קמפניך יהודה והניה

סיפור המשפחה

הניה בריינדעל ילידת חבל גליציה בפולין גדלה בעיר הולדתה, גבוז'יץ (Gwoździec), בה היה ריכוז גדול של יהודים. היא היתה פעילה בנוער הציוני מגיל צעיר, הטיפה לעלייה ציונית ארצה, ומיד עם תום מלחמת העולם הראשונה החליטה לעלות ארצה. לפני עלייתה נסעה לשנה ללמוד חקלאות בגרמניה מטעם תנועת כחול לבן היהודית (בלאו וייס). בעת שהותה שם למדה גידול עופות. בסוף 1919 עלתה הניה לארץ והצטרפה לקבוצת דגניה שם עסקה בהקמת לול העופות. אחרי מספר שנים שבהן היתה בדגניה, הבינה שזה לא מקומה: היא היתה אינדיבידואליסטית מאד. גדעון ברץ (הבן הראשון של דגניה) סיפר שכאשר קראו לה לשוב לדגניה, היא סירבה בטענה ש"מדברים שם יותר מדי ולא עושים מספיק". ברץ סיפר גם כי הניה לא קיבלה את תיזת אנשי דגניה לפיה על הילדים לגדול חופשיים מחינוך. הניה ראתה בכך עוול גדול, ולפיכך אספה את הילדים ולימדה אותם קרוא וכתוב.
הניה בחרה לעבור לקבוצת הרועים שהוקמה בשיח' אבריק. באותה תקופה עבדה בביתו של אלכסנדר זייד ועזרה בגידול ילדיו. לימים החליטה שהיא רוצה לעבוד בלול ועברה לבית ספר בן-שמן שהקים דוקטור להמן הידוע. גם שם הקימה הניה את הלול ועזרה בהוראת גידול העופות לתלמידים.
בביקור מקרי בקיבוץ רמת יוחנן הכירה את יהודה קמפניך, זמן קצר אחרי שעלה מגרמניה. יהודה היה בן למשפחה שהיתה מעורה בגרמניה באזור וסטפלייה (בעיירה בשם Emmerich). הוא היה הציוני היחיד מבני משפחתו, שרובה הצליח לברוח מגרמניה, החליט לעלות לארץ מייד עם עליית היטלר לשלטון ב-33', לא לפני שלמד גידולי חקלאות במשך שנה. עוד לפני עלייתו ארצה יהודה קנה מדוקטור ברין את האדמה במגד, שהיום הינה חלק מפרדס חנה.
הניה ויהודה התחתנו בשנת 34' ובשנת 35' נולד בנם גדעון, הקרוי על שם גדעון ברץ. הם התישבו במגד, הקימו משק עופות לרבייה, ובשלב מוקדם קנו מדגרה והתחילו להדגיר אפרוחים ולמוכרם בפרדס חנה, חדרה ויישובי הסביבה.
ב- 38' נולדה אורה. משק העופות הלך וגדל. יהודה חלה במחלה ממארת ונפטר ב- 44'. הניה המשיכה בפיתוח המשק ובגידול שני ילדיה הקטנים. היא הגדילה את נפח המדגרות והוסיפה מדגרה נוספת. בשנת 49' היא התחתנה עם אריה וויידלר. ביחד חיזקו את משק העופות והגדילו מאד את נפח הפעילות. בשנת 56' נפטר אריה ממחלת לב. הניה המשיכה בעיסוק במדגרות ובמשק וסיפקה אפרוחים לכל ישובי הסביבה ואף הרחיקה, עם בנה גדעון, עד ליישובי הדרום.
הניה היתה פעילה מאוד בכל שטחי החיים. מלבד גידול עופות השתתפה בלימוד תנ"ך, בחוגים שהעביר הרב מלצר, הרב של פרדס חנה, לתושבי המושבה, ולשם כך צעדה ברגל, בחול, מרחק של חצי שעה הליכה בסוף יום עבודה אינטנסיבי. כמו כן התענינה מאד בפוליטיקה.
גדעון למד בביה"ס  החקלאי כדורי. אחרי הצבא הצטרף  לקיבוץ בארי. כעבור כמה שנים חזר לפרדס חנה עם אשתו ובנו הבכור לעזור לאמו במשק המשפחתי. בשלב מסוים  קבל גדעון על עצמו את ניהול המשק והניה עברה לגור בירושלים, העיר בה חלמה לחיות כל חייה. גדעון נשלח כמה פעמים  ללמד ולסייע בהקמת ענף גידול העופות בארצות מתפתחות באפריקה. כנציג מדינת ישראל הוא היה צריך לעברת את שמו, והוא שינה את שם המשפחה מקמפניך  לבן-יהודה. אחרי שנים של ניהול המדגרות במשק במגד, נאלץ גדעון לסגור את המדגרות, משום שהמושבים והקיבוצים השתלטו על ענף  זה והמדגרות הפרטיות לא יכלו לעמוד בתחרות איתם.
אורה למדה בבית הספר החקלאי בפרדס-חנה. בצבא היא שרתה בנח"ל בקיבוץ רביבים, שם עבדה בלול ועזרה להקים את המדגרות. עם גמר שירותה הצבאי הלכה ללמוד בפקולטה לחקלאות וכמסורת המשפחה את עבודת המאסטר והדוקטורט עשתה בנושא רביית עופות.
הניה נפטרה בשנת 75' בירושלים אך נקברה בחלקת הקבר ששמרה לעצמה בפרדס חנה ליד בעלה יהודה.
הן גדעון והן אורה הם הורים לשלושה בנים, ולהם נכדים ואף נינים.

מאי 2021

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות

• 
  ילדי מגד
• 
  יהודה – אריך – קמפניך
• 
  הניה במגד קונה מערבי מהסביבה
• 
  יהודה עם אורה וגדעון 1943
• 
  הניה קמפניך