מילר יעקב ורחל

סיפור המשפחה

יעקב ורחל מילר, ובית המסחר לספרים, עיתונים ומכשירי-כתיבה ברחוב החרובים

יעקב ורחל מילר עזבו את ברטיסלבה, צ'כוסלובקיה[1], עיר הולדתם, ב-1 בספטמבר 1939, היום שבו פרצה מלחמת העולם. בחודשי הקיץ שקדמו ליציאתם שהו בהכשרה של תנועת "בני עקיבא" לקראת העלייה לארץ-ישראל. הכניסה לארץ בתקופת המנדט היתה כידוע מוגבלת, אך הם זכו ב'סרטיפקטים' מתוך ההקצבה של "המשרד הארץ-ישראלי" בפראג, שם הונחו להיפרד ממשפחותיהם ולצאת מיָד לדרך. תוך ימים ספורים נסגרו הגבולות, ודרכם לארץ הסתבכה והתארכה. בסופו של דבר הגיעו לסלוניקי שבה התעכבו. אנשי הקהילה היהודית סייעו להם ונמצאה אוניית משא שהובילה סוסים וחיפה הייתה אחת מתחנותיה.
פניהם של יעקב ורחל היו מועדות לקיבוץ "רמת השומרון", שהיה ממוקם אז בפרדס-חנה סמוך לשכונת מגד ואנשיו היו חלוצים מגרמניה ומצ'כיה. מצבו הכלכלי של הקיבוץ היה בכי רע, והחברים יצאו לעבודות חוץ. רחל עבדה כתופרת מקצועית, ויעקב עבד כפועל עונתי בפרדסים. לימים התחיל יעקב למכור כרכי תנ"ך (עם 'פירוש גורדון') שאותם נשא על גבו בתרמיל וכך סבב במושבה.
ב-1946 פתחו יעקב ורחל את החנות הראשונה בבית פרידמן ברחוב החרובים – "בית מסחר לספרים עיתונים ומכשירי-כתיבה". במהלך מלחמת העצמאות יעקב היה מגויס, ורחל קיימה את החנות בקשיים גדולים, אך לא ויתרה. כשהגיעו העולים החדשים לפרדס-חנה, אפשר היה להשיג בחנות עיתונים ושבועונים בכל השפות, וכך הפכה למקום מפגש תרבותי. בסוף שנות ה-50 עברה החנות למרכז המושבה. החנות הסמוכה לה סיפקה מכשירי חשמל, ובעליה נהג להעמיד מחוצה לה רדיו, כדי שאנשים יוכלו להאזין לתוכנית "חיפוש קרובים" ביידיש. רבים היו נאספים שם ומקשיבים במתח ובדממה לקריין בתקווה למצוא קרוב משפחה. בפרדס-חנה היתה, כידוע, מעברה גדולה ושם שהו עולים רבים בתחילת דרכם. חלקם נשארו במושבה וחלקם התפזרו ברחבי הארץ.

בחנות של מילר נמכרו ספרי קריאה בעברית וכן בגרמנית, עיתונים ושבועונים שונים וכמובן ספרי-לימוד וצורכי בית-ספר למיניהם. בצד אלה הוצעו גם ספרי קודש. עם הגעתו לישראל של המגזין Burda לאופנה ותפירה, הוצע גם הוא בחנות של מילר, והקונים זכו לעצות והוראות לתפירה מרחל, התופרת המדופלמת. רהיט יפה לחלון הראווה עשה הנגר-האומן מר הירשפלד, אביו של הסופר אריאל הירשפלד. האווירה ששררה בחנות היתה אינטימית. יעקב ורחל הכירו כל לקוח ולקוח, והלקוחות נהגו להתייעץ איתם.
הבת מיכל מספרת: "שנים רבות אחרי שהורי הלכו לעולמם, שמעתי מאנשי פרדס-חנה אמירות כאלו: 'קראתי את כל מה שאמא שלך המליצה עליו', או 'הייתי בא לחנות ורוצה לקנות ספר פופולרי ואבא שלך אמר: את זה תיקח בספרייה הציבורית, וכאן תקנה ספרות טובה', או 'לא ידעתי איזה ספר לקנות לקרוב משפחה הלכתי ליעקב מילר והוא נתן לי עצה טובה' – – – בחנות היו תמיד אנשים שעמדו ועיינו בספר, מחזירים למקום ואומרים 'יעקב תשמור לי, אחזור כשאקבל משכורת' – – – ב'שבעה' של אבי יעקב הגיעה לנחם בחורה שאמרה לנו 'בזכות אבא שלך למדתי'". בימים ההם לא חולקו ספרי לימוד בבית ספר, והיו משפחות עולים, חלקן ברוכות ילדים, שהתקשו לקנות ספרי לימוד. יעקב היה פורס להם את חובם לתשלומים ומוסיף מילות עידוד: "חשוב שהילדים ילמדו בבית ספר".
באחד הימים ביקר ש"י עגנון בחנות הספרים, כאשר התארח אצל קרובי משפחה של אשתו משפחת לוין מתל-שלום. יעקב, שהיה חובב מושבע שלו, התרגש ונהנה משיחתו עם הסופר הדגול, וכשזה שאל אם ספריו נמכרים בחנות בפרדס-חנה, הראה לו יעקב בגאווה את הכרכים שעל המדף.
יעקב ורחל מילר היו שומרי מסורת ועם זאת מעורבים בחברת כל תושבי פרדס חנה. הם הוזמנו להצטרף ללשכת "בני-ברית" ויעקב התמנה ליו"ר וועדת הרווחה של הארגון המקומי. כשהוכרז "שבוע הספר העברי" הצטרף בהתלהבות למיזם וקיים את האירוע בבית יד-לבנים, במרכז המושבה. בתחילת שנות ה-80 פרשו יעקב ורחל מניהול חנותם.

כתבו: עדה סנדובסקי לבית מילר, מיכל בן-שלום לבית מילר ויהושע מילר.

 

[1] ברטיסלבה צורפה לצ'כוסלובקיה אחרי מלחמת העולם הראשונה, וכך היתה כאשר עזבו אותה יעקב ורחל. הנאצים השתלטו על חלק מפרברי העיר בעת ההשתלטות על אוסטריה (האנשלוס), בשנת 1938. מאז פירוק צ'כוסלובקיה בשנת 1993 ברטיסלבה היא עיר הבירה של סלובקיה.

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות

• 
  IMG_4816
• 
  חנות יעקב מילר בדרך הבנים
• 
  עדה ומיכל מילר בשדה חרציות
• 
  יהושע מילר