מילר שלומית ופריץ

סיפור המשפחה

פריץ נולד בעיר אופלן הנמצאת כיום בפולין. זמן קצר לאחר לידתו עברה המשפחה להתגורר בעיר בילפלד, שם נולדו אחיו. הוא למד בעיר בגימנסיה הומניסטית ואהב מאוד את המקצועות היסטוריה וספרות. חלומו היה ללמוד באוניברסיטה ספרנות. כאשר היטלר עלה לשלטון פריץ היה בכתה י"ב בדיוק לפני בחינות הבגרות ול"מזלו" המורה להיסטוריה שהיה חבר במפלגה הנאצית הכשיל אותו בבחינה, מה שמנע ממנו לקבל תעודת בגרות.
באותה שנה החליטו הוריו לעלות ארצה והוא נשאר להתמחות בחקלאות בחווה חקלאית של שוקן. עם עלייתו בשנת 1934 התגייס לעזור להוריו בהקמת המשק ובנטיעת הפרדס.
בשנת 1942 התנדב לצבא הבריטי והוצב במצרים.
בשנת 1949 נישא לשלומית, ויחד המשיכו להתגורר באותו הבית עם הוריו. באותה שנה הוקם מפעל איטונג ופריץ התקבל לעבודה שם כמנהל חשבונות.
פריץ יישם את אהבתו למילה הכתובה בכך שהיה אוטודידקט שקרא בכל דקה פנויה וגילה עניין כמעט בכל נושא.
עם פרישתו נהנה מאוד מטיולים וממפגשים עם חברי ילדות.
הוא נפטר בשנת 2005.

שלומית (אירנה) נולדה בעיר בויטן, כיום ביטום. עם עליית הנאצים לשלטון החליט אביה לעלות לארץ וקבע את ביתו בשכונת אחוזה בחיפה.
שלומית למדה בביה"ס הריאלי. עם סיום לימודיה בתיכון, ב-1940 – בעיצומה של מלחמת העולם השניה – התקבלה ללימודי תרגום באוניברסיטת ביירות, אך שהותה שם נקטעה היות וכל היהודים ילידי גרמניה גורשו משם. היא חזרה לארץ והתנדבה לצבא הבריטי ושמשה בו כנהגת ומאוחר יותר סמלת תרבות. עם סיום המלחמה החלה ללמוד בסמינר דויד ילין (ירושלים). לאחר נישואיה לפריץ החלה לעבוד בבי"ס עממי כרכור וכשנתיים מאוחר יותר בבי"ס עממי פרדס-חנה (כיום: "אלונים"), ובשנות ה-70 היתה מהמורות הראשונות שהחלו ללמד בחטיבת הביניים.
כאשר פרשה התמסרה לפיתוח תחביביה בעיקר ציור ונהנתה מאוד מעמל כפיה.
היתה פעילה מאוד יחד עם פריץ בארגון בני ברית בישוב.
לאחר מותו של פריץ עברה להתגורר בדיור מוגן בנורדיה.
נפטרה בשנת 2018.

פריץ נולד בעיר אופלן הנמצאת כיום בפולין. זמן קצר לאחר לידתו עברה המשפחה להתגורר בעיר בילפלד, שם נולדו אחיו. הוא למד בעיר בגימנסיה הומניסטית ואהב מאוד את המקצועות היסטוריה וספרות. חלומו היה ללמוד באוניברסיטה ספרנות. כאשר היטלר עלה לשלטון פריץ היה בכתה י"ב בדיוק לפני בחינות הבגרות ול"מזלו" המורה להיסטוריה שהיה חבר במפלגה הנאצית הכשיל אותו בבחינה, מה שמנע ממנו לקבל תעודת בגרות.
באותה שנה החליטו הוריו לעלות ארצה והוא נשאר להתמחות בחקלאות בחווה חקלאית של שוקן. עם עלייתו בשנת 1934 התגייס לעזור להוריו בהקמת המשק ובנטיעת הפרדס.
בשנת 1942 התנדב לצבא הבריטי והוצב במצרים.
בשנת 1949 נישא לשלומית, ויחד המשיכו להתגורר באותו הבית עם הוריו. באותה שנה הוקם מפעל איטונג ופריץ התקבל לעבודה שם כמנהל חשבונות.
פריץ יישם את אהבתו למילה הכתובה בכך שהיה אוטודידקט שקרא בכל דקה פנויה וגילה עניין כמעט בכל נושא.
עם פרישתו נהנה מאוד מטיולים וממפגשים עם חברי ילדות.
הוא נפטר בשנת 2005.

שלומית (אירנה) נולדה בעיר בויטן, כיום ביטום. עם עליית הנאצים לשלטון החליט אביה לעלות לארץ וקבע את ביתו בשכונת אחוזה בחיפה.
שלומית למדה בביה"ס הריאלי. עם סיום לימודיה בתיכון, ב-1940 - בעיצומה של מלחמת העולם השניה - התקבלה ללימודי תרגום באוניברסיטת ביירות, אך שהותה שם נקטעה היות וכל היהודים ילידי גרמניה גורשו משם. היא חזרה לארץ והתנדבה לצבא הבריטי ושמשה בו כנהגת ומאוחר יותר סמלת תרבות. עם סיום המלחמה החלה ללמוד בסמינר דויד ילין (ירושלים). לאחר נישואיה לפריץ החלה לעבוד בבי"ס עממי כרכור וכשנתיים מאוחר יותר בבי"ס עממי פרדס-חנה (כיום: "אלונים"), ובשנות ה-70 היתה מהמורות הראשונות שהחלו ללמד בחטיבת הביניים.
כאשר פרשה התמסרה לפיתוח תחביביה בעיקר ציור ונהנתה מאוד מעמל כפיה.
היתה פעילה מאוד יחד עם פריץ בארגון בני ברית בישוב.
לאחר מותו של פריץ עברה להתגורר בדיור מוגן בנורדיה.
נפטרה בשנת 2018.

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות

• 
  מילר שלומית ופריץ