גינזבורג משה ורחל

סיפור המשפחה

משה גינזבורג, בנם של איטה ואליהו, נולד בשנת 1907 בעיירה נובוגרודק בפולין. בשנת 1921 הגיע לארץ כנער עם סבו דוד. ב-1931 קרא דוד למשפחתו להצטרף אליו ולעלות לארץ ישראל. הוריו של משה, אליהו ואיטה גינזבורג (יחד עם בנם הצעיר חיים שנולד בשנת 1924) נענו לקריאתו ועלו לארץ. רוב בניו ובנותיו של דוד נשארו בפולין ורק מעטים מהם שרדו את השואה.
המשפחה רכשה בפרדס-חנה מגרש ברחוב 800 (לימים 'דרך הנדיב') וחלקות קרקע שעליהן ניטעו פרדסי עצי הדר. מאוחר יותר קיבלה המשפחה זיכיון לפתיחת תחנת דלק.
משה נסע לצרפת ולמד אגרונומיה באוניברסיטת טולוז, ועם חזרתו לארץ עזר לאביו בניהול תחנת הדלק "שֶׁל" (לימים "פז") ובעבודה החקלאית.
רחל (דרורי) גינזבורג, בתם של שולמית (לבית לייכטר) ושל יששכר-דב דרורי (עיתונאי שנודע בכינויו 'בר-דרורא' והיה בין היתר מראשי אגודת "בני בנימין") נולדה בתל אביב בשנת 1910.
בר-דרורא רכש שתי חלקות סמוכות זו לזו ברחוב 800 (סמוך ל'צומת איטונג' – לימים – ככר מקלף). בחלקה אחת הקימו את ביתם בנו אמנון ואשתו אלה (שהתיישבו בפרדס-חנה בשנת 1933), והחלקה השנייה נועדה למגורי בר-דרורא ומשפחתו. שתי החלקות הללו היו צמודות לחלקה של משפחת גינזבורג, וכך נוצר הקשר בין רחל למשה.
בסיום לימודיה בגימנסיה "הרצליה" נסעה רחל ללימודים באנגליה. היא למדה ב-London School of Economics and Political Science (LSE) והשתלמה בעיתונאות בקינג'ס קולג'. בשהותה בלונדון שלחה כתבות שפורסמו בעיתון "דואר היום" ובשבועון "העולם". בין היתר ראיינה את מהטמה גנדי בביקורו בלונדון בנובמבר 1931.
בשובהּ ארצה עבדה כמזכירה במחלקת הדיג של ממשלת המנדט בחיפה ולאחר מכן במחלקת החקלאות המנדטורית בתל-אביב. בשנים אלה המשיכה לתרום מפרי עטה לעיתון "דואר היום" שבו גם ערכה טור קבוע בשם "ילקוט למחשבה ולעיון".
רחל ומשה נישאו בשנת 1939 ובנו את ביתם בפרדס-חנה. ב-1941 נולד בנם הבכור דוד וב-1949 נולד בנם הצעיר דֹב.
רחל ומשה היו מעורבים בעשייה הציבורית במושבה. שניהם היו פעילים בוועד למען החייל מיום הקמת הסניף בפרדס-חנה. אמנון דרורי (אחיה של רחל) ומשה ייסדו ב-1957 את קבוצת הכדורגל 'מכבי פרדס-חנה'. משה עסק בגיוס תרומות אשר חולקו למשפחות נצרכות (בעיקר בתקופת חג הפסח). כן היה חלק מצוות שאירגן את חגיגות יום העצמאות במושבה (גולת הכותרת היתה המופע של בני המושבה ואמנים אורחים באמפיתיאטרון הפתוח במוצאי יום העצמאות) ופעל בתחומים נוספים.
רחל עסקה בפעילות פוליטית וציבורית הן במישור המקומי והן במישור הארצי. כאביה לפניה וכאחיה אמנון, היתה רחל פעילה במפלגת "הציונים הכלליים", שהפכה ב-1961 למפלגה הליברלית. רחל נבחרה ב-1969 למועצת המושבה ולהנהלתה, כנציגת המפלגה הליברלית (שנטמעה ב-1988 במפלגת הליכוד).
בשנת 1975 נתמנתה כסגנית ראש המועצה והיתה האישה היחידה עד כה (2022) שמילאה תפקיד זה במועצת המושבה.
במשך שנות כהונתה במועצה המקומית (במחיצת ראשי המועצה שרון, ש"ץ, סלע, לוין וברזילי) היתה חברה פעילה בוועדות רבות (הנהלה, כספים, מכרזים, סעד, חינוך ותרבות).
רחל גינזבורג כיהנה כיושבת ראש בוועדת פס"ח (פינוי, סעד, חללים) ובהנהלת "יד לבנים". לאחר פרישתה כיהנה כיושבת ראש ועדת "מפתן". כמו כן היתה חברה בהנהלת המתנ"ס על שם כנה מאיר, שבהקמתו היה לה חלק משמעותי, וכן בוועדת תכנים וכוח אדם של המתנ"ס ובוועדת החינוך והתרבות של המועצה המקומית.
במישור הפוליטי והמפלגתי הארצי היתה חברת מרכז במפלגת הציונים הכלליים ויורשיה – הליברלים והליכוד, וחברה בוועדות המפלגתיות. שמהּ הופיע ברשימת מועמדי המפלגות הללו לכנסת.
משה נפטר בשנת 1996 ונקבר בבית העלמין בפרדס-חנה.
רחל הלכה לעולמהּ בשנת 2003 ונקברה לצדו.

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות

• 
  גינזבורג משה ורחל