משפחת לוטן (יונגשטיין)
מראשוני פרדס-חנה
התישבו בשנת 1932
אשר
1983–1903
ארץ מוצא: לוקוב ,פולין
מקצוע: חקלאי , נציג פיק"א, רכז תרבות וסופר
בתיה
1993–1910
ארץ מוצא: הומל, בלארוס
מקצוע: מטפלת בילדים ומדריכת עולים
סיפור המשפחה
נולד – 25.12.1903 בפולין בעיר לוקוב
נפטר – 25.12.1983 בישראל במושבה פרדס-חנה
האב נח שמואל לוטרשטיין נפטר כשאשר היה בן שנה. אמו ציפורה נישאה בשנית למר יונגשטיין ונולדו להם שני בנים אברהם וטוביה. אשר התייתם גם מיונגשטיין, אך המשיך לשאת את שם משפחתו. אחיו טוביה לחם ונהרג במלחמת האזרחים בספרד. אחיו אברהם התגייס לצבא הבריטי ולחם במלחמת העולם השניה, בסיומה חזר לפולין. עם רדת מסך הברזל נותק עמו הקשר. אשר הצטרף בנערותו לתנועת "החלוץ", מיסודו של טרומפלדור, והוכשר כשנה עם חברי התנועה בחוות גרוכוב ליד ורשה. תכנית ההכשרה לארץ ישראל כללה עבודה חקלאית, לימודי עברית וכן נושאים אחרים. במסגרת זו היה פעיל בועדת התרבות. בשנת 26.12.1921 בהיותו בן 18 עלה לארץ ישראל עם חבריו מתנועת "החלוץ". הוא גר בזכרון יעקב והשתתף בעבודות ייבוש ביצת כבארה, הכשרת קרקעות ובנטיעות בישובים שהוקמו בסביבה, בחסות החברה להתיישבות פיק"א, מיסודו של הברון רוטשילד. בשנת 1931 הביא את אמו ציפורה מפולין לארץ והיא התגוררה עם משפחתו עד יום מותה. בשנת 1932 עבר לפרדס חנה והיה ממקימי שכונת תל צבי (הצפונית). בשנת 1934 נשא לאשה את בתיה לבית קוזניצקי מתל אביב עימה הקים את ביתם. נולדו להם שתי בנות אביבה (1936) והדסה (1939). תחילה עבד כחקלאי במשק העזר ואחר כך היה נציג פיק"א בפרדס חנה וטיפל בכל נושאי החברה. עם פרוקה של פיק"א עבר לעבוד במועצת פועלי פרדס חנה כרכז ואחראי על תחום התרבות במושבה במגוון נושאים ופעילויות עד פרישתו לגימלאות. משך שנים פעל רבות בהתנדבות בעזרה לעולים החדשים להקלטותם בארץ.
אשר היה סופר ומשורר פורה לילדים ולמבוגרים שכתב בעברית וביידיש. רבים מסיפוריו, מאמריו, ושיריו פורסמו בעיתונים השונים בעיקר בעיתון "דבר", בעיתוני הילדים בעיקר ב"דבר לילדים", ובספרי לימוד לגיל הרך. כשוחר השפה העברית, עם קום מדינת ישראל ב-1948 , עיברת את שם המשפחה מיונגשטיין ללוטן. השם התנכי לוטן (לוטן בן שעיר החורי בראשית לו, כא, דברי הימים א' א' לח). נלקח משם משפחתו של אביו מולידו לוטרשטיין.
נולדה – 29.12.1910 בבלרוס בעיר הומל (גומל)
נפטרה – 19.3.1993 בישראל במושבה פרדס חנה
המשפחה היתה דתית. הסבא רבא שמואל קוזניצקי היה בעל אחוזה גדולה בליטא. הסבא רבי דוד היה אחד הצירים בקוגרס הציוני הראשון בבזל. הוא דאג ללמד את בני משפחתו עברית ותנ"ך. האב רבי בנימין היה תעשיין בתחום המזון. האם שרה היתה עקרת בית. להורים היו ארבע בנות ושלושה בנים. בר"ח אדר 1924 בהיותה בת 14 בתיה עלתה עם משפחתה הגרעינית והמורחבת לארץ ישראל. האב רכש מגרש ברח' מזא"ה בתל אביב. ועליו הוקם ביתם. במרתף הבית היה בית חרושת לנקניק ובחזיתו חנות גדולה. בני המשפחה המורחבת בנו ביתם ברחובות סמוכים במרכז תל אביב. בתיה למדה בגימנסיה הרצליה בתל אביב. בהמשך עברה לעבוד בבית אריזה להדרים בפתח תקווה וכן טיפלה וגידלה את תחיה ואורי ילדי משפחת גלין בעין גנים בפתח תקוה. בשנת 1934 נישאה לאשר יונגשטיין (לוטן) ועמו הקימה את ביתם עם בנותיהם אביבה (1936) והדסה (1939), בשכונת תל צבי (צפונית) בפרדס חנה. תחילה עבדה בסיוע לגננות בגן הילדים במושבה. עם בוא העלייה הגדולה של עולי תימן בשנות ה-40 היא עברה לעבוד כמטפלת במעונות הילדים שהוקמו בשכונתם. עם בוא העלייה הגדולה, מכל קצווי תבל, בשנות ה-50, עברה להדריך את העולים החדשים, בעיקר את הנשים בתחומי החיים השונים, להקלטות ולהסתגלות לארץ החדשה. כך המשיכה לסייע להם ולבאים אחריהם במסגרת מועצת הפועלות במושבה עד פרישתה לגימלאות ואחר כך גם בהתנדבות.
בתיה היתה ברוכת כשרונות בתחומי מלאכת היד. היא הרבתה לעסוק ברקמה ובסריגה ומעשי ידיה היו יצירות אמנות. גם בתחומי הבישול ובעיקר באפיה גילתה יצירתיות רבה. היא השכילה להתמודד עם קשיים ובריאות לקויה, וידעה לשלב את טיפוח הבית הפרטי עם עבודת ההדרכה והנתינה לאחרים.
נולד – 25.12.1903 בפולין בעיר לוקוב
נפטר – 25.12.1983 בישראל במושבה פרדס-חנה
האב נח שמואל לוטרשטיין נפטר כשאשר היה בן שנה. אמו ציפורה נישאה בשנית למר יונגשטיין ונולדו להם שני בנים אברהם וטוביה. אשר התייתם גם מיונגשטיין, אך המשיך לשאת את שם משפחתו. אחיו טוביה לחם ונהרג במלחמת האזרחים בספרד. אחיו אברהם התגייס לצבא הבריטי ולחם במלחמת העולם השניה, בסיומה חזר לפולין. עם רדת מסך הברזל נותק עמו הקשר. אשר הצטרף בנערותו לתנועת "החלוץ", מיסודו של טרומפלדור, והוכשר כשנה עם חברי התנועה בחוות גרוכוב ליד ורשה. תכנית ההכשרה לארץ ישראל כללה עבודה חקלאית, לימודי עברית וכן נושאים אחרים. במסגרת זו היה פעיל בועדת התרבות. בשנת 26.12.1921 בהיותו בן 18 עלה לארץ ישראל עם חבריו מתנועת "החלוץ". הוא גר בזכרון יעקב והשתתף בעבודות ייבוש ביצת כבארה, הכשרת קרקעות ובנטיעות בישובים שהוקמו בסביבה, בחסות החברה להתיישבות פיק"א, מיסודו של הברון רוטשילד. בשנת 1931 הביא את אמו ציפורה מפולין לארץ והיא התגוררה עם משפחתו עד יום מותה. בשנת 1932 עבר לפרדס חנה והיה ממקימי שכונת תל צבי (הצפונית). בשנת 1934 נשא לאשה את בתיה לבית קוזניצקי מתל אביב עימה הקים את ביתם. נולדו להם שתי בנות אביבה (1936) והדסה (1939). תחילה עבד כחקלאי במשק העזר ואחר כך היה נציג פיק"א בפרדס חנה וטיפל בכל נושאי החברה. עם פרוקה של פיק"א עבר לעבוד במועצת פועלי פרדס חנה כרכז ואחראי על תחום התרבות במושבה במגוון נושאים ופעילויות עד פרישתו לגימלאות. משך שנים פעל רבות בהתנדבות בעזרה לעולים החדשים להקלטותם בארץ.
אשר היה סופר ומשורר פורה לילדים ולמבוגרים שכתב בעברית וביידיש. רבים מסיפוריו, מאמריו, ושיריו פורסמו בעיתונים השונים בעיקר בעיתון "דבר", בעיתוני הילדים בעיקר ב"דבר לילדים", ובספרי לימוד לגיל הרך. כשוחר השפה העברית, עם קום מדינת ישראל ב-1948 , עיברת את שם המשפחה מיונגשטיין ללוטן. השם התנכי לוטן (לוטן בן שעיר החורי בראשית לו, כא, דברי הימים א' א' לח). נלקח משם משפחתו של אביו מולידו לוטרשטיין.
נולדה – 29.12.1910 בבלרוס בעיר הומל (גומל)
נפטרה – 19.3.1993 בישראל במושבה פרדס חנה
המשפחה היתה דתית. הסבא רבא שמואל קוזניצקי היה בעל אחוזה גדולה בליטא. הסבא רבי דוד היה אחד הצירים בקוגרס הציוני הראשון בבזל. הוא דאג ללמד את בני משפחתו עברית ותנ"ך. האב רבי בנימין היה תעשיין בתחום המזון. האם שרה היתה עקרת בית. להורים היו ארבע בנות ושלושה בנים. בר"ח אדר 1924 בהיותה בת 14 בתיה עלתה עם משפחתה הגרעינית והמורחבת לארץ ישראל. האב רכש מגרש ברח' מזא"ה בתל אביב. ועליו הוקם ביתם. במרתף הבית היה בית חרושת לנקניק ובחזיתו חנות גדולה. בני המשפחה המורחבת בנו ביתם ברחובות סמוכים במרכז תל אביב. בתיה למדה בגימנסיה הרצליה בתל אביב. בהמשך עברה לעבוד בבית אריזה להדרים בפתח תקווה וכן טיפלה וגידלה את תחיה ואורי ילדי משפחת גלין בעין גנים בפתח תקוה. בשנת 1934 נישאה לאשר יונגשטיין (לוטן) ועמו הקימה את ביתם עם בנותיהם אביבה (1936) והדסה (1939), בשכונת תל צבי (צפונית) בפרדס חנה. תחילה עבדה בסיוע לגננות בגן הילדים במושבה. עם בוא העלייה הגדולה של עולי תימן בשנות ה-40 היא עברה לעבוד כמטפלת במעונות הילדים שהוקמו בשכונתם. עם בוא העלייה הגדולה, מכל קצווי תבל, בשנות ה-50, עברה להדריך את העולים החדשים, בעיקר את הנשים בתחומי החיים השונים, להקלטות ולהסתגלות לארץ החדשה. כך המשיכה לסייע להם ולבאים אחריהם במסגרת מועצת הפועלות במושבה עד פרישתה לגימלאות ואחר כך גם בהתנדבות.
בתיה היתה ברוכת כשרונות בתחומי מלאכת היד. היא הרבתה לעסוק ברקמה ובסריגה ומעשי ידיה היו יצירות אמנות. גם בתחומי הבישול ובעיקר באפיה גילתה יצירתיות רבה. היא השכילה להתמודד עם קשיים ובריאות לקויה, וידעה לשלב את טיפוח הבית הפרטי עם עבודת ההדרכה והנתינה לאחרים.
קישור לאתר משפחתי חיצוני:
גלריית תמונות
לוטן בתיה בעבודה
לוטן אשר ובתיה
לוטן משפחה 1