רסיסי יוחנן ודבורה

סיפור המשפחה

יוחנן: "נולדתי בשנת 1928 אחד משני תאומים: מיכאל ואני.
סיימתי בי"ס עממי וחברת פיק"א מימנה את למודי. מיכאל למד במקוה ישראל ובעזרת עלית נוער למדתי בבי"ס טיץ ביגור (בית ספר מקצועי ללימודי מסגרות ונגרות שהוקם על-ידי מוסדות יהודים ציוניים בגרמניה במסגרת "עליית הנוער" עבור בני נוער עולים יוצאי גרמניה- בית הראשונים), יחד עם יצחק סלע וחיים אמני. היינו שותפים בקבלת העולים ממחנה המעצר בעתלית: על גג ביה"ס אספנו אבנים נגד הבריטים. הפלמ"ח שיכן את רבי החובלים האיטלקים שהביאו עולים ארצה – שמענו שירים איטלקים. ביה"ס טיץ קלט ילדים שבאו מגרמניה ללא ההורים ע"י עלית הנוער, בשנת 1939 התחילו לקבל ילידי הארץ, ואחרי 10 שנים סגרו את ביה"ס. בימים ההם ללמוד מקצוע היה מעשה יוקרתי.
בתל צבי הצפונית היה מגדל שמירה והיינו מאותתים. במאורעות 1936 פינינו את השכונה מפני הערבים. בלילה ישנו אצל ידידים וביום חזרנו. זאת היתה תחילת שרותי בהגנה. עברתי קורס סיירים בכפר גליקסון ואח"כ התגייסתי לגדוד 31 אלכסנדרוני והתעסקתי במודיעין. הייתי סמל מודיעין של אריק שרון. במלחמת השחרור השתתפתי בפעולה ליד טול כרם יחד עם כמה מבני פרדס חנה וביניהם מיכאל פרנקל שנהרג.
בביה"ס טיץ למדתי עם אחד מבני גבעת חיים ואז היה החיפוש במשק ע"י הבריטים. התנדבתי לשנת שרות במשק יחד עם החבר.
אחרי כן עבדתי אצל נולי שכטר במסגריה ואז ההגנה גייסה אותנו ולקחה את המחלקה מפרדס-חנה לבת-שלמה ובמשך החודשים הראשונים שמרנו על נתיב התחבורה לחיפה. עד פברואר 48 היינו שם, אז נוסד צה"ל וגייסו אותנו.
אחרי המלחמה הקימו את איטונג. עזרתי בהקמתו ואחרי כן הייתי שותף עם יצחק סלע בעסק לריתוך צנרת. קיבלנו עבודה במקורות בהנחת קו המים הארצי.
אחרי 10 השנים עם איציק סלע עבדתי אצל תבורי בהחזקת המכונות, עברתי לגן השומרון בהקמת חממות, ומשם 5 שנים במנפטה בגרנות, שם קרתה תאונה ואיבדתי את היד. זו היתה תאונת עבודה ובביטוח לאומי הציעו לי ללמוד. למדתי במכללה בחדרה הנדסאי מכונות עוד לפני התאונה ואחריה למדתי שנתיים ברופין הנדסאי תעשיה וניהול. באתי אחרי הקטיעה, אימנתי את היד בכתיבה התחלתי ללמוד לכתוב, אפילו שרטוטים הצלחתי לעשות. בסוף הלימודים המורה הגיש את מחברתי כדוגמא. אך עבודה לא קיבלתי.
אחרי הלימודים, הקמנו משק אבוקדו, פרחים ופרי הדר. הייתי חקלאי אך פרנסה לא היתה."
הילדים עזבו את הבית, מכרתי את השטחים.

דבורה: "נולדתי בשנת 1930 בגרמניה. בגיל 3 באנו לארץ.
אבי עבר מפולין לגרמניה כי לא רצה להתגייס לצבא הפולני ואמי גם עברה עם משפחתה מפולין לגרמניה. כשהיטלר עלה לשלטון הורי היו מספיק נבונים לבוא לפלשתינה. אמו ואחותו של אבי כבר היו בארץ והיה ברור שיבואו הנה. הוא ידע עברית מהבית. גרנו בפתח תקוה ומשם עברנו ב-39 לכרכור. גלפמן היה דודי, הוא היה קבלן בנין ונתן לאבי עבודה, עבדו פעמיים בשבוע.
היה לי אח 3 שנים צעיר ממני שנפטר בגיל 61.
למדתי בבי"ס יסודי בכרכור. ניסיתי ללמוד בבית אלפא אח"כ בחדרה בבי"ס מקצועי. למדתי תפירה אך לא השתמשתי בכך. הייתי מזכירה בבי"ס חקלאי עם רוזנברג המנהל.
התגייסתי, הייתי במחנה עמוס שנתיים נהדרות ונשארתי בקשר עם הבנות.
עברנו לגור בפרדס חנה בנוה מרחב, בצד של הוותיקים, וחזרתי לעבוד בבי"ס חקלאי כ- 5 שנים.
הכרתי את יוחנן, התחתנו וגרנו בבית לויברט במשך 4 שנים. היום המסובך ביותר היה יום הכביסה שבו היה צריך לתאם בין כל הדיירים. ארון הקרח עמד בחוץ ובננו הבכור נולד שם. לימים עברנו לרחוב הבוטנים בערך בשנת 1959 לבית של משפ' קרול.
המשכתי לעבוד בחקלאי ויותר מאוחר בחטיבת הביניים, כשעזבתי עבדתי בבית הראשונים במיון הניירת שהמועצה השליכה והכנתי אותה להקלדה במחשב. מפה עברתי לאופטומטריסט שפירא ויצאתי לפנסיה."

שמעה וכתבה: עדינה כהן, מרץ 2010

יוחנן: "נולדתי בשנת 1928 אחד משני תאומים: מיכאל ואני.
סיימתי בי"ס עממי וחברת פיק"א מימנה את למודי. מיכאל למד במקוה ישראל ובעזרת עלית נוער למדתי בבי"ס טיץ ביגור (בית ספר מקצועי ללימודי מסגרות ונגרות שהוקם על-ידי מוסדות יהודים ציוניים בגרמניה במסגרת "עליית הנוער" עבור בני נוער עולים יוצאי גרמניה- בית הראשונים), יחד עם יצחק סלע וחיים אמני. היינו שותפים בקבלת העולים ממחנה המעצר בעתלית: על גג ביה"ס אספנו אבנים נגד הבריטים. הפלמ"ח שיכן את רבי החובלים האיטלקים שהביאו עולים ארצה – שמענו שירים איטלקים. ביה"ס טיץ קלט ילדים שבאו מגרמניה ללא ההורים ע"י עלית הנוער, בשנת 1939 התחילו לקבל ילידי הארץ, ואחרי 10 שנים סגרו את ביה"ס. בימים ההם ללמוד מקצוע היה מעשה יוקרתי.
בתל צבי הצפונית היה מגדל שמירה והיינו מאותתים. במאורעות 1936 פינינו את השכונה מפני הערבים. בלילה ישנו אצל ידידים וביום חזרנו. זאת היתה תחילת שרותי בהגנה. עברתי קורס סיירים בכפר גליקסון ואח"כ התגייסתי לגדוד 31 אלכסנדרוני והתעסקתי במודיעין. הייתי סמל מודיעין של אריק שרון. במלחמת השחרור השתתפתי בפעולה ליד טול כרם יחד עם כמה מבני פרדס חנה וביניהם מיכאל פרנקל שנהרג.
בביה"ס טיץ למדתי עם אחד מבני גבעת חיים ואז היה החיפוש במשק ע"י הבריטים. התנדבתי לשנת שרות במשק יחד עם החבר.
אחרי כן עבדתי אצל נולי שכטר במסגריה ואז ההגנה גייסה אותנו ולקחה את המחלקה מפרדס-חנה לבת-שלמה ובמשך החודשים הראשונים שמרנו על נתיב התחבורה לחיפה. עד פברואר 48 היינו שם, אז נוסד צה"ל וגייסו אותנו.
אחרי המלחמה הקימו את איטונג. עזרתי בהקמתו ואחרי כן הייתי שותף עם יצחק סלע בעסק לריתוך צנרת. קיבלנו עבודה במקורות בהנחת קו המים הארצי.
אחרי 10 השנים עם איציק סלע עבדתי אצל תבורי בהחזקת המכונות, עברתי לגן השומרון בהקמת חממות, ומשם 5 שנים במנפטה בגרנות, שם קרתה תאונה ואיבדתי את היד. זו היתה תאונת עבודה ובביטוח לאומי הציעו לי ללמוד. למדתי במכללה בחדרה הנדסאי מכונות עוד לפני התאונה ואחריה למדתי שנתיים ברופין הנדסאי תעשיה וניהול. באתי אחרי הקטיעה, אימנתי את היד בכתיבה התחלתי ללמוד לכתוב, אפילו שרטוטים הצלחתי לעשות. בסוף הלימודים המורה הגיש את מחברתי כדוגמא. אך עבודה לא קיבלתי.
אחרי הלימודים, הקמנו משק אבוקדו, פרחים ופרי הדר. הייתי חקלאי אך פרנסה לא היתה."
הילדים עזבו את הבית, מכרתי את השטחים.

דבורה: "נולדתי בשנת 1930 בגרמניה. בגיל 3 באנו לארץ.
אבי עבר מפולין לגרמניה כי לא רצה להתגייס לצבא הפולני ואמי גם עברה עם משפחתה מפולין לגרמניה. כשהיטלר עלה לשלטון הורי היו מספיק נבונים לבוא לפלשתינה. אמו ואחותו של אבי כבר היו בארץ והיה ברור שיבואו הנה. הוא ידע עברית מהבית. גרנו בפתח תקוה ומשם עברנו ב-39 לכרכור. גלפמן היה דודי, הוא היה קבלן בנין ונתן לאבי עבודה, עבדו פעמיים בשבוע.
היה לי אח 3 שנים צעיר ממני שנפטר בגיל 61.
למדתי בבי"ס יסודי בכרכור. ניסיתי ללמוד בבית אלפא אח"כ בחדרה בבי"ס מקצועי. למדתי תפירה אך לא השתמשתי בכך. הייתי מזכירה בבי"ס חקלאי עם רוזנברג המנהל.
התגייסתי, הייתי במחנה עמוס שנתיים נהדרות ונשארתי בקשר עם הבנות.
עברנו לגור בפרדס חנה בנוה מרחב, בצד של הוותיקים, וחזרתי לעבוד בבי"ס חקלאי כ- 5 שנים.
הכרתי את יוחנן, התחתנו וגרנו בבית לויברט במשך 4 שנים. היום המסובך ביותר היה יום הכביסה שבו היה צריך לתאם בין כל הדיירים. ארון הקרח עמד בחוץ ובננו הבכור נולד שם. לימים עברנו לרחוב הבוטנים בערך בשנת 1959 לבית של משפ' קרול.
המשכתי לעבוד בחקלאי ויותר מאוחר בחטיבת הביניים, כשעזבתי עבדתי בבית הראשונים במיון הניירת שהמועצה השליכה והכנתי אותה להקלדה במחשב. מפה עברתי לאופטומטריסט שפירא ויצאתי לפנסיה."

שמעה וכתבה: עדינה כהן, מרץ 2010

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות

• 
  ילדי יוחנן ודבורה רסיסי