נוסבאום חוה ושמואל (זיגפריד)

סיפור המשפחה

שמואל נולד בשנת 1890 בעיר שלוכטרן (Schluechtern) בגרמניה, היה חבר בארגון הסטודנטים היהודי ציוני KJV, ולאחר מכן עבר כרופא.
חוה נולדה במשפחת לסהיים בשנת 1898 בדנציג, בעת שהעיר היתה בשליטת גרמניה, והיתה חברה בארגון ה"בלאו-וייס".
שמואל וחנה נישאו בגרמניה, ושם נולדו ילדיהם מרים ודוד. מרים מספרת: "אותנו, את אחי ז"ל ואותי, חנכו עוד לפני עלותו של היטלר לשלטון, לקראת עליה ארצה. כך, כאשר הייתי בת חמש הביאו את המורה הראשונה לעברית הביתה. היא היתה אצלנו שנה ואחר כך באה מורה מהארץ, גם כן לשנה, ואחרי זה מורה שלישית מפולין. כך שכאשר הגעתי ארצה בשנת 1933 ידעתי לקרוא, לכתוב ולדבר עברית שוטפת."
חוה הגיעה לארץ בשנת 1933 לטיול במסגרת ויצ"ו, ונשארה כאן בשל עליית הנאצים לשלטון. זמן קצר לאחר מכן, עוד באותה שנה, נשלחו הילדים, מרים ודוד, באניה דרך טריאסט. האם והילדים גרו בנהלל והילדים למדו בבית הספר שם. האב, שמואל, הצטרף אליהם באוקטובר אותה שנה, לאחר שהשלים את חיסול ענייניו בגרמניה. בנהלל למדו גם ההורים בבית הספר החקלאי, בקורסים שפתחה חנה מיזלס להכנת העולים החדשים באותן שנים, לעבודה חקלאית במקומות ההתישבות השונים.
ב- 1934 התקבל שמואל להתישבות בפרדס חנה. מרים מספרת: "אינני יודעת מדוע הורי החליטו להתישב בפרדס חנה. היו כמה משפחות שאותן הכירו מגרמניה, למשל את משפחת וייל, אך דומני שתנאי הרכישה של האדמות היו יותר נוחים מאשר במקומות אחרים. חשוב גם שהורי החליטו להיות חקלאים ולא לסמוך על זה שאבי יקבל במהרה משרה כרופא." שמואל נטע פרדס בגוש הדרום וגר כשנה ברפת של רבקה אלטברג. שאר המשפחה הצטרפה כשהבית ברח' הבטנים 25 היה מוכן למגורים, בנובמבר או דצמבר 1934. באותה שנה עלו לארץ גם בטי, אמו של שמואל (ילידת 1864) ואחותו עליזה (ילידת 1892). הסבתא גרה עמם עד יום מותה, והדודה עבדה במספר מקומות בארץ, ולפני פטירת אמה, בראשית שנות ה- 50, עברה לגור עמם ועבדה עד שיצאה לגמלאות כמנהלת המטבח ב"בית הילד". במכתב מינואר 1951 הנמצא בבית הראשונים פונה ד"ר נוסבאום למועצת פרדס חנה: "בינתיים הורע מצב בריאותה של אשתי ע"י מחלה נוספת… עד כדי כך שיש חשש שאחותי תצטרך בזמן הקרוב להפסיק את עבודתה במוסד ולעבור אלי". הם עבדו את הפרדס עד שנת 1942, ובנוסף ניהלו משק עזר שכלל מספר תרנגולות, עזים וגידולי ירקות לתצרוכת ביתית.
"אני מתארת לי שהמעבר מגרמניה לחיי חקלאות בפרדס חנה היה קשה מאד להורי", מספרת מרים, "אך אנו, הילדים, לא הרגשנו מזה שום דבר ואף פעם לא שמעתי תלונות מהורי, למרות שהעבודה הגופנית היתה מאד קשה לאמי. אני גם חושבת שלא היה קל לאבי לוותר על המקצוע שלו; אני זוכרת כמה הוא שמח לעסוק שוב ברפואה אחרי שבשנת 1942 ד"ר קרוננברגר, רופא קופת חולים, התגייס לצבא הבריטי ואבי 'ירש' את מונה הסוסה והיה לרופא בפרדס חנה."
האם לא יצאה לעבודה מחוץ לבית, ועסקה בעבודות הבית והמשק. שמואל היה מעורה בעניני המושבה אך לא היה בעל תפקיד מסוים.
הילדים למדו ב"עממי" פרדס חנה (כיום: בית ספר אלונים). מרים סיימה במחזור ג'. איתה בכתה היתה טובה (לוין) קוֹבֶּר, בעלת חנות המכולת, חוה (זומר) סטרשנוב וחנה ול. דוד סיים במחזור אחד עם ברוך בורכרד ויונתן ברוזה. לאחר מכן למד כשנה בבית הספר החקלאי המקומי ועבר ל"כדורי", שם סיים את התיכון והתגייס לצבא. הוא נפל במלחמת השחרור, בקרב על משמר העמק באפריל 1948.
מרים נישאה ועזבה את המושבה.
שמואל וחוה נפטרו ונקברו בפרדס-חנה. הבית הושכר לזמן מה ולאחר מכן עבר להתגורר בו אבנר זינגר, בנה של מרים.

מתוך התיק המשפחתי בארכיון תיקי המשפחות, בית הראשונים

שמואל נולד בשנת 1890 בעיר שלוכטרן (Schluechtern) בגרמניה, היה חבר בארגון הסטודנטים היהודי ציוני KJV, ולאחר מכן עבר כרופא.
חוה נולדה במשפחת לסהיים בשנת 1898 בדנציג, בעת שהעיר היתה בשליטת גרמניה, והיתה חברה בארגון ה"בלאו-וייס".
שמואל וחנה נישאו בגרמניה, ושם נולדו ילדיהם מרים ודוד. מרים מספרת: "אותנו, את אחי ז"ל ואותי, חנכו עוד לפני עלותו של היטלר לשלטון, לקראת עליה ארצה. כך, כאשר הייתי בת חמש הביאו את המורה הראשונה לעברית הביתה. היא היתה אצלנו שנה ואחר כך באה מורה מהארץ, גם כן לשנה, ואחרי זה מורה שלישית מפולין. כך שכאשר הגעתי ארצה בשנת 1933 ידעתי לקרוא, לכתוב ולדבר עברית שוטפת."
חוה הגיעה לארץ בשנת 1933 לטיול במסגרת ויצ"ו, ונשארה כאן בשל עליית הנאצים לשלטון. זמן קצר לאחר מכן, עוד באותה שנה, נשלחו הילדים, מרים ודוד, באניה דרך טריאסט. האם והילדים גרו בנהלל והילדים למדו בבית הספר שם. האב, שמואל, הצטרף אליהם באוקטובר אותה שנה, לאחר שהשלים את חיסול ענייניו בגרמניה. בנהלל למדו גם ההורים בבית הספר החקלאי, בקורסים שפתחה חנה מיזלס להכנת העולים החדשים באותן שנים, לעבודה חקלאית במקומות ההתישבות השונים.
ב- 1934 התקבל שמואל להתישבות בפרדס חנה. מרים מספרת: "אינני יודעת מדוע הורי החליטו להתישב בפרדס חנה. היו כמה משפחות שאותן הכירו מגרמניה, למשל את משפחת וייל, אך דומני שתנאי הרכישה של האדמות היו יותר נוחים מאשר במקומות אחרים. חשוב גם שהורי החליטו להיות חקלאים ולא לסמוך על זה שאבי יקבל במהרה משרה כרופא." שמואל נטע פרדס בגוש הדרום וגר כשנה ברפת של רבקה אלטברג. שאר המשפחה הצטרפה כשהבית ברח' הבטנים 25 היה מוכן למגורים, בנובמבר או דצמבר 1934. באותה שנה עלו לארץ גם בטי, אמו של שמואל (ילידת 1864) ואחותו עליזה (ילידת 1892). הסבתא גרה עמם עד יום מותה, והדודה עבדה במספר מקומות בארץ, ולפני פטירת אמה, בראשית שנות ה- 50, עברה לגור עמם ועבדה עד שיצאה לגמלאות כמנהלת המטבח ב"בית הילד". במכתב מינואר 1951 הנמצא בבית הראשונים פונה ד"ר נוסבאום למועצת פרדס חנה: "בינתיים הורע מצב בריאותה של אשתי ע"י מחלה נוספת... עד כדי כך שיש חשש שאחותי תצטרך בזמן הקרוב להפסיק את עבודתה במוסד ולעבור אלי". הם עבדו את הפרדס עד שנת 1942, ובנוסף ניהלו משק עזר שכלל מספר תרנגולות, עזים וגידולי ירקות לתצרוכת ביתית.
"אני מתארת לי שהמעבר מגרמניה לחיי חקלאות בפרדס חנה היה קשה מאד להורי", מספרת מרים, "אך אנו, הילדים, לא הרגשנו מזה שום דבר ואף פעם לא שמעתי תלונות מהורי, למרות שהעבודה הגופנית היתה מאד קשה לאמי. אני גם חושבת שלא היה קל לאבי לוותר על המקצוע שלו; אני זוכרת כמה הוא שמח לעסוק שוב ברפואה אחרי שבשנת 1942 ד"ר קרוננברגר, רופא קופת חולים, התגייס לצבא הבריטי ואבי 'ירש' את מונה הסוסה והיה לרופא בפרדס חנה."
האם לא יצאה לעבודה מחוץ לבית, ועסקה בעבודות הבית והמשק. שמואל היה מעורה בעניני המושבה אך לא היה בעל תפקיד מסוים.
הילדים למדו ב"עממי" פרדס חנה (כיום: בית ספר אלונים). מרים סיימה במחזור ג'. איתה בכתה היתה טובה (לוין) קוֹבֶּר, בעלת חנות המכולת, חוה (זומר) סטרשנוב וחנה ול. דוד סיים במחזור אחד עם ברוך בורכרד ויונתן ברוזה. לאחר מכן למד כשנה בבית הספר החקלאי המקומי ועבר ל"כדורי", שם סיים את התיכון והתגייס לצבא. הוא נפל במלחמת השחרור, בקרב על משמר העמק באפריל 1948.
מרים נישאה ועזבה את המושבה.
שמואל וחוה נפטרו ונקברו בפרדס-חנה. הבית הושכר לזמן מה ולאחר מכן עבר להתגורר בו אבנר זינגר, בנה של מרים.

מתוך התיק המשפחתי בארכיון תיקי המשפחות, בית הראשונים

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות

• 
  נוסבאום חוה ושמואל (זיגפריד)