ליברפרב בילה ושמואל

סיפור המשפחה

בילה ושמואל ליברפרב נולדו וחיו בבסרביה אשר במולדובה (חבל ארץ שעבר בין רומניה לרוסיה), שהאנטישמיות בו הייתה מושרשת והרבה פוגרומים התחוללו בו. בילה זכרה את פוגרום קישינב ב 1905 שהאיץ את התגבשות התנועה הציונית.
ביתם היה בית דתי אך ציוני.
נולדה להם בת יחידה, דבורה, אך מדי פעם הם אספו לביתם ילדים קרובי משפחה. סבא היה פעיל בקהילה, ולמרות שחיו בעוני עזר ככל האפשר לנזקקים. בבית דיברו יידיש אך סבא הקפיד שכל המשפחה תלמד עברית. הם לא התנגדו שבתם היחידה תהיה פעילה בתנועה הסוציאל דמוקרטית "גורדוניה" ותלך להכשרה ברומניה, שם הקימו את גרעין "אבוקה". בהכשרה הכירה דבורה את אבא, וערב עליתם לארץ חזרה דבורה עם אבא לבית הוריה והכירה להם אותו. סבא התעקש שהם יתחתנו לפני עליתם לארץ והם היו לזוג הראשון בקבוצת "אבוקה".
גילויי האנטישמיות במזרח אירופה הלכו וגברו, דבורה ואבא הצליחו להשיג עבור סבא וסבתא סרטיפיקט, ולאחר תלאות רבות הגיעו לארץ ב 1935 והתישבו בפרדס חנה. הם התגוררו עם דבורה ואבא בחדרון קטן אצל האיכר והפרדסן פרידמן וב 1947 נולד הנכד הראשון אלדד ז"ל.
סבא היה חייט ובזכות זאת יכלו לרכוש חלקת אדמה ברחוב החרובים ובו גרו יחד עד שנפטרו.
הבית היה מוקד לעליה לרגל של רבים מחברי "אבוקה" שראו בהם הורים כי הוריהם לא שרדו את השואה, והם קראו לסבתא מומה.
סבא המשיך לעבוד כחייט וסבתא סייעה לגדל את הנכדים: אלדד ז"ל, עוזי וצביה. הם היו תופעה מיוחדת בנוף האנושי של אותה התקופה, לחברינו לא היו סבים וסבתות כי כל המשפחות הושמדו בשואה ובנוסף לכך הם דיברו עברית.

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות

• 
  שמואל ובילה ליברפרב