הרדוף (היינריכסדורף) פאול והילדגרד

סיפור המשפחה

פאול נולד בברלין ב- 1907, הבכור בין שני בנים (אחיו יואכים נולד ב-1910). אביו (פריץ) היה בנקאי ואימו (אנה לבית מנדלסון) היתה גננת. בסיום לימודי הגימנסיה למד באוניברסיטת פרנקפורט לימודי גרמנית ובעיקר ספרות גרמנית, התקדם לתואר שני ושלישי וסיים דוקטורט בהצטיינות. אז התקבל כמרצה לספרות באוניברסיטת ברלין. עם עלית הנאצים לשלטון "הוצא לחופשה עד להודעה חדשה" ב- 1.4.1933. בעקבות זאת עבר לאנגליה לאוניברסיטת סאות'המפטון, שם היה מרצה לספרות והיסטוריה גרמנית.
הילדגרד לבית מרצבך נולדה ב- 1911, השניה בין 3 ילדים – (אחותה מייה נולדה ב- 1908 ואחיה ארנולד נולד ב- 1916). אביה (ליאופולד-שמעון-יהודה) היה בנקאי ואימה (תרזה-תרצה לבית יוזף) היתה פסיכולוגית. בסיום לימודיה בגימנסיה התקבלה ללימודי רפואה בוינה, אך עזבה עם התגברות האנטישמיות והמשיכה ללמוד רפואה בפרוג'יה באיטליה. היא החליטה לעזוב את לימודי הרפואה עם התגברות האנטישמיות והחליטה להצטרף לקבוצת הכשרה לקראת עליה לפלשתינה.
פאול והילדגרד הכירו עוד מימיהם בגרמניה והיו בקשר ביניהם גם כאשר פאול נאלץ לעבור לאנגליה. כאשר הילדגרד כתבה לו על כוונתה לעזוב את אירופה ולהגר לפלשתינה הוא בקש ממנה להתעכב כדי שיספיק לפגוש אותה לפני עליתה. הם קבעו להפגש בגרמניה ב- 1934, אך משדרכה רגלו של פאול על אדמת גרמניה הוא נעצר באשמת קיום קשר נגד המשטר בגרמניה דרך חוג אינטלקטואלים שנחשדו בתמיכה קומוניסטית. הוא הובל למעצר בברלין ושהה בבית מעצר ללא משפט במשך כשנה. הילדגרד החליטה לדחות את נסיעתה לפלשתינה ועברה לגור אצל חברים בברלין כדי לבקר את פאול ככל שיתאפשר. כעבור כשנה נערך "משפט" ונגזר עונש מאסר של שנה וחצי (כולל תקופת המעצר). הילדגרד נשארה בברלין וניצלה את חצי השנה שפאול היה עדיין במאסר לארגן סרטיפיקטים לשניהם. אחרי תקופה איומה של מאסר – באפריל 1936 פאול שוחרר וללא כל שהות או פרדה מבני המשפחה פאול והילדגרד עלו על הרכבת הראשונה לשויצריה ומשם לאיטליה – לנמל טרִיאֶסְט – ובאוניה לנמל חיפה.
את שנתם הראשונה פאול והילדגרד עשו בבית הכרם בירושלים, למדו עברית וחפשו עבודה. באותה שנה הם נישאו. כעבור מספר חודשים נקבע לפאול מועד לפגישה עם ארתור בירם, מייסד ביה"ס הריאלי העברי. אז הוצע לפאול להיות מורה לאנגלית בסניף של ביה"ס הריאלי המשמש בי"ס חקלאי-תיכוני 5 שנתי שהוקם בשיתוף עם התאחדות האיכרים, הלא הוא ביה"ס החקלאי פרדס חנה.
הזוג הגיע לפרדס חנה בשלהי 1937 והתמקם תחילה בחצר ביה"ס ואח"כ בבית לא רחוק מביה"ס ושם ביוני 1938 נולד בנם הבכור – מיכאל. תוך זמן קצר התבלט פאול לא רק כמורה מוכשר אלא גם כמחנך דגול. תלמידים ותלמידות היו מגיעים לביקורים בבית לשיחות אינטלקטואליות בעיקר בתחומי ספרות, מוסיקה, תרבות ואמנות. עוד לפני שרכש רדיו החזיק פאול פטפון ותקליטים קצרי-נגן (78 סל"ד) שהיו מוקד להתכנסות ובילוי משותף. המשפחה עברה לגור בבית מעט יותר מרווח בשכונת תל-צבי (בית קרול ברחוב הבוטנים) ובאוגוסט 1943 נולד דניאל.
ב-1947 קבל פאול על עצמו את תפקיד מנהל הפנימיה של ביה"ס החקלאי ולמעשה עבר לגור בביה"ס וביקר את המשפחה בסופי שבוע. שני ארועים חשובים התרחשו באותה עת. הארוע הראשון היה הפגזה קשה של הלגיון על יישובים מזרחית לפרדס חנה. בלילה אחד הוחלט להעביר את כל ילדי קיבוץ מענית לגור בפנימיה של ביה"ס. ניהול המעבר היה באחריות מנהל הפנימיה ולמשך מספר שבועות היה צורך לדאוג למספר רב של ילדים שהופרדו ממשפחותיהם עד עבור זעם. הארוע השני היה עם הקמת צה"ל כחלק מהקמת המדינה. בית הספר היה 5-שנתי ולכן תלמידים שהו בו עד גיל 19. בוקר אחד מצא צוות הפנימיה שכל תלמידי כתה י"ג נעלמו. הם נסעו באישון לילה ללשכת הגיוס בתל אביב להצטרף אל בני גילם למאמץ המלחמתי מבלי לקבל את הסכמת הוריהם לכך. בבית הספר היתה מהומה גדולה בעיקר מצד ההורים שלא ידעו להיכן פנו ילדיהם. פאול יחד עם אמציה בֶּרְלָס נסעו ללשכת הגיוס בתל אביב לחפש את התלמידים, שחלקם כבר גויסו.
ב-1949 נדרשו כל העובדים בשרות הציבורי להשתמש בשמות עבריים. פאול בחר בשם יעקב, הילדגרד בשם חיה, ושם המשפחה – היינריכסדורף – הוחלף להרדוף. ב-1953 המשפחה עברה מתל-צבי לתל-שלום שבכרכור וחיתה שם עד 1958, עת עברה לחיפה.
פאול-יעקב – או כפי שהיה חותם: דר. פ. י. הרדוף – התקדם בסולם הניהולי והיה לסגן המנהל הפדגוגי של ביה"ס. המרכיב הניהולי בעבודתו לא היה אהוב על פאול-יעקב, והוא העדיף את העשייה החינוכית והוראת האנגלית עליהן הוא היה מוערך מאד. ב-1958 הוא התקבל להיות מורה לאנגלית מן המניין ללא תפקידים ניהוליים בבית הספר התיכון "חוגים" בחיפה. שם לימד חמש שנים עד פטירתו בגיל 56 ממחלת הסרטן.
חיה-הילדגרד היתה המושכת בחוטים בכל עניני המשפחה. היא אמנם לא עבדה בשום תפקיד ציבורי והיתה מוגדרת כעקרת בית, אך היתה יד ימינו של בעלה בתהליכים ניהוליים של ביה"ס. למשל – מתפקידו של פאול-יעקב היה להכין את מערכת השעות לכל הכיתות לשנת הלימודים, והימים ימי טרום המחשב. בעזרת טבלאות וניירות צבעוניים היא הכינה בכל קיץ את מערכת הלימודים של בית הספר. בדומה למשפחות רבות גם למשפחת הרדוף היה משק-עזר למטרות משפחתיות. משק זה ובעיקר הלול טופל על ידי חיה. מעבר לכל אלה היא היתה זו שהשרתה יציבות ונינוחות בחיי המשפחה. רק לאחר מות בעלה – כבר בחיפה – היא הפכה להיות ספרנית באוניברסיטת חיפה (מקצוע שלמדה זמן מה לאחר המעבר לחיפה) ועבדה שם עד צאתה לגימלאות. בהמשך עבדה כמתנדבת בביטוח לאומי להדרכת מבוגרים לקראת פרישתם לגמלאות. היא נפטרה ב-1990 מארוע מוחי.
הבנים:
מיכאל – לאחר שסיים את בי"ס יסודי בפרדס חנה התקבל ללימודים בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. שם הצטרף למחזור הראשון של גרעין "לנגב" (גרעין א') של קיבוץ רביבים, והתגייס לנח"ל המוצנח. עם תום שרותו הצבאי התקבל כחבר בקיבוץ רביבים שם הוא חבר עד עכשיו. רוב שנותיו עסק בגידולי שדה: פלחה ושלחין, בצד תפקידים הקשורים לקהילה ברביבים. מיכאל נישא לנעמי (לבית לביא-לבנדובסקי) מגרעין ג' וביחד הקימו משפחה לתפארת ולהם 5 ילדים, 17 נכדים ונין אחד. מיכאל ונעמי עדיין מתגוררים בקיבוץ רביבים.
דניאל – עבר מבי"ס יסודי פרדס חנה לבי"ס יסודי כרכור בכתה ה' ועם המעבר לחיפה למד בבי"ס תיכון "חוגים". לאחר סיום שרותו הצבאי החל ללמוד רפואה באוניברסיטה העברית ובהמשך התמחה ברפואת ילדים. תוך כדי הלימודים נישא לרותי (לבית בילוסטוצקי) שגם היא למדה רפואה ובהמשך התמחתה ברפואה גרעינית ולהם 4 ילדים ו-13 נכדים. לאחר שנים של חיים בחיפה דניאל ורותי מתגוררים כעת בהוד השרון.
סגירת מעגל – ילדיהם של צעיר הבנים של מיכאל (חגי הרדוף) ושל צעיר הבנים של דניאל (יותם הרדוף) לומדים בבי"ס האנתרופוסופי הממוקם במבנים ששימשו בעבר כפנימית ביה"ס החקלאי אותה ניהל פאול-יעקב.

כתב: דניאל הרדוף, יוני 2020

פאול נולד בברלין ב- 1907, הבכור בין שני בנים (אחיו יואכים נולד ב-1910). אביו (פריץ) היה בנקאי ואימו (אנה לבית מנדלסון) היתה גננת. בסיום לימודי הגימנסיה למד באוניברסיטת פרנקפורט לימודי גרמנית ובעיקר ספרות גרמנית, התקדם לתואר שני ושלישי וסיים דוקטורט בהצטיינות. אז התקבל כמרצה לספרות באוניברסיטת ברלין. עם עלית הנאצים לשלטון "הוצא לחופשה עד להודעה חדשה" ב- 1.4.1933. בעקבות זאת עבר לאנגליה לאוניברסיטת סאות'המפטון, שם היה מרצה לספרות והיסטוריה גרמנית.
הילדגרד לבית מרצבך נולדה ב- 1911, השניה בין 3 ילדים – (אחותה מייה נולדה ב- 1908 ואחיה ארנולד נולד ב- 1916). אביה (ליאופולד-שמעון-יהודה) היה בנקאי ואימה (תרזה-תרצה לבית יוזף) היתה פסיכולוגית. בסיום לימודיה בגימנסיה התקבלה ללימודי רפואה בוינה, אך עזבה עם התגברות האנטישמיות והמשיכה ללמוד רפואה בפרוג'יה באיטליה. היא החליטה לעזוב את לימודי הרפואה עם התגברות האנטישמיות והחליטה להצטרף לקבוצת הכשרה לקראת עליה לפלשתינה.
פאול והילדגרד הכירו עוד מימיהם בגרמניה והיו בקשר ביניהם גם כאשר פאול נאלץ לעבור לאנגליה. כאשר הילדגרד כתבה לו על כוונתה לעזוב את אירופה ולהגר לפלשתינה הוא בקש ממנה להתעכב כדי שיספיק לפגוש אותה לפני עליתה. הם קבעו להפגש בגרמניה ב- 1934, אך משדרכה רגלו של פאול על אדמת גרמניה הוא נעצר באשמת קיום קשר נגד המשטר בגרמניה דרך חוג אינטלקטואלים שנחשדו בתמיכה קומוניסטית. הוא הובל למעצר בברלין ושהה בבית מעצר ללא משפט במשך כשנה. הילדגרד החליטה לדחות את נסיעתה לפלשתינה ועברה לגור אצל חברים בברלין כדי לבקר את פאול ככל שיתאפשר. כעבור כשנה נערך "משפט" ונגזר עונש מאסר של שנה וחצי (כולל תקופת המעצר). הילדגרד נשארה בברלין וניצלה את חצי השנה שפאול היה עדיין במאסר לארגן סרטיפיקטים לשניהם. אחרי תקופה איומה של מאסר – באפריל 1936 פאול שוחרר וללא כל שהות או פרדה מבני המשפחה פאול והילדגרד עלו על הרכבת הראשונה לשויצריה ומשם לאיטליה – לנמל טרִיאֶסְט – ובאוניה לנמל חיפה.
את שנתם הראשונה פאול והילדגרד עשו בבית הכרם בירושלים, למדו עברית וחפשו עבודה. באותה שנה הם נישאו. כעבור מספר חודשים נקבע לפאול מועד לפגישה עם ארתור בירם, מייסד ביה"ס הריאלי העברי. אז הוצע לפאול להיות מורה לאנגלית בסניף של ביה"ס הריאלי המשמש בי"ס חקלאי-תיכוני 5 שנתי שהוקם בשיתוף עם התאחדות האיכרים, הלא הוא ביה"ס החקלאי פרדס חנה.
הזוג הגיע לפרדס חנה בשלהי 1937 והתמקם תחילה בחצר ביה"ס ואח"כ בבית לא רחוק מביה"ס ושם ביוני 1938 נולד בנם הבכור – מיכאל. תוך זמן קצר התבלט פאול לא רק כמורה מוכשר אלא גם כמחנך דגול. תלמידים ותלמידות היו מגיעים לביקורים בבית לשיחות אינטלקטואליות בעיקר בתחומי ספרות, מוסיקה, תרבות ואמנות. עוד לפני שרכש רדיו החזיק פאול פטפון ותקליטים קצרי-נגן (78 סל"ד) שהיו מוקד להתכנסות ובילוי משותף. המשפחה עברה לגור בבית מעט יותר מרווח בשכונת תל-צבי (בית קרול ברחוב הבוטנים) ובאוגוסט 1943 נולד דניאל.
ב-1947 קבל פאול על עצמו את תפקיד מנהל הפנימיה של ביה"ס החקלאי ולמעשה עבר לגור בביה"ס וביקר את המשפחה בסופי שבוע. שני ארועים חשובים התרחשו באותה עת. הארוע הראשון היה הפגזה קשה של הלגיון על יישובים מזרחית לפרדס חנה. בלילה אחד הוחלט להעביר את כל ילדי קיבוץ מענית לגור בפנימיה של ביה"ס. ניהול המעבר היה באחריות מנהל הפנימיה ולמשך מספר שבועות היה צורך לדאוג למספר רב של ילדים שהופרדו ממשפחותיהם עד עבור זעם. הארוע השני היה עם הקמת צה"ל כחלק מהקמת המדינה. בית הספר היה 5-שנתי ולכן תלמידים שהו בו עד גיל 19. בוקר אחד מצא צוות הפנימיה שכל תלמידי כתה י"ג נעלמו. הם נסעו באישון לילה ללשכת הגיוס בתל אביב להצטרף אל בני גילם למאמץ המלחמתי מבלי לקבל את הסכמת הוריהם לכך. בבית הספר היתה מהומה גדולה בעיקר מצד ההורים שלא ידעו להיכן פנו ילדיהם. פאול יחד עם אמציה בֶּרְלָס נסעו ללשכת הגיוס בתל אביב לחפש את התלמידים, שחלקם כבר גויסו.
ב-1949 נדרשו כל העובדים בשרות הציבורי להשתמש בשמות עבריים. פאול בחר בשם יעקב, הילדגרד בשם חיה, ושם המשפחה – היינריכסדורף – הוחלף להרדוף. ב-1953 המשפחה עברה מתל-צבי לתל-שלום שבכרכור וחיתה שם עד 1958, עת עברה לחיפה.
פאול-יעקב – או כפי שהיה חותם: דר. פ. י. הרדוף – התקדם בסולם הניהולי והיה לסגן המנהל הפדגוגי של ביה"ס. המרכיב הניהולי בעבודתו לא היה אהוב על פאול-יעקב, והוא העדיף את העשייה החינוכית והוראת האנגלית עליהן הוא היה מוערך מאד. ב-1958 הוא התקבל להיות מורה לאנגלית מן המניין ללא תפקידים ניהוליים בבית הספר התיכון "חוגים" בחיפה. שם לימד חמש שנים עד פטירתו בגיל 56 ממחלת הסרטן.
חיה-הילדגרד היתה המושכת בחוטים בכל עניני המשפחה. היא אמנם לא עבדה בשום תפקיד ציבורי והיתה מוגדרת כעקרת בית, אך היתה יד ימינו של בעלה בתהליכים ניהוליים של ביה"ס. למשל – מתפקידו של פאול-יעקב היה להכין את מערכת השעות לכל הכיתות לשנת הלימודים, והימים ימי טרום המחשב. בעזרת טבלאות וניירות צבעוניים היא הכינה בכל קיץ את מערכת הלימודים של בית הספר. בדומה למשפחות רבות גם למשפחת הרדוף היה משק-עזר למטרות משפחתיות. משק זה ובעיקר הלול טופל על ידי חיה. מעבר לכל אלה היא היתה זו שהשרתה יציבות ונינוחות בחיי המשפחה. רק לאחר מות בעלה – כבר בחיפה – היא הפכה להיות ספרנית באוניברסיטת חיפה (מקצוע שלמדה זמן מה לאחר המעבר לחיפה) ועבדה שם עד צאתה לגימלאות. בהמשך עבדה כמתנדבת בביטוח לאומי להדרכת מבוגרים לקראת פרישתם לגמלאות. היא נפטרה ב-1990 מארוע מוחי.
הבנים:
מיכאל – לאחר שסיים את בי"ס יסודי בפרדס חנה התקבל ללימודים בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. שם הצטרף למחזור הראשון של גרעין "לנגב" (גרעין א') של קיבוץ רביבים, והתגייס לנח"ל המוצנח. עם תום שרותו הצבאי התקבל כחבר בקיבוץ רביבים שם הוא חבר עד עכשיו. רוב שנותיו עסק בגידולי שדה: פלחה ושלחין, בצד תפקידים הקשורים לקהילה ברביבים. מיכאל נישא לנעמי (לבית לביא-לבנדובסקי) מגרעין ג' וביחד הקימו משפחה לתפארת ולהם 5 ילדים, 17 נכדים ונין אחד. מיכאל ונעמי עדיין מתגוררים בקיבוץ רביבים.
דניאל – עבר מבי"ס יסודי פרדס חנה לבי"ס יסודי כרכור בכתה ה' ועם המעבר לחיפה למד בבי"ס תיכון "חוגים". לאחר סיום שרותו הצבאי החל ללמוד רפואה באוניברסיטה העברית ובהמשך התמחה ברפואת ילדים. תוך כדי הלימודים נישא לרותי (לבית בילוסטוצקי) שגם היא למדה רפואה ובהמשך התמחתה ברפואה גרעינית ולהם 4 ילדים ו-13 נכדים. לאחר שנים של חיים בחיפה דניאל ורותי מתגוררים כעת בהוד השרון.
סגירת מעגל – ילדיהם של צעיר הבנים של מיכאל (חגי הרדוף) ושל צעיר הבנים של דניאל (יותם הרדוף) לומדים בבי"ס האנתרופוסופי הממוקם במבנים ששימשו בעבר כפנימית ביה"ס החקלאי אותה ניהל פאול-יעקב.

כתב: דניאל הרדוף, יוני 2020

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות

• 
  הרדוף פאול והילדגרד 1937