשאר מפולניה. בחיפה, בבית עולים, גם פה שניים במיטה. בא החבר שלי מהקיבוץ ולקח אותי לתל יוסף. בקיבוץ התפנה מקום לרופא שיניים. קיויתי למרפאה מסודרת ומגורים, אך הוכנסתי לצריף קטן שבחלקו שכנה משפחה עם תינוק ולנתי אצלה כ"פרימוס" (שלישי זר במשפחה). זאת היתה אכזבה ראשונה. המרפאה היתה חדר בצריף, עם מכונת רגל פרימיטיבית. נשלחתי לעבודה בחקלאות.
לאחר מספר חודשים קניתי מעט חומרים כדי לעבוד כרופא, כי המרפא הקודם עזב ולקח את שלו. עבדתי כרופא גם בסביבה, כמו כפר יהושע שלשם הגעתי עם מזודה. היה מצב קשה מאד בקיבוץ. עבדתי בו שנה וחצי. רציתי טיפול רפואי מסודר ולא עם מזודה בתנאים פרימיטיבים. החלטתי והלכתי לקופת חולים, ואין סידור. התלוננתי ובקשתי שוב. אמרו לי כי הגיעו הרבה רופאי שיניים, ואני הייתי צעיר כבן 23, ומסרו לי שבכרכור יש רופא שיניים מגרמניה והמליצו לי לפנות למשפחת שנטל, חקלאים מול הכניסה לקיבוץ עין שמר ונעניתי להמלצה.
ד"ר לחמן היה רופא שיניים כשנה בכרכור ועזב, ואז מסרו לי לנסות בכרכור. מחוסר ברירה הגעתי לכרכור עם המזודה והאופניים.
גם פה שכרתי חדר אחד ופרוזדור, כי ביתר הבית גרה משפחה עם תינוק. זה היה בית לוינסון. בקיבוצים בסביבה לא היו רופאים, לכן באו אלי מכל הסביבה עד שפתחו מרפאות עצמאיות. לאחר זמן הגיעה אלי גב' הריס ואמרה כי הם רוצים לבנות בנין לדואר (שעד אז שכן בביתה של משפחת הריס), ומציעים דירה בקומה מעל הדואר. הסכמתי. שילמתי 4 לירות, ומאז עבדתי גם עם תושבי פרדס חנה.
חילקתי את הדירה למעלה עם משפחת סלם, שהגיעה גם היא מגרמניה. רופא משפחה בכרכור היה אז הד"ר טורקנובסקי.
במחלבה של משפחת ברנר בכרכור הכרתי צעירה כבת 19 ממשפחה ידועה בברלין שהרקע שלה התאים לשלי. היא עבדה במשק הפועלות בירושלים והתקשרנו. אחרי שלושה-ארבעה חודשים החלטנו שהיא תבוא לגור אתי והתחתנו לפני שהיא הגיעה לגיל 20. בלי להתחתן היא לא הסכימה לעבור אלי. היתה זאת אורזולה הנטקה, וההימור הצליח. אשתי תמיד עבדה וגם כעוזרת שלי במרפאה.
טרויאנסקי, כמתווך רכוש, הגיע אלי עם הצעה לקנות מגרש והשתכנעתי, אך היה זה מגרש ללא רשת מים לידו, ללא רשת חשמל ונאלצתי לשלם עבור שני עמודי חשמל, גם ללא כביש ועד היום אין כביש אספלט ליד ביתי. בתי ובני גרים במקום. כשאני יושב בגינת ביתי ורואה את מגדל המים הישן, זה מדמיין לי כמו צריח מנזר בגרמניה. בזמן המאורעות שמענו את היריות וההתקפה על כפר פינס וגבעת עדה, וחווינו את הרציחות של שני אנשי באר המים[1] והרצח בתל שלום. בסיכום, מה שאני רואה היום זה לא בדיוק מה שחלמנו כחלוצים, נהיינו עם ככל העמים על הטוב והרע."

מפי ד"ר אליהו אברהם, כתב: יורם שתיל, 27/12/2004

[1] הכוונה היא ל"רצח השניים": איסר טנקוס ודניאל סטנייצקי, באוגוסט 1937

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות

• 
  אברהם אליהו, ד"ר