משפחת סמסון
מראשוני כרכור
התישבו בשנת 1932
משה
1963–1875
ארץ מוצא: הורודישה, פולין
מקצוע:
אן
–
ארץ מוצא:
מקצוע:
סיפור המשפחה
הסיפור המרתק של משה סמסון סופר לי ע"י ד"ר מלווין ברוקס, מומחה עולמי על רובע האקני בלונדון, ואנצקלופדיה מהלכת של ידע בכל הקשור לכרכור, המקום בו אשתו רומא והוא חיו יותר מ35 שנה. יותר מכך, מלווין הלווה לי ספר אשר קיבל מאחיינו של סמסון, נורמן סמסון, רב אמריקני אשר ביקר בכרכור פעמים רבות. בשנת 1983 תיעד נורמן סמסון את כל היסטוריית משפחתו כולל הפרק על אחיו הבכור של אביו, משה סמסון, אשר עזב את הורודישה לאנגליה לפני שאביו של נורמן נולד.
משה סמסון, נולד בשנת 1875 בהורודישה, עזב לקראת סוף המאה ה -19, כנראה כדי להימנע להיות מסופח לתוך צבאו של הצאר הרוסי. בסופו של דבר הגיע לאנגליה, שם התחתן עם אישה שבאה ממשפחה יהודית ידועה, התיישב בכפר קטן ששמו בליין אשר נמצא באזור מונמאוט'שייר שבסאות ווילס. שם הוא ואשתו, אן, היו בעלי חנות קטנה במשך שנים רבות.
חברת אחוזת לונדון, בעלת הרגש הציוני, נוסדה לפני הצהרת בלפור במטרה לקנות אדמות בפלסטין. משה היה לאחד הדירקטורים שלה. הוא הפקיד 1000 ליש"ט וב 1920 עשה את הנסיעה הראשונה לפלסטין, תפקידו היה רכישת קרקעות להקמת התיישבות יהודית. שטח גדול זה של קרקעות במזרח חדרה בשרון היה לכרכור. הוא עשה כמה נסיעות לכרכור לאורך שנים, נורמן כותב, "הוא היה נפעם כל פעם מחדש כשראה את התקדמות הקהילה שהוא סייע להקים. שלא כמו הבריטים האחרים שהצטרפו אליו, דוד משה אף פעם לא היה מרוצה מלהישאר ברשימת הנפקדים בעלי האדמות בארץ ישראל."
בשנת 1932 הוא בנה את ביתו וחי שם במשך זמן מה. אבל אן התגעגעה לגבעות וולש והם חזרו לבליינה, גם בגלל פרוץ המלחמה בשנת 1939. הבית הפך לביתו של הצבא הבריטי, למועדון לקצינים בריטיים, היום נמצא ליד בסיס האימונים של צה"ל- מחנה 80. אחרי המלחמה הם חזרו להחיות את הוילה, וסמסון נבחר לראש מועצת כרכור, אבל אן רצתה לצאת שוב, הפעם, אומר ברוקס, כי היא לא יכלה להשיג כל חמאה. בסופו של דבר הם מכרו את הבית בשנת 1947. סמסון נתן את רוב שטחו של 9 הדונם לפועלים שבנו על השטח את ביתם. גם כיום ישנו אדם בקהילת בית הכנסת המקומי וטוען שאילו לא סמסון לא היה לו בית.
נורמן סמסון פגש את דודו בפעם הראשונה כשהוא ביקר בויילס כחייל בשנת 1943, ושוב בכרכור בשנת 1947 לאחר שנתיים של לימודים באוניברסיטה העברית: "אני זוכר את ביקורי הבלתי נשכח הזה. עבורי זו הייתה הזדמנות נדירה לחדש את הכרת אחיו הגדול של אבא, אח של אבא שבעצמו לא זכה לראות. עכשיו החלומות הנשגבים ביותר של דודי נפרשים לרגלי כשאני מהלך באיטיות בשבילי הכפר שהוא עזר להקים. "הוא ידע להצביע על ההיסטוריה של כל בניין, שיפור של כל מבנה אזרחי. הוא היה גאה במיוחד במבנה של בית הכנסת. כשעברנו ליד בית קפה הוא ציין שלצערו המקום היה פתוח בשבת למרות שביקש מבעל הבית לכבד את היום הקודש." "תמיד בירכו אותו 'שלום אדון סמסון'. היה באמת מרשים לראות את דמותו עם הכובע הבריטי והמקל. זה היה כאילו שהוא היה ראש עיר מכובד או פטרון הכפר. הרגשתי כבוד להיות אתו, לבלות אתו ולהיות האחיין שלו."
נורמן מספר איך סמסון הצטער שהילדים בגן הילדים בפינת הרחוב שלו לא יכלו להבין את העברית-בריטית שלו והוא לא יכל לתפוס את הדיבור בסגנון הספרדי שלהם. "הנה הוא במולדת העתיקה ועדיין לא מבין את דיבור הילדים", כותב נורמן. למחרת הוא ומשה הלכו חמישה קילומטרים עד פרדס חנה ונורמן העיר על כושרו הטוב של דודו. משה אמר לאחיין שלו שהוא התכוון לקנות בחזרה את הוילה. כמה חודשים מאוחר יותר ביקר נורמן שוב, הפעם לבית שבו התגורר משה בבידוד מוחלט. דודה אן והילדים (כולל הבן, אשר שמו היה תיאודור הרצל) נשארו בווילס. משה היה שבע רצון להראות לאחיינו האמריקאי את רכושו והיה גאה במיוחד בעצי האתרוג והבננה שלו. כמו גם בנוף השרון וגבעות השומרון שנראו מגג ביתו. בסופו של דבר משה הבין כי גם לאחר הקמת המדינה משפחתו לא תוכל להצטרף אליו. הוא מכר את הבית שוב, הפעם לזוג מניו-זילנד, לילה וצבי בנימין…
תשעת הדונם חולקו, חלק לקרן קיימת לישראל כמתנה. באדמה זו נבנה גנון שעדיין נמצא היום בפינת הרחוב. משה סמסון נפטר ב-8 ביוני, 1963. חלק מאדמותיו העביר לפועלים לבנות את בתיהם בסמוך לביתו ברחוב . ואולי זו הסיבה שהוא היחיד שקיבל רחוב על שמו מבין המייסדים. רחוב סמסון יוצא מזרחה מרחוב הנשיא, בין דרך הבנים ורח' אחוזה. בית משפחת סמסון, שנבנה בשנת 1932, עדיין עומד בין הוילות הגדולות והמרשימות ביותר בכפר. לדברי ברוקס, סמסון טען שהיה הראשון שהיתה בבעלותו בריכה פרטית בארץ, ולא בית ויצמן.
עם פטירתו נכתב בג'ואיש כרוניקל – "נפטר האדם מהאחרונים שחיברו ביננו לבילויים ולחובבי ציון, האדם שדיבר עם הרצל וביאליק". ביום השנה הראשון נורמן חזר לכרכור עבור טקס שבו הגן הוקדש לזכרו של משה סמסון.
סיפור המשפחה – ציטוט מאמר שהתפרסם בשנת 25/4/2008 ב- Jerusalem Post ע"י גלוריה דויטש תרגום: משפחת שתיל
הסיפור המרתק של משה סמסון סופר לי ע"י ד"ר מלווין ברוקס, מומחה עולמי על רובע האקני בלונדון, ואנצקלופדיה מהלכת של ידע בכל הקשור לכרכור, המקום בו אשתו רומא והוא חיו יותר מ35 שנה. יותר מכך, מלווין הלווה לי ספר אשר קיבל מאחיינו של סמסון, נורמן סמסון, רב אמריקני אשר ביקר בכרכור פעמים רבות. בשנת 1983 תיעד נורמן סמסון את כל היסטוריית משפחתו כולל הפרק על אחיו הבכור של אביו, משה סמסון, אשר עזב את הורודישה לאנגליה לפני שאביו של נורמן נולד.
משה סמסון, נולד בשנת 1875 בהורודישה, עזב לקראת סוף המאה ה -19, כנראה כדי להימנע להיות מסופח לתוך צבאו של הצאר הרוסי. בסופו של דבר הגיע לאנגליה, שם התחתן עם אישה שבאה ממשפחה יהודית ידועה, התיישב בכפר קטן ששמו בליין אשר נמצא באזור מונמאוט'שייר שבסאות ווילס. שם הוא ואשתו, אן, היו בעלי חנות קטנה במשך שנים רבות.
חברת אחוזת לונדון, בעלת הרגש הציוני, נוסדה לפני הצהרת בלפור במטרה לקנות אדמות בפלסטין. משה היה לאחד הדירקטורים שלה. הוא הפקיד 1000 ליש"ט וב 1920 עשה את הנסיעה הראשונה לפלסטין, תפקידו היה רכישת קרקעות להקמת התיישבות יהודית. שטח גדול זה של קרקעות במזרח חדרה בשרון היה לכרכור. הוא עשה כמה נסיעות לכרכור לאורך שנים, נורמן כותב, "הוא היה נפעם כל פעם מחדש כשראה את התקדמות הקהילה שהוא סייע להקים. שלא כמו הבריטים האחרים שהצטרפו אליו, דוד משה אף פעם לא היה מרוצה מלהישאר ברשימת הנפקדים בעלי האדמות בארץ ישראל."
בשנת 1932 הוא בנה את ביתו וחי שם במשך זמן מה. אבל אן התגעגעה לגבעות וולש והם חזרו לבליינה, גם בגלל פרוץ המלחמה בשנת 1939. הבית הפך לביתו של הצבא הבריטי, למועדון לקצינים בריטיים, היום נמצא ליד בסיס האימונים של צה"ל- מחנה 80. אחרי המלחמה הם חזרו להחיות את הוילה, וסמסון נבחר לראש מועצת כרכור, אבל אן רצתה לצאת שוב, הפעם, אומר ברוקס, כי היא לא יכלה להשיג כל חמאה. בסופו של דבר הם מכרו את הבית בשנת 1947. סמסון נתן את רוב שטחו של 9 הדונם לפועלים שבנו על השטח את ביתם. גם כיום ישנו אדם בקהילת בית הכנסת המקומי וטוען שאילו לא סמסון לא היה לו בית.
נורמן סמסון פגש את דודו בפעם הראשונה כשהוא ביקר בויילס כחייל בשנת 1943, ושוב בכרכור בשנת 1947 לאחר שנתיים של לימודים באוניברסיטה העברית: "אני זוכר את ביקורי הבלתי נשכח הזה. עבורי זו הייתה הזדמנות נדירה לחדש את הכרת אחיו הגדול של אבא, אח של אבא שבעצמו לא זכה לראות. עכשיו החלומות הנשגבים ביותר של דודי נפרשים לרגלי כשאני מהלך באיטיות בשבילי הכפר שהוא עזר להקים. "הוא ידע להצביע על ההיסטוריה של כל בניין, שיפור של כל מבנה אזרחי. הוא היה גאה במיוחד במבנה של בית הכנסת. כשעברנו ליד בית קפה הוא ציין שלצערו המקום היה פתוח בשבת למרות שביקש מבעל הבית לכבד את היום הקודש." "תמיד בירכו אותו 'שלום אדון סמסון'. היה באמת מרשים לראות את דמותו עם הכובע הבריטי והמקל. זה היה כאילו שהוא היה ראש עיר מכובד או פטרון הכפר. הרגשתי כבוד להיות אתו, לבלות אתו ולהיות האחיין שלו."
נורמן מספר איך סמסון הצטער שהילדים בגן הילדים בפינת הרחוב שלו לא יכלו להבין את העברית-בריטית שלו והוא לא יכל לתפוס את הדיבור בסגנון הספרדי שלהם. "הנה הוא במולדת העתיקה ועדיין לא מבין את דיבור הילדים", כותב נורמן. למחרת הוא ומשה הלכו חמישה קילומטרים עד פרדס חנה ונורמן העיר על כושרו הטוב של דודו. משה אמר לאחיין שלו שהוא התכוון לקנות בחזרה את הוילה. כמה חודשים מאוחר יותר ביקר נורמן שוב, הפעם לבית שבו התגורר משה בבידוד מוחלט. דודה אן והילדים (כולל הבן, אשר שמו היה תיאודור הרצל) נשארו בווילס. משה היה שבע רצון להראות לאחיינו האמריקאי את רכושו והיה גאה במיוחד בעצי האתרוג והבננה שלו. כמו גם בנוף השרון וגבעות השומרון שנראו מגג ביתו. בסופו של דבר משה הבין כי גם לאחר הקמת המדינה משפחתו לא תוכל להצטרף אליו. הוא מכר את הבית שוב, הפעם לזוג מניו-זילנד, לילה וצבי בנימין...
תשעת הדונם חולקו, חלק לקרן קיימת לישראל כמתנה. באדמה זו נבנה גנון שעדיין נמצא היום בפינת הרחוב. משה סמסון נפטר ב-8 ביוני, 1963. חלק מאדמותיו העביר לפועלים לבנות את בתיהם בסמוך לביתו ברחוב . ואולי זו הסיבה שהוא היחיד שקיבל רחוב על שמו מבין המייסדים. רחוב סמסון יוצא מזרחה מרחוב הנשיא, בין דרך הבנים ורח' אחוזה. בית משפחת סמסון, שנבנה בשנת 1932, עדיין עומד בין הוילות הגדולות והמרשימות ביותר בכפר. לדברי ברוקס, סמסון טען שהיה הראשון שהיתה בבעלותו בריכה פרטית בארץ, ולא בית ויצמן.
עם פטירתו נכתב בג'ואיש כרוניקל – "נפטר האדם מהאחרונים שחיברו ביננו לבילויים ולחובבי ציון, האדם שדיבר עם הרצל וביאליק". ביום השנה הראשון נורמן חזר לכרכור עבור טקס שבו הגן הוקדש לזכרו של משה סמסון.
סיפור המשפחה - ציטוט מאמר שהתפרסם בשנת 25/4/2008 ב- Jerusalem Post ע"י גלוריה דויטש תרגום: משפחת שתיל
קישור לאתר משפחתי חיצוני:
גלריית תמונות
סמסון משה ואן