"אם חקלאות כאן מולדת כאן". נשמע לכם מוכר? כנראה ראיתם את המשפט הזה על קיר הכניסה למבנה הכיתות. הוא שם כבר עשרות שנים. משה סמילנסקי, ממייסדי בית הספר, הוא אבי הציטוט הזה, שהיה חרוט על דיגלה של התאחדות האיכרים. כשמשה סמילנסקי כתב אותו, הוא התכוון לכל מלה. כי זו היתה מהות ההבדל בין היהודי החדש בארץ ישראל לבין יהודי הגלות: עבודת האדמה. לא רק מניע אידאולוגי, החקלאות היתה מנוע הצמיחה הכלכלית. החקלאי היה האליטה. החקלאות היתה הגשמה.
בית הספר נוסד והוקם ללא גדרות. מתוך שטחי המשק האינטנסיבי של בית הספר, 20 דונם הוקצו לבניית בית הספר, מבנה הפנימיה, מגדל המים, מגרש הספורט, חצר המשק, דיור לצוות המורים והעובדים. שאר השטח נועד למשק החקלאי.
מבנה בית-הספר תוכנן על ידי האדר' מ' לב מחיפה. בשלב הראשון הוקמו חדרי לימוד לשלוש כיתות, מעבדות לכימיה וביולוגיה, חדר מורים, ספריה וכו'. ובשלב האחרון נבנתה הפנימיה. סך עלות המבנים היתה 20,000 לא"י.[1]
המעבדות היו החדרים המסעירים של הלימודים: "בחמיה (=כימיה) התחלנו בעבודה מעשית" כותב לאביו רפי שולבוג (שלו) בשנת 1941, " … בפעם הראשונה למדנו לשבר צנורות זכוכית בעזרת פצירה מיוחדת. כופפנו צנורות זכוכית בעזרת חמום. פיפטקות ע"י חמום ומתיחת זכוכית ועוד… כל תלמיד מקבל חמרים ועובד בעצמו, כמובן בהדרכה."…וכמה שבועות אחר כך הוא כותב: "השבוע ניתחנו יונה. היה נתוח קשה ומענין ופרקנו את כל האברים. קשרנו כנפים ורגלים על שולחן הנתונים הכל כמו שנהוג. סוף סוף!"[2]
טקס סיום מחזור התלמידים הראשון היה ב-5/7/1939, בשעה 10:00 לפני הצהרים. חדי העין יבחינו שאם בית הספר נפתח בשנת 1934, הרי מחזור הלימודים בבית הספר נמשך 5 שנים! (במונחים של היום – בסוף י"ג כיתות). אכן כך. זה היה אחד הדברים שהפכו את בית הספר החקלאי פרדס-חנה למיוחד: כאן, ורק כאן, ניתן היה ללמוד חקלאות ולסיים עם תעודת בגרות.
בשנה שבה סיים המחזור הראשון את לימודיו הכירה מח' החינוך של כנסת ישראל בבית הספר. כנסת ישראל זו איננה הכנסת של היום. הימים, שימו לב, הם ימי שלטון המנדט הבריטי. כנסת ישראל היתה הגוף הפוליטי של הישוב היהודי, של המדינה שבדרך. עבור התלמידים, משמעות ההכרה היתה שהם נבחנו לבגרות בששה מקצועות: חיבור, תנ"ך, אנגלית, כימיה, ביולוגיה ותורת הקרקע. בנוסף התקיימה בחינה חיצונית לתלמידי כיתה ג' (מקביל ל-י"א של היום).
מכאן ואילך, במשך עשור, עד סוף שנת הלימודים תש"ו (1946), "כבר סימו ועמדו בבחינת הבגרות 94 תלמיד." כ- 80% מהם התנדבו בימי המלחמה לצבא ולשרותי הבטחון. רבים שרתו בחי"ל (חטיבה יהודית לוחמת = הבריגדה היהודית בתקופת מלחמת העולם השניה), ועם שחרורם "שבו רובם לחקלאות – מהם למשק הוריהם, מהם הצטרפו לארגוני התישבות ומהם פנו להשכלה חקלאית גבוהה בארץ או בחו"ל".[3]
רק בשנת 1957 בית הספר הפך להיות שש שנתי[4] – והלימודים בו הסתיימו בכתה י"ב, כדי לאפשר לתלמידים להתגייס לצה"ל בגיל 18. "הלימודים בבית הספר נמשכים שש שעות לפה"צ ושעתיים אחה"צ, המוקדשות לעבודה במעבדות, שעורי התעמלות או פעולות גדנ"ע… תלמידי כתות א'-ב' (=ז'-ח') עובדים במשק בית הספר יום אחד בשבוע, ומכתה ג' (=ט') ואילך – יומיים בשבוע…"[5]
בשנת הקמת המדינה, שנתו ה- 15 של בית הספר, כבר סיימו את הלימודים בו 133 בוגרים, ולבית הספר היה קשר כמעט עם כולם. כחמישית מהם עסקו בחקלאות למעשה, רבע מהבוגרים המשיכו ללימודים גבוהים בארץ, ורבע עבדו בשירותי הבטחון. כמעט 10% הפכו למורים, ועוד כ- 10% מהבוגרים המשיכו את לימודיהם בחו"ל.
"אנו עוזרים לבוגרים להשתלם בתמיכתנו על מנת שיחזרו בתור מחנכים לבית הספר. בתור בא כח התאחדות האכרים בועדה לחינוך החקלאי של ממשלת ישראל אני יכול להגיד לכם: כשמדברים על ביה"ס פרדס חנה הוא נחשב לאחד מבתי הספר הטובים בארץ. … זוהי פנינת המוסדות של התאחדות האיכרים" – כך נאם ברוך רם, יו"ר מנהלת בית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה בועידת התאחדות האיכרים – 29/5/1957.
גאוות בית הספר היתה על רמת הלימודים הגבוהה שבית הספר היה מפורסם בה. בשנת תשט"ו (1960) כבר אפשר היה, עם תעודת הבגרות של חקלאי פרדס-חנה, "להתקבל לאוניברסיטה העברית או לבתיה"ס גבוהים בחו"ל בלי בחינת נוספות[6]. בוגרי מוסדנו מקבלים באוניברסיטאות קליפורניה זכות של 32 נקודות…"
כעבור עוד כ- 15 שנים, בשנת 1965, צויין כי "ההישג הגדול של בית הספר הוא כי 60% מבוגריו פנו לחקלאות".[7]
בשנות ה- 60 הוקם בית ספר אזורי כבית ספר תיכון שלא למדו בו חקלאות. בשנות ה- 90 בוטל בית הספר האזורי, וכל תלמידיו נקלטו כתלמידי בית הספר החקלאי. המשקל של לימודי החקלאות בתוך מכלול הלימודים קטן והלך, כחלק מתהליך מכירת אדמות בית הספר, שהפכו – רובן ככולן – לשטחים שעליהם נבנו בתי מגורים ברחבי פרדס חנה-כרכור.
בשנים האחרונות נמכרו גם אדמות שהיו חלק מליבת בית הספר, ועליהן עומדים "בית המנהל" – בית לשימור; מבנה הפנימיה, המרפאה ובית האחות, בריכת השחיה, המשתלה, "הקולקציה", הרפת והלולים. השטח שהושאר לבית הספר מגודר, ברוח הימים האלה.
המבנה ששמש את בית הספר האזורי נכלל עכשיו בקמפוס תיכון ברנקו וייס, וחדרי הכיתות ההסטוריים עדיין משמשים ככיתות לימוד.
יודעי ח"ן יגלו אם והיכן מסתתר לו עוד "סליק".
"עוד" אמרנו? על המקום של "הסליק" נספר בתחנה אחרת…
[1] (א' ינקלביץ, עמ' 261). צילום מבנה בית הספר משנת 1940 – איור 48, עמ' 262, שם.
[2] (" (מתוך מכתב של רפי שולבוג (שלו), מתאריך 30/10/1941, עמ' 18)., ובעמ' 23).
[3] (חוברת משנת 1947 (?) מצולמת מהארכיון הציוני, תיק 10133).
[4]
[5] מתוך קלסר 10149
[6] כך במקור.
[7] מתוך קלסר 10149.
מחקר, כתיבה ועריכה: יהודית אבני, אירית אורן, יהודית בינהיים, דודי שליט