רחוב האורנים

יחודו של הרחוב הקטן
(על רחוב האורנים בקטע שבין דרך הבנים ורחוב החרובים)
על הגדה המזרחית של אפיק הנחל שהוביל את מי הגשמים אל הים ביקשה חברת פיק"א, מייסדת מושבת פרדס-חנה, לבנות את בתיהם של בעלי המקצוע מבין חלוצי המושבה, שהיו ברובם חקלאים. כך נבנו בתיהם של הסנדלר, החנווני, החשמלאי, הצבע. יחד מנתה חבורת המקצוענים כעשרה במנין. עוד ביקשה חברת פיק"א להשתדל, כהגדרתה, שיהיו אלה הדתיים ושומרי המסורת מבין חלוצי המושבה.
בתיהם לא היו דומים זה לזה. מי מהם בנה בית קטן ומי בנה בית גדול ולצידו דירה להשכרה.
הרחוב הקטן היה בנוי רק מצידו האחד, ובצידו השני חורשת אורנים ירקרקה, אשר בצילה גדלו והשתעשעו ילדי השכונה. בימי החורף בנו הילדים רפסודה ששייטה להנאתם במי הואדי. על שם האורנים בחר ועד המושבה בשם "רחוב האורנים". הוא נבנה לאחר השלמת בנית רחוב המייסדים, שהיה שכונת הפועלים. באותם ימי הראשית החלה מכירת הקרקעות לפי הקריטריונים של חברת פיק"א: בניה צנועה, חד קומתית
בתי המשפחות המייסדות, מצפון (ההצטלבות עם רח' החרובים) לדרום (ההצטלבות עם דרך הבנים) היו: משפחת צבי סגל, שעסקה בשיווק יינות. לידה משפחת קוגל, סנדלר המושבה שניחן בקול ערב והפך להיות חזן קבוע בבית הכנסת המקומי. ליד משפחת קוגל גרה משפחת נני אדלר, שהיה עגלון, וכן פעל במקום גן ילדים קטן. בקטע זה של הרחוב נכנסה לגור גם משפחת פוגל הדומיננטית, בזכות היותו של אבי המשפחה בעל מקצוע מעולה בתחום הטכנולוגיה. בשכנות לה בנתה משפחת אברהם ינובסקי את ביתה. אברהם היה צבע עד הקמת המדינה, ולאחר מכן הפך לאיש קליטה של הסוכנות היהודית.
במרכז רחוב האורנים נבנה ביתו של שוחט המושבה, ישראל-יצחק פיקרש. בין יתר עיסוקיו הגיע גם לחדרה, ממנה הביא לתושבים דברי דואר ועיתונים. במגרש שלידו הוקם ביתה של משפחת מרדכי גרסטל, חשמלאי מומחה. אחריהם – משפחת שמרלינג, שלאחר עזיבתה נכנסה במקומה משפחת ד"ר מריאן, שהיה רופא משפחה, ולימים התמקמה שם משפחת אדמוני. מראשוני הרחוב היתה גם משפחת זלצר. אבי המשפחה שימש כמזכיר המועצה. בחצרם הוקם בנין דירות להשכרה, שבו השתכנו בעיקר עולים חדשים. סמוך אליהם הקימה את ביתה משפחת שיפמן, שבנם הבכור, יעקב, הפעיל את הצרכניה של המושבה. חתם את השורה ביתה של משפחת רבינוביץ, אשר לימים ניהלו את בית המסחר הגדול לחמרי בנין.
כתב: חיים פיקרש, בן המושבה (שנה לא ידועה – ייתכן 1996).

תכנית המתאר למושבה, שאותה יזמה והפקידה חברת פיק"א, כללה התישבות של איכרים פרדסנים בלבד. אך כבר בשנים הראשונות נוצר צורך בבעלי מלאכה שיעסקו בייצור ובמתן שירותים הנחוצים לאיכרים, כמו אופה מחד גיסא, ונפח מאידך גיסא. בשנת 1934 הפקידה פיק"א תכנית מתאר מתוקנת, ובה שורטט איזור גדול שיועד להיות המרכז המסחרי של המושבה, וכן אושרה מכירת חלקות למתישבים שאינם חקלאים כלל. כך נבנו הבתים בחלק המזרחי של "הואדי", בין רחוב החרובים בצפון לדרך הבנים בדרום.
ממסמכי הארכיון עולה כי רק בשנת 1935 פנו תושבי הרחוב אל נציג חברת החשמל, על מנת שיבקר בבתיהם לקביעת תנאים למאור בבתים.
בשנת 1937 חששו התושבים ליציבות הגשרים על הואדי, והזהירו מפני אסון.
בשנת 1939 פנו התושבים בבקשה לסלול כביש ליד בתיהם. הקטע שעליו דובר הוא בין מה שהיום דרך הבנים לבין דרך הים. הרחוב שנסלל בסופו של דבר הוא רחוב כיום האורנים. התושבים השתתפו ב- 50% מהוצאות שלב א' של הסלילה, שהיה הנחת תשתית של פסולת מחצבה,  ובכשליש מההוצאה על זיפות הרחוב בשלב ב'.
בשנת 1944 הופנתה בקשה למשרדי מושל המחוז לתיקון הדרך ליד הואדי, שחונים בה טנקים של הצבא הבריטי.
התושבים בחלקו הצפוני של הרחוב (מצפון לדרך הים) סבלו מרעש צרחותיהם של החוסים במוסד מלב"ן. המוסד קלט בדרך כלל ניצולי שואה בודדים או עריריים או כאלה שסבלו מהתמוטטות נפשית, וצעקותיהם נשמעו היטב בלילות, בעיקר בזמנים שחלונות הבתים הושארו פתוחים כדי לקלוט את אויר הלילה בתקופת הקיץ.
מכבסת "טהור" הוקמה בשנת 1950, והתושבים התרעמו בשל החשש מפני הוצאת המים המלוכלכים אל הואדי. בסוף שנות ה-50 עמדו התושבים בקשר הדוק עם המועצה בקשר עם דרישה להשתתפותם בהוצאות התאורה והסלילה של הרחוב.
התושבים פעלו רבות מול המועצה בנושא הטיפול בואדי. קיימת תכתובת עניפה בשנים שאחרי הקמת המדינה,  משנים שונות בנוגע לגשרים על הואדי, ועל מפגע הלכלוך והזיהום שיצרו עסקים שונים כמו המכבסה, נגריה, אמבית, מפעל האחים רויכמן, משחטות, חנויות ירקות, מתפרה לצביעת בגדים ועוד. למרבה המבוכה בדרך כלל התיקים אינם כוללים העתקים של התשובות לפניות התושבים, ואינם כוללים מסמכים אחרים המעידים על טיפול או התייחסות לבעיות אלה.
בשנת 1966 מבקשים התושבים להמשיך לטעת את החורש שהחלו בנטיעתו שלוש שנים קודם לכן, על מנת לשפר את איכות החיים. זמן מה לאחר מכן הודו התושבים (מכתבו של אורי כהן) על פעולות ניקוי הואדי ונטיעת עצי האורן.
בשנת 1974 הוגשה תלונהל משרד הבריאות על מפגע תברואתי, אשר נגרם על ידי משחטות וחנויות ירקות הנמצאות לאורך רחוב האורנים. המצבעה "יצירות אריה" אשר שופכת את מי הצביעה לואדי הוספיע מפגע של יתושים וריח. התלונות חוזרות ונשנות, אך בתיקי הארכיון אין להן מענה. עם או בלי קשר, כשנה לאחר מכן הורתה חברת החשמל לצמצם את התאורה ברחוב.
בשנת 1980, בראשותו של דוד לוין, הוגשה הצעה לפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, לתכנון טיילת בשטח של 50 דונם לאורך הואדי. פרוייקט זה – אם קם בכלל – לא קרם עור וגידים עד היום.
באמצע שנות ה-90 התמקדו התושבים בנושא התעבורה ברחוב. הוצע לשפר את התשתית ביציאה מרחוב האורנים אל דרך הים, וכן נאספו חתימות של תושבים על מכתב מחאה על מהירות הנסיעה ברחוב, ובו בקשה לבניית פסי האטה – שאכן קיימים כיום.
בשנות ה-90 החלו מגעים בין המועצה לבין מפעל רויכמן על סלילת הדרך באזור התעשיה, והתושבים פונים בבקשה למועצה שתגרום למפעל להנמיך את עוצמת רמקול הכריזה ברחבי המפעל, שכן הדבר מפריע למנוחת השכנים. התשתית התעבורתית בצומת רחוב האורנים ודרך הים נדונה.

בתצלום: ציור של יצחק ליבוביץ: רחוב האורנים; הוצג בתערוכת ציורים של ליבוביץ שהוקדשה לזכר איה ז"ל, בגלריית בית הראשונים, 2017.

ליקטה: מרים נטל.  עיבדה: אירית אורן.  ספטמבר 2020.