פפסמדי – סמדר חיה ובן-ציון

סיפור המשפחה

סבתא שלי, חיה יהודית לבית גרינגאס או כמו שקראנו לה במשך שנים רבות "סבתא קוקה", נולדה בראשית המאה העשרים, בזמן השלטון התורכי. במילותיה: "כשהטורקי היה בארץ". הוריה, טאובה ואפרים, עלו לישראל מרומניה בסוף המאה ה-19 ממניעים ציוניים. השלטון התורכי גרש את היהודים שישבו בתחומו מישוב לישוב. סבתא שלי נולדה בדרך ממסחה לזכרון יעקב. אבי, משה גורדון ז"ל, כשהיה מנהל לשכת האוכלוסין (משרד הפנים) בחדרה במשך שנים רבות, איתר במרתפי הארכיון של זכרון יעקב את רישום הלידה שלה. אב המשפחה, אפרים, עזר לאדם חולה בטיפוס, נדבק ממנו, נפטר ונקבר בכפר סבא. משפחתה של סבתי נדדה בין מקומות רבים ולבסוף השתקעה בירושלים. סבתא חיה למדה בבית ספר "למל" לבנות וסייעה בפרנסת המשפחה ובגידול האחים והאחות.
סבא שלי, בן ציון פפסמדי, נולד בבאקו שברוסיה בשנת 1900. בהיותו בן ארבע עלה עם הוריו לישראל. בהיותו בן שמונה שנים נפטרה אמו, רחל בת ציפורה, וכשהיה בן ארבע עשרה וחצי נפטר אביו, מרדכי בן רפאל. כנראה שהיו לו אחים ואחיות אך הם נפטרו בילדותם. במהלך מלחמת העולם הראשונה נותר ללא קורת גג ויתום. הוא התגורר בירושלים בעיר העתיקה וישן על ספסל בבית הכנסת, על פי יומן שכתב. מגיל צעיר דאג לעצמו ועבד בעבודות מזדמנות כדי לכלכל את עצמו. בשנת 1917 נודע לו כי ניתן לעבוד במושבות והחליט ללכת לפתח תקווה. שם עבד כשומר בלילות בכרם ובימים עבד בבציר. במהלך שהותו בפתח תקווה קיבל חמור מבעל הבית ורכב לתל אביב יפו מתוך סקרנות ורצון להכיר את הסביבה. בהמשך חזר לירושלים.
במהלך המעברים שעשה כדי להכיר את הארץ ולמצוא מקור לקיום ופרנסה נחשף לטוב לבם של אנשים שנתנו לו אוכל ומקום ללון לצד אחרים שהתנכלו לו. ביומנו הוא מציין גם את המפגשים עם האוכלוסייה הערבית אשר בחלקם היו מסבירי פנים ומכניסי אורחים, ובחלקם עוינים.
תקופת חייו בצעירותו מאופיינת ביכולת הסתגלות גבוהה, יצירת קשרים והבנה של מצבים במטרה להתקיים ולשרוד ולהיות עצמאי. הוא ניסה להתגייס לגדוד העברי אך לא התקבל בשל מצבו הפיזי הירוד. כששמע כי מתקבלים מועמדים לבית הספר החקלאי "מקווה ישראל" נרשם לבחינות ועבר אותן בהצלחה. מכספי תרומות שהגיעו מאמריקה קיבל בגדים וכלכלה ויחד עם עוד נערים רכב על עגלה וסוס בדרך ל"מקווה ישראל". כך כתב ביומנו:

קיבלנו מיטה עם סדינים לבנים, כותונות לילה, אכלנו ארוחת ערב והתקלחנו. זה היה הפעם הראשונה במשך כל המלחמה ששכבתי במיטה טובה עם בגדים חדשים ונקיים.

הוא הצליח בלימודיו וחבר לתלמידים הטובים במחלקה, סיים לימודיו בהערכה טובה – מצורף גיליון הסיום.
מ"מקווה ישראל" עבר למטולה בקבוצה של שמונה בחורים ושתי בחורות. הוא מתאר תקופה זו כ"תור הזהב". היה להם נשק, הם עבדו בחקלאות ובשמירה ונהנו מחופש וחיי חברה. בשבתות ובחגים היו מטיילים בסביבה. בשנת 1922 ביקר בחרמון. כך כתב ביומנו:

זה היה תור הזהב של חיים חופשיים, וחיים של עבודה, ושמירה ויצירה. מטולה הייתה שייכת עוד למודל הצרפתי, נשק היה מותר לשאת חופשי והיה אפשר באין מפריע לשמור על הנפש והרכוש. עבדתי בחריש וכן בשמירה על השדות ושמירה במושבה, בתור חצרן ומגדל ירקות למשק וכן טיפול בכוורות שזה היה יחד עם כפר גלעדי. בשבתות ובחגים היינו מטיילים להכיר את השכנים את הסביבה. הטיול הארוך היה בראש השנה 1922 לחרמון. ברכיבה שמונה חברים עם פרבלים בצד הגענו בערב לגבעה לרגלי החרמון. למחרת התחלנו להעפיל לחרמון וראינו את השקיעה. לנו על ההר וראינו את הזריחה, וכן את הגולן ואת דמשק והלבנון, את הים והעננים שהיו מתחתינו בתהום. על ההר אין נפש חיה ולא עץ רק שיחים וקוצים משונים. בראש השנה מצאנו עוד שלג במקומות העמוקים בהר. לקצה הכי גבוה קוראים קסר אל ענתר ואחר כך ירדנו אל מגדל שמס, כפר דרוזי אליו הגענו בלילה. לנו אצל שייח אבו סאלח ולמחרת נפרדנו ממנו וירדנו לבניאס. לבסוף חזרנו דרך החולה לתל חי, כפר גלעדי ומטולה. הטיול נמשך 3 ימים ורכבנו בכל יום כ-14 שעות. נתקלנו בהכנסת אורחים יפה וזכרנו זאת לטובה.

בשנת 1923 לאחר שהוא וחברי קבוצתו לא הסכימו לתנאים שדרשה חברת פיק"א ולא רצו להישאר כקבוצה במטולה, עברו לשוני. בשנת 1929 הקימו חברי הקבוצה את פרדס חנה, וסבי בן ציון איתם. מספר ימים לפני כן הוא נשא לאישה בירושלים את חיה, אחות חברו הטוב יחיאל ירקוני לבית גרינגאס. הם נישאו בחתונה צנועה על המרפסת של הרב ארונסון בירושלים וחגגו אצל יחיאל, אחיה של חיה סבתי. יחיאל למד אף הוא ב"מקווה ישראל" יחד עם סבי בן ציון, והוא דאג להכרות ולחתונה של אחותו חיה עם בן ציון.
בדרך לא דרך הגיעו מירושלים לפרדס חנה והחלו בהגנה על הישוב החדש מפני ערביי הסביבה. שנתיים לאחר מכן, בשנת 1931, נולדה בתם הבכורה יונה רחל, אמי, וארבע שנים אחר כך נולד מרדכי, דודי.
סבי וסבתי עבדו בפרדסים, בהשקייה, בשמירה ובמשק הירקות. כמו כן גידלו בעלי חיים שסייעו בעבודה ובכלכלה. סבי, שהתמחה בטיפול בבהמות בלימודיו ב"מקווה ישראל" ידע לסייע לפרה, סוס או אתון בשעת ההמלטה והיה ידוע בכישוריו בתחום זה.
במשך כעשור כנראה, משנת 1937 הפעילו סבי וסבתי את ה"צרכניה" בשכונת הפועלים, היא כיום רחוב הראשונים, ודבר זה סייע בפרנסת המשפחה.

כתבה: ורדה לבנה, נכדתם של בן ציון וחיה יהודית, ספטמבר 2025, אלול תשפ"ה

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות

• 
  חיה יהודית פפסמדי סמדר
• 
  תעודת סיום מקווה ישראל – בן ציון פפסמדי סמדר
• 
  פפסמדי בן ציון וחיה בצרכניה
• 
  בן ציון פפסמדי – בתפקידו כשומר
• 
  בן ציון פפסמדי מטפל בפרות
• 
  בן ציון וחיה פפסמדי