ולך קלאוס ופנינה

סיפור המשפחה

"כמעט בלתי אפשרי לפגוש לשיחה את בני הזוג וולאך, העוסקים בשיקום אסירים, בטיפול באנשים מוכי גורל, בזקנים נטושים ובהדרכת צעירים הפוקדים את ביתם. 'אנו מתנדבים, כי אנו לוחמים נגד כל עוות מוחי של החברה. כך אדם חייב לפעול אם הוא רוצה לבנות את עצמו' – אומר קלאוס וולאך את 'האני מאמין' ההתנדבותי שלו. 'אגדיר זאת ביותר פשטות: אנחנו אוהבים בני אדם ומאמינים בערך האדם', מוסיפה אשתו פנינה.
זוג כסוף שיער, למוד סבל ובכל זאת עדיין יודע לחייך ולתת, לתרום (לא כסף) מעצמו לחברה הסובבת אותם.
פנינה וקלאוס וולאך עשו דרך ארוכה משני קצוות עולם עד שבשנת 1952 שנה נפגשו דרכיהם במעברת כרכור ומאז הם ממשיכים לצעוד יחד יד ביד לאורך דרכי ההתנדבות האישית בשירות האדם, כאדם.
קלאוס וולאך נולד ב-1912 בגרמניה, בעיירה שבחבל הרוהר התעשייתי למשפחה מתבוללת, אינטלקטואלית, שגדלה על ברכי המהפכה הצרפתית ועל ערכיה חינכה את ילדיה. קלאוס ('אף פעם לא הציעו לי להחליף את שמי לשם עברי') למד רפואה, אך עליית היטלר לשלטון ב-1933 'חיסלה את סיכויי להמשיך ללמוד כרצונה של אמי, שהיתה בתו של רופא'. קלאוס הסיק מהר את המסקנות המתבקשות ובאותה שנה 'הצטרפתי לתנועת "החלוץ" (שהיתה קבוצת נוער בובריאני ע"ש מרטין בובר) הסוציאליסטית, שחבריה הקימו בארץ את קיבוץ הזורע בעמק יזרעאל. כשלוש שנים פעלתי בתנועה הזאת כולל שנת הכשרה חקלאית אצל איכר גרמני, עד שב-1936 עליתי ארצה בתקופת פרוץ המאורעות וכמובן הלכתי אל חברי בהזורע'.

בניגוד לקלאוס, פנינה לבית שוורץ, שנולדה ב-1918 בפולין, באה מבית יהודי חם ומסורתי "אמי היתה בת רב ואבי שוליית חייט פשוט, אך בעל לב זהב. בבית ספגתי לתוכי אהבת האדם, התחנכנו על ערכים. אני זוכרת שאמי לימדה אותי כאשר הבובה האהובה עלי נשברה: 'אל תבכי ילדתי על דבר שניתן לרכשו בכסף, שמרי את הדמעות על אותם דברים שלא ניתנים לקנותם בממון'. פנינה התייתמה מאמה בגיל 12 ואז תוך כדי לימודים נאלצה גם לעזור בפרנסת משפחתה. 'היתה זאת מלחמת קיום קשה. התפרנסתי ממתן שיעורים ואת הכסף שלחתי הביתה'.
לנערה היתה שאיפה שהצליחה להגשימה לפחות בחלקה: 'תמיד רציתי לעבוד עם יתומים, כדי לעזור להם, לכן התאמצתי ולמדתי פדגוגיה בעיר קרקוב. נסעתי גם אל יאנוש קורצ'אק המהולל ואל סטפה הנהדרת ולמדתי כיצד לטפל ביתומים. נשארתי אצלם עד 1938, עד פרוץ מלחמת העולם השניה'.
קלאוס לא נשאר זמן רב בקיבוץ. ב-1938 התיישב אצל האחים מאיר, שבנו אז את שכונת "תל שלום" (זוכרים: כלבו שלום, מגדל שלום בתל אביב) בגבול פרדס חנה וכרכור. 'באותה תקופה היו לי לפחות 26 מקצועות. עבדתי בכל: הייתי הטפסן הטוב והמבוקש ביותר (זוכרים: כמעט סיים את הפקולטה לרפואה)'.
ב-1940 גם קלאוס התגייס לנוטרים והוצב ביחידת שירות תצפיות אויר. שלוש תצפיות פעלו לאורך חוף הים התיכון: בגבעת אולגה, בזכרון יעקב ובעתלית. 'תפקידנו היה לזהות כל מטוס מתקרב ולהודיע מיד למפקדות הצבא. למדתי לזהות עשרות סוגי מטוסים של בני ברית והאויב הגרמני, האיטלקי ואף היפני'. בתום מלחמת העולם השניה היה מועמד לשליחות לחו"ל מטעם פועלי ציון שמאל אך בסוף נשאר בארץ. 'במסגרת ההכנות פגשתי בארץ את יואל ברנד ששמו קשור בפרשת קסטנר, אשר נעצר על ידי הבריטים בהגיעו ארצה משליחות בהונגריה, אך לקראת תום המלחמה שוחרר בהתערבות משה שרת.'
בפרוץ מלחמת השחרור, התגייס לחטיבת "אלכסנדרוני" ובתפקיד של מ"כ {מפקד כתה} ישב ולחם במשלטים שבסביבה, אך אינו מחשיב את עיסוקיו המלחמתיים. 'ב-1949 עשיתי חשבון נפש וחשבון כיס; כמה כסף הוציאה המדינה על הרס ועל מלחמה, והחלטתי שהגיע הזמן להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד ולבנות. בטרם שחרורנו מהצבא התארגנו מספר בחורים בקבוצה קבלנית לבניה והקמנו בפרדס חנה את השכונות החדשות.' כעבור זמן התמנה קלאוס למזכיר לשכת העבודה בכרכור "בשליש משכורת". עיקר עבודתי היה לחפש מקומות עבודה בשביל 240 משפחות עולים שבמעברת כרכור. כאשר אחד העולים נהרג בידי מסתנן בזמן שחזר למעברה, החלטתי שלהבא אנחנו נבקר במעברה ונחלק את העבודה."
ב-1952, בזמן עבודתו במעברת כרכור, פגש קלאוס בפנינה.
בזמן שקלאוס פתח בחיים חדשים עסקה פנינה בהצלת חייה. שבועות אחדים לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה פנינה ובני משפחתה נסעו מזרחה, לרוסיה. "בהזדמנות הראשונה קבלתי את האזרחות הרוסית ולכן לא נשלחתי לסיביר לעבוד שם." פנינה, שאז כבר היתה נשואה לרופא, ד"ר יוסף קורסונסקי, הגיעה ב-1941 לקירגיזיה שעל גבול סין. 'חברי הקולחוז לא האמינו שאנחנו יהודים. הם מעולם לא ראו יהודי, אך סיפרו להם שליהודי יש קרניים' – מתבדחת פנינה.
בתום המלחמה חזרה פנינה לפולין, אך בשל האנטישמיות החליטה לעלות ארצה. ב-1947 נסעה פנינה לצ'כיה ומשם לאוסטריה והגיעה למחנה העקורים ב"ווגשייד" שליד לינץ, אוסטריה, בו רוכזו כ-7,000 יהודים שהמתינו לעלייתם. פנינה, כבר חברה ב"השומר הצעיר", חשבה: 'אי אפשר לשבת בחיבוק ידיים כאשר ילדים קטנים מסתובבים בחוצות באפס מעשה.' נאה דרשה ונאה קיימה: פנינה החלה בארגון פעוטונים וגנים וגם בטיפול סיעודי בבית חולים סמוך למחנה. מווגשייד הגיעה למרסיי ומשם עלתה ארצה במסגרת "עלייה ד'" (בעזרת סרטיפיקטים מזוייפים שנעשו בידי שולה ארלוזורוב, בתו של חיים ארלוזורוב). פנינה הגיעה לנמל חיפה בינואר 1948.
בעלה של פנינה, ד"ר יוסף קורסונסקי, קיבל מיד עבודה בבית החולים "הדסה" בירושלים, עם פנינה שעבדה באותו מקום כאחות רחמנייה. כעבור שבועות אחדים הבעל-הרופא ואחות שנתלוותה אליו, נרצחו בשיירה של עובדי ביה"ח "הדסה", בדרכם אל הר הצופים.
פנינה ואביה, שעלה יחד עמה ארצה, הצטרפו לקיבוץ עין שמר בו היה חבר אחיה, הסופר והעיתונאי עזריאל אוכמני ממייסדי "על המשמר" ו-"ספריית הפועלים" שעלה ארצה ב-1932. אשתו, רבקה גורפיין, היתה סופרת ידועה בזכות עצמה.
מלחמת השחרור טרם הסתיימה כאשר ד"ר פוזנר מעליית הנוער, שאותה הכירה כשהיתה בשליחות באוסטריה, הזמינה את פנינה לעבוד בהתנדבות במחנה מעבר של עליית הנוער בכרכור. במקום זה רוכזו הילדים שהובאו לכאן הישר מהאונייה. התחנה הבאה היתה במשק הפועלות בעפולה, שם טיפלה בשליחות השומר הצעיר בילדים פליטי השואה שהגיעו מרומניה. בשנת 1951 שוב נקראה פנינה לשומר הצעיר "אמרו לי: לכי למעברת כרכור ותלמדי שם את העולים מה זאת אהבת מולדת וכיצד צריך לשתול פרח, שארצנו תהיה יפה." פנינה הלכה למעברה "ואיך יכולתי לספר על אהבת מולדת ושתילת פרח לאנשים שחיו בצפיפות איומה, כשלכל 20 משפחות היה ברז שתיה אחד ול-12 משפחות בית-שימוש אחד. היתה תמותת תינוקות. רפש וחיים בלי חשמל. במקום סיפורים הפשלתי שרוולים וניגשתי לעבודה. בהתנדבות, כלומר מתום עבודתי בקיבוץ עד השעות המאוחרות של הערב."
בשנת 1956 עזבה פנינה את עין שמר ועברה לגור בכרכור עם קלאוס שלה, שבאותה שנה נבחר לראש מועצת כרכור מטעם סיעת מפ"ם. את התפקיד הזה מילא עד 1959. פנינה נבחרה למזכירת "נעמת" ובתפקיד זה עבדה עד 1979. פעם מתנדב, תמיד מתנדב. הזוג המשיך בקליטת עלייה מחוץ למסגרת הממסדית בטיפול בזקנים ותשושים, בטיפוח ועזרה בלימודים.
גם היום קשה, כמעט בלתי אפשרי, לפגוש לשיחה את הזוג הנמרץ, שראשיהם הלבינו במרוצת השנים. בימים אלה הם עוסקים בשיקום אסירים. בטיפול באנשים מוכי גורל, בזקנים נטושים ובהדרכת צעירים שממשיכים לפקוד את ביתם בכרכור.
הם לא הספיקו להעמיד משפחה משלהם, אך למרות זאת הם לא לבד. תושבי כרכור מעריכים אותם, ולפני כחצי שנה כאשר מלאו לקלאוס 75 שנים, ערכו לזוג מסיבת הפתעה "חיים שכאלה לקלאוס ופנינה" עם כרך עבה, מלא מסמכים ותמונות, המארחים קראו להם "האמא והאבא של כרכור".
'יש לנו גם 4 ילדים נהדרים, גם נכדים ובקרוב גם נין ראשון. אני לא יודעת אם הם אימצו אתנו או אנחנו אותם', מספרת פנינה בעיניים נוצצות. 'מצאנו אותם בבית עולים של עין שמר (שער מנשה). הם התייתמו כאשר האמא שלהם נפטרה בגלל רשלנות הרופאים ב-1954. הגדולה היתה אז בת 12 והקטן בן 5. לא יכולנו לקחת אותם הביתה כי גרנו בדירת חדר אחד (קלאוס היה ראש המועצה!) בלבד. את הבנים נאלצנו לשלוח לקיבוץ סאסא ואת הבנות להעוגן. חושבני שארבעת הילדים הנפלאים שלנו הם הדבר היפה ביותר שהספקנו לעשות, כי לימדנו אותם מלאכה וגם חיתנו אותם'.
קלאוס ולך כיהן בתפקידים ציבוריים רבים, ובשל פעילות ציבורית עניפה של שעות רבות ביממה וללא לאות, קיבל כאות הוקרה א תואר "יקיר פרדס-חנה" בשנת 1982.
ולך כיהן כראש מועצת כרכור מפברואר 1956 עד דצמבר 1959, כעבור כמה שנים כהן כסגן ראש המועצה – מינואר 1968 עד אוגוסט 1969. במשך שנה ניהל בהתנדבות את מוסד "מפתן".
מתוך דברים שנכתבו בהמלצה על פנינה וקלאוס ואלך כמועמדים לאות נשיא המדינה להתנדב: "פנינה וקלאוס ואלך ידועים בציבור כזוג המוכן תמיד ומיד לסייע לחולה ולנדכא, ואעלה אך מעט מן הערמה הגדולה של מעשים טובים אשר בני הזוג עשו, עושים וגם ימשיכו לעשות: (1) ביתם אינו ננעל בפני אדם: טף, נוער וגם זקן, ובכל שעות היום; (2) תלמידים רבים נהנים משרותם בלימוד השפה האנגלית, ובעזרה אחרת ללימודים כגון חשבון, עברית ועוד; (3) קלאוס הינו בעל רכב, ורכבו משמש את הנזקקים ללא כל תמורה להסעות דחופות ו/או לקחת תלמידים משוטטים לבית הספר ולשכנעם לביקור סדיר במוסדות חינוך, ללא לאות ובמרץ רב במשך כל ימות השנה, בכל מזג אויר; (4) הזוג אינו מתנדב בגפו, אלא ממריץ וגורר אחריו מתנדבים רבים נוספים: קשה מאד לסרב להם כי אחר הסירוב הראשון או השני אינם מרפים מבקשתם. הציבור, ביודעו זאת, מסכים ונענה להם כבר בבקשתם הראשונה; (5) הזוג מפעיל מוסדות על מנת לקדם את הנושאים הטוענים טיפול ותרומתם בנדון איננה רק ביעוץ ובמחשבה אלא גם בממונם הדל (שניהם פנסיונרים); (6) הזוג אינו שוקט על שמריו ומנסה ללא לאות לדרבן לחידושים ולקידום נחשלים ובמיוחד לציבור הזקוק לטיפול, לחינוך מיוחד ומקדם.
קלאוס שימש במשך שנת לימודים שלמה המנהל במפת"ן ללא תמורה. הציבור בישוב, ובמיוחד בשכונות, חייב לזוג 'הצעיר ברוחו' הרבה מאד, ובטחני כי תהיה התרגשות ושמחה גדולה אם יומלצו על ידכם לאות המתנדב" (22/12/1982, משה ואזן, מנהל המח' לחינוך ולתרבות.

במרץ 1987 נערך ערב "חיים שכאלה" לקלאוס, במלאת לו 75 שנים.
מתוך: התיק האישי בבית הראשונים, וכתבה ב"חדשות חדרה" כ"ז בכסלו תשמ"ח 18.12.87.

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות

• 
  ולך קלאוס ופנינה