טיול "מצא את ההבדלים"

לחצו כדי לקבל את מפת הטיול
את הטיול שלפניכם כתבה יעל קוק, שהניחה את היסודות לבית הראשונים בשנות ה- 80.
הרבה מהנוף השתנה, הרבה נשאר – הטיול מובא כלשונו. אתם מוזמנים לגלות מה השתנה, לצלם, לשלוח אלינו, לכתוב לנו.
היו עירניים בדרכים, ותהנו  ♥

נצא מתחנת האוטובוסים המרכזית בדרך הנדיב ונפנה מזרחה בכביש המוליך לכרכור. ליד צומת דרך הבנים ורחוב המייסדים, בחצר בית הספר בכרכור, נמצא בתהליכי התמוטטות הבית הראשון "בית אחוזה". הוא נבנה בכספי האגודה ושימש למטרות שונות כמו: מגורים לחברי אחוזה הראשונים, בית ספר, המשטרה הבריטית, בית כלא ועוד. ברחוב המייסדים נמצאים עוד בתים אשר בנייתם החלה בשנת 1924 והשומרים על צורתם היפה והמקורית דוגמת בתי האמידים באנגליה.

שנה לא ידועה

בהמשך רחוב המייסדים דרומה, ליד הכביש בצידו המזרחי, ניצבת עמדת שמירה מבטון, אשר רבות כמותה הקיפו לפני קום המדינה את כל הישובים באיזור. נחזור לצומת עם רחוב הבנים ונמשיך איתו מזרחה. נרד לדרך העפר ואז נראה לימיננו בשדה הגבוה מעט מעל סביבתו, את מגדל המים המסמל את התפתחות אספקת המים. רואים בו עדיין את החבית אשר הייתה בשימוש עד שבנו מעליה את בריכת הבטון. במאורעות תרפ"ט (1929) שימש המגדל כעמדת איתות ושמירה.
אקליפטוסים ניטעו בכרכור לסמן גבולות ובעלות על קרקע. מעטים מאלו אפשר לראות גם היום.

פרדס חנה – ברחובות הראשונים ניתן עדיין לזהות פה ושם בבתים ובחצרות, קטעים מהבתים והרפתות הסטנדרטיים שנבנו לתושבים. קיימות גם מספר בריכות ובארות ממערכת אספקת המים של השנים הראשונות ובמרכז המושבה אפשר להצביע על מקומם של מבני ציבור לשעבר.
מול תחנת האוטובוסים (מבט לכיוון מערב) נראה את הבנין הראשון ב"בית הספר העממי" בו למדו במשך שנים רבות כל ילדי המושבה. נפנה מהתחנה מזרחה, בכביש לכרכור ונכנס בפניה הראשונה שמאלה בדרך עפר (ע"י בי"ס אלישבע) מצד שמאל נראה אלונים ובריכת מים. האלונים שנראה בדרכנו גם בהמשך חשובים לנו משום שהם שרידי היערות שכסו את האיזור במשך אלפי שנים (יהושע פ' י"ז פ"ט ט"ו – י"ח) בהמשך הדרך נגיע לכביש בו נפנה מערבה ברחוב השדה (למשמרות). לפני שנגיע לדרך הנדיב נראה משמאלנו בית מלאכה כשחלק מהמבנה הוא של באר שיצאה משמוש. נמשיך ונפנה בדרך הנדיב ימינה ומיד בפניה הראשונה שמאלה נרד ברחוב החרובים.
שימו לב מצד ימין לבאר נוספת, הצמודה לבית (ארצי). בהמשך, לפני הצומת, במבנה שבו "טיפת חלב" היום, היתה במשך זמן רב מרפאת קופת חולים היחידה במקום.
נמשיך ישר עד פיצולו של הכביש … ונמשיך בפניה שמאלה. משמאלנו הואדי המנקז מי גשמים. לכל ארכו נטועים עצי ארנים ולידם עצי אלון.
מימין נמצא "בית העם" הבנוי כתאטרון תחת כיפת השמים. בשנות ה-40 הוא נחשב לגדול ביותר באיזור והוצגו בו הצגות, אופרות וכמובן גם סרטי קולנוע. בחורף היו סוגרים את הבמה והיא היתה הופכת לאולם. כתות בית הספר היו עורכות בחגים הופעות לפני כל התלמידים וההורים.
מאחורי בית העם ישנה פינת חמד: שמורת טבע קטנטונת עם מיני צמחים שאינם בשום מקום אחר בסביבה. בשביל העובר דרך השמורה מקיפים (רגלית) את בית העם וחוזרים לכביש.
האקליפטוסים אשר כסו מכאן ודרומה את השטח עליו בנוי המתנ"ס, ניטעו בכדי לציין בעלות על קטע זה בעת הסדר הקרקעות באיזור בשנת 1934-5. מבית העם עולה הכביש הישן לבית הפועל (מועדון הנער העובד פעיל ותוסס במשך למעלה מ-20 שנה) ולשכונת הפועלים.
בזמן העליה נראה מימין את בריכת המים הממוקמת על שפת המתלול. והיא קיבלה את המים מהבאר שלרגליה, אותה ראינו קודם לכן.
בעברנו ברחוב הראשונים (שכונת הפועלים) נשים לב לשדרת הקזוארינות שהיא כמו השדרות האחרות במושבה, פרי התכנון והביצוע של חברת פיק"א.
במבט אל הבתים והחצרות אפשר להבחין בין ישן לחדש הן במבנים והן בצומח. אפילו גודל החצרות הוא סימן הכר לגיל ולתקופה.
הרחוב מסתיים בחורשת אקליפטוסים אשר ניטעה מכאן וצפונה, בכדי לעצור את החולות הנודדים.
אחרי הבית האחרון בשכונה, מערבה, לפני החורשה נראה שטח בור חולי עם צמחיה שעיקרה חילף החולות. בעזרת הרבה דמיון ננסה לתאר לעצמנו שכך נראה שטחה של פרדס חנה לפני הקמתה.
נמשיך עם הכביש הפונה בעיקול ימינה. לשמאלנו החורשה ובמחשוף המתלול נראית החמרה – סוג הקרקע באיזור.
מצד ימין של הכביש אנו רואים שורת בתים, וגם כאן – למרות השיפוצים – עדיין ניתן לראות היום, בשני בתים לפחות חלק מצורתם המקורית. אלה בתים שבנתה פיק"א והשכירה לפועלים שעבדו במושבה. לבית שני חדרים, בכל אחד מהם היתה גרה משפחה, ובמסדרון מטבח משותף. שרותים בחוץ כמובן.
נמשיך לרדת עד כביש דרך הים ונפנה בו מזרחה. נעלה איתו לצומת עם רחוב הדקלים (רחוב 500 לשעבר) ונמשיך ברחוב זה דרומה לכיוון מרכז המושבה. שדרת הדקלים מזן וושינגטוניה היא סימן הכר לתקופת מעורבותו של הברון רוטשילד בהתישבות בארץ.
גם ברחוב זה נבנו הבתים על-ידי פיק"א כשהם זהים זה לזה. חפשו גם כאן את סימני הגיל. חושו את האוירה של רחוב ללא מדרכות, ללא תחבורה ציבורית, ללא תאורה רבה, השקט, המרחב והירק הרב.
נמשיך, נקיף את הגן הציבורי, נעבור את הצומת עם רחוב החרובים ונגיע כמעט עד הככר שבמרכז המושבה.
משמאל, במקום שהיום נמצאת לשכת הרבנות, היו בעבר משרדי המועצה המקומית אשר פעלה לפני כן במתכונת של "ועד המושבה".
בתוך הגן הציבורי ליד הצומת נמצא "בית הראשונים", שעד לפני מספר שנים היתה בו הספריה הציבורית. זה היה גן הילדים הראשון ואף היחיד במשך כ- 15 שנה. תקופה קצרה אף שימש כבית ספר, בית כנסת ומקום לאספות התושבים.
בכניסה לככר מצד ימין נמצא "בית האכר", הוא "בית פיק"א" בעבר, אשר נבנה על-ידי פיק"א ושימש את החברה כל זמן שפעלה במקום.
נפנה מהככר מזרחה, חזרה לתחנת האוטובוסים כשלשמאלנו "יד לבנים" ואחריו נחלוף על פני בית הכנסת שנבנה על-ידי פיק"א. לפני קום המדינה היה בו "סליק" מרכזי של "ההגנה", ונעשו שם גם אימוני קליעה.
נעבור את בית הספר ונחזור לנקודת המוצא שלנו.
לא נסתפק בזה. נמשיך בדרך הנדיב (רחוב 800 לשעבר) צפונה ונתרשם גם כאן מהשדרה (גְרָוִִילֵאָה ודקלים לסירוגין). גודל החצרות, המבנים, גיל העצים, גינות הנוי ועוד, כשהשאלה המרכזית היא מה זה אומר לנו על תולדות המקום. כשנצא מתחום המגורים נגיע לאיזור אותו הפקיע השלטון הבריטי והקים בו מחנה צבאי. את המבנים ניתן לזהות גם היום לפי חמרי הבניה, צורת המבנים והגגות.מערבית לכביש נמצא בית האבות הגדול כשרבים מהמבנים שמשו עוד את הצבא הבריטי.
בצד המזרחי של הכביש נראה תחילה מבנה מאבן, זוהי בריכת מים ובתצפית מזרחה נראה עוד רבים ממני המחנה הצבאי אשר משמשים היום לתעשיה זעירה ומספר מוסדות סגורים.
בשטח עצום זה התמקם מחנה העולים אחרי קום המדינה.
נסו להמחיש לעצמכם עוד מבנים והרבה אוהלים וצריפים. מצב קשה הזכור לא לטובה לאנשים ששהו תקופה מסוימת במקום.
שטח הפרדסים המשתרע בהמשך משני צידי הכביש הוא הוא המספר למעשה את סיפור ההתישבות בפרדס חנה. כל החיים במושבה התמקדו בנושא הפרדס. רוב התושבים עבדו בפרדס אם כבעלי הנכס ואם כפועלים שכירים (זה כולל את אלה שעבדו במשתלה הגדולה שהיתה לפיק"א על ידי תעלת "נחלי מנשה" דהיום) ואחרים עבדו במה שקשור לפרדס אם בהקמת מערכת המים, הכשרת קרקע וכו'.
גם פיק"א וגם המתישבים האמינו שההשקעה הראשונית הגדולה בכסף ובמאמץ תביא להקמת ישוב בעל בסיס כלכלי מוצק.
בדף אינפורמטיבי זה לא נוכל להכנס לפרטים, אך ראוי להזכיר ששיטות העבודה היו שונות מאשר היום, התחבורה מהבית יום יום היתה… על שתיים או ארבע רגלים, והשמירה בתקופות של מתח גם היא סיפור בפני עצמו.
נחפש את דרך הכורכר הרחבה הפונה מערבה בין הפרדסים, ובה נגיע לתעלה הפתוחה של מפעלי "נחלי מנשה", העוצר ואוגר את מי הגשמים והמעיינות בבריכות חלחול ובכך מעשירים את מי התהום. נמשיך לאורך התעלה, נעבור את פסי הרכבת ונפגוש אותה שוב בצד השני. כאן המקום להזכר בבעיית המים בארץ.
אם אנו כבר בחולות, אין כמו פעילויות שונות להמחשת תכונות החול: קשיי הליכה, חסר מים – חלחול, מיעוט מגוון הצמחיה, תזוזתו של החול עם הרוח וכו', ולהתייחס לקשיי המתישבים באיזור זה.
בכדי להכיר את תולדות המושבה באמצעות אתרי מפתח עלינו להמשיך בדרכנו גם דרומה.
נפנה מתחנת האוטובוסים בכביש לכיוון דרום, ונגיע לצומת עם דרך פיק"א, כשמשמאל הכניסה הישנה לבית הספר החקלאי ונפנה ימינה לדרך פיק"א. נעבור את צומת רחוב הדקלים, שכונת תל צבי, הכניסה לשכונת מגד ונמשיך עוד קצת עד שנראה לשמאלנו כניסה בדרך עפר העולה ל"גבעת נאה". התיחסות למבנה המרכזי, בו מהגג יוצא כעין מגדל תצפית, ולחומה המקיפה וסוגרת מסביב. זהו המבנה הראשון בשטח פרדס חנה (לא כולל כרכור), וצורף לשטח השיפוט שלה יותר מאוחר. הוא נבנה על-ידי חברת "מטעי פרי הדר", ששטחי הפרדסים שלה היו כאן. מיקום הבנין ותכנונו נעשו במיוחד על-ידי יוחנן רטנר, לאפשר הגנה ותצפית על שטח נרחב בין הפרסים באיזור. ישנם מבנים של בארות ישנות ובריכות, וכן כמה שלדי בנינים (בתל אלון), בהם גרו מתישבים שבנו את בתיהם בשטח הפרדסים ופועלים שעבדו שם.
נחזור לכביש ונמשיך לכיוון כביש חדרה עפולה (כביש 65). מימין לנו נעבור את המפעל "מיכון מטע" המייצר קטפות, וכן את בתי האריזה שמומלץ לבקר בהם בעונת הקטיף.
מזרחית לצומת נבקר בשמורת האלונים – חרבת צ'רקס. הכניסה על יד הצומת מכיוון כביש עפולה. לא רחוק מכאן דרומה, היה הכפר הערבי צ'רקס שנעזב במלחמת השחרור. מערכת היחסים עם כפר זה הוא סיפור מעברה של פרדס חנה, ונקווה שעוד יסופר.
לא אוכל לסיים מבלי להזכיר עוד שני "מוסדות" מרכזיים במושבה בשנות ה- 30 וה- 40: האחד – המחלבה, הבנין עומד בחורבנו ב"שוק" ליד הואדי. השני הוא הצרכניה, שסיפקה את צרכי התושבים במזון, ביגוד ומה שדרוש למשק. היו לה גם סניפים. הבנין נהרס לטובת בניני החנויות שבדרך למרחב, מערבית לככר, בין "סילבי" ל"ספרי דודי" בערך.
טיול נעים,
נכתב ע"י יעל קוק (שנה לא ידועה)