הקדמה
ברחוב הדקלים (500) התישבו בשנת תרפ"ט – 1929 עשר משפחות של איכרים. הבתים נבנו ברצף בצד המזרחי של הרחוב עד לדרך הים.
הוא נקרא רחוב 500 כנגד 500 לא"י שהופקדו על-ידי כל אחד מהאיכרים המתישבים בחברת פיק"א על מנת שיוחזרו במהלך חמש שנים. הפקדת הכסף היתה אחד התנאים המרכזיים של פיק"א על מנת למכור את האדמה למתישב (תנאים נוספים היו שהות של כמה שנים בארץ, נסיון בעבודה חקלאית ו"תעודת יושר").
אגב, הרחוב המקביל, הנקרא כיום דרך הנדיב, נקרא אז רחוב 800, משום שהאיכרים שרכשו אדמה לאורך נתיב זה נדרשו להפקיד עבור פיק"א 800 לא"י. בשונה מהאיכרים שרכשו אדמה ברחוב 500, רוכשי האדמה ברחוב 800 בנו את בתיהם בעצמם, לפי תכנית שאושרה על-ידי פיק"א, וההחזר הכספי עבור הבניה היה 300 לא"י.
נחזור לרחוב 500: כל מתישב (שהגיע בדרך כלל עם משפחתו) קיבל בית בן שני חדרים ומבנה למשק על מגרש של חמישה (5) דונם. השירותים היו מחוץ לבית. בנוסף קיבלה כל משפחה 20 שונם לנטיעת פרדס, 5 דונם אדמת בעל, ועוד 10 דונם אדמת בעל שניטעה על-ידי התושבים בעצי אקליפטוס.
במשך הזמן התישבו איכרים נוספים, בשנת 1933 החלו להתישב משפחות שעלו מגרמניה.
היום רחוב הדקלים הוא אחד מהרחובות הארוכים במושבה. במרכזו הוקם מרכז העסקים של המושבה.
הרחוב הוא אחד מכמה רחובות ראשונים אשר שמם ניתן להם בהתאמה עם העצים שניטעו לאורכם. כך גם רחוב חרובים, האורנים, הבוטנים, השקדים.
רחוב הדקלים – מידע מתוך הארכיון ההסטורי: בשנת 1931 הסכימו תושבי הרחב להשתתף בהוצאות גידור הגוש, בתנאי שלא יעלו על 1.750 לא"י, ובתנאי נוסף שמחצית הסכום תשולם מיד ומחציתו השניה ב- 1 באפריל 1932. שנת כספים הסתיימה באותן שנים ב- 31/3 ולא כמו היום ב- 31/12.
בשנת 1938 נהרסה הדרך עקב גשמים חזקים, והיה צורך לשקמה. בשנה שלאחר מכן הוקמה אגודה שיתופית למטרת סלילת כביש ברחוב הדקלים. בעלי המגרשים הגובלים הוחתמו על התחייבות לתשלום עבור הסלילה, אך רק בשנת 1946 קיבל הוועד המקומי החלטה על סלילת כביש ברח' 500, ורק בשנת 1947 התקבל אישור מטעם ממשלת המנדט לסלילה. הוחלט על דרך ברוחב של 14 מטרים, שממנה יסללו רק 3 מטרים. המהנדס א' בילוך הציע את שירותיו לסלילת הכביש, בהיותו המתכנן של סלילת הכביש הראשון במושבה. חוזה ההתקשרות לביצוע הסלילה נחתם עם משה יעקובוביץ. בהסכם הותנה שהחומרים לעבודת הסלילה יהיו תוצרת עברית. תוכננו ברחוב שלושה גשרים.
בשנת 1954 נערך דיון בוועדה לבנין ערים על רוחב הכביש בקטע שבין רחוב החרובים למרכז המושבה, כך שיתאים לשלוש מכוניות (9-9.5 מטרים), וכי על המדרכות להיות משני צידי הרחוב ברוחב של 4 מ' בכל צד. נדונה גם הצעה לעקירת הדקלים – הצעה שיושמה זמן מה לאחר מכן.
בשנת 1966 פנו תושבי הרחוב בקטע שבין רחוב החרובים וככר הנשיא ("ככר המושבה") בבקשה לקבל הלוואה בסך 2,500 ל"י ללא ריבית והצמדה כדי לשפר את התאורה ברחוב. תושבי הקטע הצפוני של הרחוב התלוננו באותה שנה על מצב עצי הדקל (וושינגטוניה), "השואבים לתוכם אבק, נחשים ועכברים". התושבים ביקשו להפטר מעצים אלה והבטיחו לשמור על נקיון הרחוב ונטיעת שדרה חדשה ומתאימה יותר. המועצה המקומית דנה בבקשה והוחלט לנקות את העצים ולבער את העטלפים שגרמו ללכלוך.
בשנת 1972 שוב נערכת המועצה לטיפול בסלילת הרחוב והרחבתו. ההסתדרות הסכימה להשתתף בהוצאות סלילת מגרש חניה ציבורי בחזית בית ההסתדרות (כיום: "בית פעם"), מגרש שיעודו היה חניה לטובת באי בית הקולנוע דקל.
אדון פייזר, שגר בפינת רחוב הדקלים ודרך פיק"א, התלונן בשנת 1974 כי בימי הגשמים נוצר אפיק עמוק בשולי הכביש, המסכן כלי רכב אשר נאלצים לרדת לשוליים. כעשרים שנים לאחר מכן התלוננה תושבת הרחוב על הצומת המסוכן של רחוב הדקלים עם רחוב הצפירה, "המועד לפורענות". הוצעו הצעות לבניית פסי האטה על שני הרחובות. כיום צומת זו היא מעגל תנועה.
בשנת 1996 שודרגה המדרכה מאספלט לאבן משולבת, ושנה לאחר מכן התארגנה קבוצת תושבים במטרה לשקם את גן מירקין (בשמו אז. צפונית להצטלבות הדקלים עם רחוב החרובים), והמועצה לקחה על עצמה לדאוג לנקיון המדרכות ואזור המרכז על אף שבעלי העסקים הם האחראים לנקיון שבפתח חנויותיהם.
סיכמה: מרים נטל, 2021.
