שכונת גאולה

שכונת גאולה – עדות מפי יהודה וקנין
מתחם יחזקאל:
מתחם יחזקאל נבנה בין השנים 1960-1962 ואוכלס על ידי עולים חדשים מצפון אפריקה – מרוקו ומרומניה.
באזור כבר היתה אוכלוסיית עולים אשר גרה בצריפים שנקראו אזבסטונים, כי נבנו מאזבסט.
כאשר הסתיימה בניית הבניינים הועברו התושבים מהצריפים ושוכנו בבניינים. עדיין, היו תושבים רבים שנשארו לגור בצריפים, והיו תושבים שבחרו לא להתפנות גם כשהחלו לפרק את הצריפים, ולכן נשארו לגור שם עד לשנות ה-80.
יהודה וקנין, שגדל בשכונה מספר: "כל האזור בשנות ה 60-70 היה כמו משפחה אחת. בתים פתוחים, יושבים ביחד בדשא בערבים. השילוב של יוצאי מרוקו עם יוצאי רומניה עבד טוב. היו לנו שתי שכנות ללא ילדים. אמא היתה שולחת אותי עם אוכל בכל שבת: בששי בערב דגים, בשבת חמין – להביא להן."
על אף הקשיים, בכל זאת היו 10-12 נפשות בבית של 50-60 מטר, ילדי השכונה לא יצאו לתרבות רעה ויצאו ממנה הרבה מלומדים וקצינים בכירים. לא נסחפו לסמים ולא לאלימות. הסיבה היא שהמשפחתיות והקהילתיות היו חזקים.
מסביב לבניינים היו פרדסים, דרך הים היתה רק נתיב אחד. הילדים היו הולכים לטייל בפרדסים, לחולות ולמאגרי המים. מרבית הילדים למדו בשילה – בית ספר ממלכתי דתי יסודי, ובשרת – בית ספר ממלכתי יסודי.

מרכז קליטה:
בשנות ה 70 נבנה מרכז הקליטה למגורי משפחות עולים וכיתות לימוד לעלייה, שבשנים אלו הורכבו מדוברי אנגלית מארצות הברית ואירופה. אלו היו בתי רכבות באזור של סוף רחוב מלאכי ורחוב גאולה עד רחוב שילה. מתחם נוסף היה בחלק האחורי של בתי הספר עד לדרך למרחב.
באמצע שנות ה 70 כאשר היתה עליה מרוסיה, גם הם שוכנו במרכז הקליטה. בהמשך, עם עליית עולי קווקז, גרוזיה ובוכרה שכנו אותם באזור והשכונה התרחבה לרחוב אדנים והמסילה.
הצורך בדיור לעולים בגל העלייה הגדול של שנות ה-90 מחבר העמים הביא לפרוייקט בנייה של משרד השיכון ברחובות כורש ואקליפטוס. ניתן לראות שני טיפוסי בתים בהתאם לחברות הבנייה: שיכון ובינוי וחברת גזית.

פעילות נוער: כשיהודה היה סטודנט, בתחילת שנות ה-80, חיפשו להקים בית נוער לתושבים. יהודה מונה לנהל את בית הנוער במקלט (ברחבה של יחזקאל). הוא ניהל את המקום במשך 8-10 שנים עד שנסגרו בתי הנוער. במועדון, שהיה מועדון חברתי וקהילתי גם לשכונה, ניתנה עזרה גם בשעורי בית והיה מגוון פעילויות לנוער.
בשנות ה -90 המוקדמות עם העלייה מחבר העמים יהודה הפעיל שש כיתות לימוד בתוך המועדון.
המקלט ביחזקאל היה תת קרקעי, ויהודה פנה לראש המועצה אז, וביקש – וקיבל רשות – להשתמש גם במקלט ברחוב כורש, והפעיל גם אותו לנוער העולה. במקלט פעל חוג קונג פו מוצלח ביותר – הקבוצה זכתה בתחרויות ארציות. נעשו גם ערכי הרצאות ומסיבות לקהילה.
אחרי סיום לימודיו נכנס יהודה לעבודה במועצה כעוזר מהנדס המועצה. היות שהיה מודע לצרכי הנוער בשכונה, ביקש כי הקבלן שבנה את השכונה יבנה מגרש ספורט (עלות של 200,000 ₪ אז, כלל גידור ותאורה). המגרש פעל יום ולילה לשמחת הנערים שעד אז שחקו במגרשי העפר באזור.

שמעה ורשמה: עירית רתם, פברואר 2025