חרוב

חוני המעגל ועץ החרוב: חוני המעגל היה מהלך יום אחד בדרך. ראה אדם נוטע עץ חרוב. שאל אותו חוני: "עץ זה, כעבור כמה שנים יתן פרי?" ענה לו הנוטע: "לאחר שבעים שנה". אמר לו חוני: "כלום ברור לך שתחיה שבעים שנה ותזכה לאכול מפירותיו?" אמר לו: "אני מצאתי את העולם מלא בחרובים, וכשם שנטעו אבותי לי – כך אטע אני לבָנַי ולבני בָנַי."
עץ החרוב מוצאו באגן הים התיכון. הוא מהעצים הבודדים שיש בהם זכר ונקבה. החרוב הנקבה הוא העץ שבו יופיע פרי החרוב – תרמוי שחור וארוך ובו זרעים קטנים שאינם למאכל. התרמיל יהיה ישר או מעוקל, וצורתו דמויית חרב – יש הסוברים שמכאן שמו של העץ.

ראשוני פרדס-חנה נטעו במושבה שדרות עצים יפות, וביניהן גם שדרת עצי חרוב לאורך רחוב חרובים. אך עץ החרוב אינו עמיד לטמפרטורות נמוכות מתחת לאפס ואף ל-3 מעלות צלזיוס. אכן, בחורף של שנת 1950, שבו כוסתה המושבה בשלג למשך ימים אחדים עצי החרוב הצעירים לא עמדו במשקלו של השלג ובקור העז וגוועו. על כן לאורך רחוב החרובים ניתן כיום לראות רק מעט חרובים שהצליחו לשרוד את השלג וכן את החרוב העתיק שליד בית מספר 11 (בית משפחת מרקן). ותיקי המושבה נטעו עצי פיקוס במקום החרובים שגוועו, אולי משום שהפיקוסים צומחים מהר, לעומת החרובים הצומחים לאט ואולי משום שחששו שהשלג יחזור שוב.
כיום עץ החרוב הצומח בישראל בר הוא ערך טבע מוגן, וחל איסור לכרות או להעתיק למקום אחר כל עץ חרוב – גם בגינה פרטית.
עץ החרוב מיוחד בדברים רבים, בין השאר בכך שהוא היחידי הפורח בחודש אוקטובר. ריחם של פרחי העץ לא נעים. החרוב הוא ירוק-עד, גובהו ארבעה עד עשרה מטרים, רוחב הנוף שלו עד עשרה מטרים, צמרתו רחבה, מעוגלת ולעיתים פרועה, ועלוותו צפופה. חרוב יכול להגיע עד גיל 200. הגזע עבה ויכול להגיע לעובי ניכר העולה על מטר אחד (כמו העץ שבתמונה), אך איננו ישר ולכן אינו משמש בתעשיית הנגרות. לאחר גיזום מתפתחים מהגדם ענפים חדשים, תופעה ידועה גם אצל עצי חורש ים תיכוני אחרים.
החרוב נחשב לפרי ההישרדות האולטימטיבי במזרח התיכון, ובמקורותינו מסופר שהוא היה מזונו של רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) בעת שהסתתר מפני הרומאים במערה. הפרי מכיל פחמימות, חלבונים, ויטמינים וחומרים חיוניים נוספים. יש האומרים פירות החרוב משמשים לייצור שוקולד, דבש חרובים, מולסה, בסיס סוכר, קמח, סיבי חרוב וגם בקוסמטיקה. זרעי החרוב מכילים רכיב ייחודי שהוא ג'לטין מן הצומח הנקרא "גאם" (GUM) ומשמש בתעשיית הגלידות האיכותיות, יוגורט ומזון לתינוקות כמייצב מזון הנחשב לאיכותי מבין מייצבי המזון. ברפואה העממית יש המשתמשים בחרוב כתרופה נגד שלשול, פצעים בפה, סוכרת, מחלות כלי הנשימה, שיעול חריף ולמניעת דימומים פנימיים. אצל יהודי מרוקו מקובל להרתיח את זרעי החרוב במשך לילה שלם, עד שמתקבלת שכבת ג'לטין סמיכה בחלקו העליון של הסיר. מהשכבה הזו היו מגישים לבני-זוג מיד אחרי החתונה, כדי שיהיה להם מרץ וכוח לירח דבש פורה. האמונה מבטיחה שהג'לטין המתוק יעזור גם לפריון האשה.
בהכנת התערוכה למדנו שהסיפור על זרעי החרוב שהם דומים זה לזה במשקלם אינו נכון. עם זאת, בתקופה העתיקה זרעי החרוב שימשו יחידת משקל לזהב ולאבני חן.

הידעת? המילה "קרט", למדידת משקלן של זהב, אבני חן ופנינים, התגלגלה משמו של החרוב: השם העברי עבר ליוונית (kerátion) וללטינית ולאיטלקית (carato) והפך במערב לקרט (carat).

 

מקורות: זכרונות ותיקים, ויקיפדיה (ערכים: חרוב מצוי, carat); אתר הקרן הקיימת לישראל, "צמח השדה";