ביננבוים דבורה ואבא

סיפור המשפחה

הורינו, דבורה ואבא ביננבוים, הגיעו לפרדס חנה ב-1934 כחלק מקבוצת "אבוקה" שהשתייכה לתנועת גורדוניה הסוציאל–דמוקרטית.
דבורה נולדה בקפרסט שבמולדובה (חבל ארץ שהיה חלק מאוקראינה) ב 1915, בת יחידה לבילה ושמואל ליברפרב.
הבית היה דתי בד בבד עם היותו ציוני וסוציאליסטי. סבא שמואל דאג להביא מורה לעברית שילמד אותם את השפה.
אבא נולד ב- 1914 באזור אודסה למשפחה קומוניסטית. הם היו חמישה אחים והוא היחיד שהיה ציוני ולכן עבר לרומניה והשתלב בהכשרה של גורדוניה, ושם נפגשו הורינו.
הקבוצה הכשירה את עצמה לקראת עליה לארץ. הם למדו את עבודת האדמה והתגבשו בגרעין עליה שנקרא "אבוקה".
כחודש לפני העלייה לארץ דבורה ואבא התחתנו לבקשת סבא וסבתא, שהיו ציונים נלהבים אך גם מסורתיים. הם היו הזוג הנשוי הראשון בגרעין. הקבוצה התיישבה בפרדס חנה בזמן שהם חיכו להקצאת ישוב חדש להתיישבות, ועבדו בכל עבודה אפשרית בפרדס חנה וישובי הסביבה: חקלאות, סלילת כבישים, עבודות בית אצל איכרים ועוד.
כשהמצב באירופה החמיר, דבורה ואבא רצו להעלות את הוריה לארץ אך לשם כך נזקקו לכסף על מנת לשחד את הפקידים הבריטים לתת סרטיפיקט (אישור עליה) לסבא וסבתא. לקבוצה לא היה כסף כדי לאפשר זאת ובלב כבד הם עזבו את הקבוצה.
בשנת 1935 הצליחו להעלות את סבא וסבתא לארץ. יחד בחדר קטן הם התגוררו אצל משפחת פרידמן ושם גם נולד להם ב- 1937 בנם הבכור אלדד ז"ל.
סבא היה חייט ואבא היה ספר, ובזכות זאת הם הצליחו לרכוש מגרש ברחוב החרובים שיועד לבעלי מקצוע. הם הקימו בעמל רב בית שבו התגוררו יחד שנים רבות.
אבא עזב מהר מאד את עבודתו כספר ועבד בחקלאות, בשירות הציבורי במחנות העולים ובמחלקת העליה של הסוכנות היהודית, אמא עבדה בחקלאות כמומחית להרכבת הדרים ובלשכת העבודה. הם גם שימשו שנים רבות כבית אומנה לילדים.
הבית היה בית פתוח, עולים רבים פקדו אותו, אלו היו "בני עירנו", שם שניתן לכל מי שעלה מאזור עליתם. הם התקבלו בשמחה ונעזרו בהורנו בתהליך הקשה של קליטה בארץ.
בבית ברחוב החרובים נולדו עוזי וצביה ולימים נוסף גם אברמיק שהיה בן 5 כשהגיע אלינו.
נוסף על עבודתם מחוץ לבית, הם דאגו שלא יחסר דבר: גידלו בחצר עצי פרי וירקות, לתקופה היו עיזים וסבתא בילה עשתה גבינות וריבות וכן היה לול תרנגולות.
הימים ימי הצנע וכל מי שבא לביתם יצא עם ידיים מלאות.
גם בגיל מופלג דבורה ואבא התנדבו בביטוח לאומי ובסוכנות והלכו ברגל ל"מלבן" לבקר ולסעוד את חבריהם. הם קיבלו את עיטור יקיר פרדס חנה.
הורינו היו אנשים אידאליסטים, אנשי עמל ישרי דרך מסתפקים במועט ודואגים לזולת. הם האמינו בציונות ואהבתם הגדולה הייתה מדינת ישראל.

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות

• 
  ביננבוים דבורה ואבא