קרקע, צומח ונוף – פרדס חנה והסביבה

(קטעים מתוך מאמר) מאת פרופסור יואל דן

פרדס חנה נמצאת בצפון השרון. שטחי המושבה כוללים שטחי מבונה ושטחים חקלאיים. את שטחי פרדס חנה גובל בצפון שטח ההצפה של נחל עדה והביצות שבקרבתן, במערב גובלים את שטחי המושבה החוליות שבהן מצוי איזור התעשיה של קיסריה ובריכות האיגום של מפעלי מנשה, בדרום מגיעים שטחי המושבה עד כביש 65-כביש נחל עירון ובמזרח גובלים את המושבה שטחי כפר פינס, עין עירון וקיבוץ משמרות.
חלק ניכר משטחי פרדס חנה משמשים לחקלאות. החקלאות מתבססת על פרדסנות וגידולים סובטרופיים אחרים כמו מנגו ואבוקדו. כן מצויים שטחים של גידולי שדה אינטנסיביים ושטחים מועטים של חממות.
בשנים האחרונות גדלה האוכלוסייה הלא חקלאית בגלל קירבת המושבה לעורקי התחבורה העיקריים שבמישור החוף. יש להניח שהדרישה להכשרת קרקעות חקלאיות לבניה תגבר עוד יותר בעתיד בגלל הפסקת הבנייה בשטחי הגבעות וההרים שבשומרון אשר קרובים יותר למטרופולין של גוש דן והקפאת פיתוח דרכי התחבורה באזורים ההרריים הנ"ל.
במאמר על קרקעות פרדס חנה מתואר בתחילה האופי הפיסיוגרפי של האיזור ולאחר מכן בהתהוות הקרקעות ותפוצתן. הקרקעות לא מפורטות, לא מצויים תיאורי חתך של הקרקעות ובדיקות המעבדה שלהן. פרטים אלו על טיפוסי הקרקע העיקריים ניתן למצוא בחוברת "חתכי קרקע נבחרים מקרקעות ארץ ישראל" שהתפרסם במחלקה לפדולוגיה מרכז וולקני בית דגן (קוימדז'סקי חוברות 198)
פיסיולוגיה
בתחומי פרדס חנה וקיסריה מצוי החלק הצפוני של גבעות החמרה והכורכר שמאפיינים את השרון. גבעות אלו מקבילות לים וביניהן מצויים עמקי אורך – מרזבות, רכס כורכר הראשון שבתחומי קיסריה נהרס כלול ע"י הגידוד {הערת בית הראשונים: גידוד הוא תהליך של שחיקה, שבו שברי סלעים וחלקיקים המצויים בתוך גוף נע פועלים על גושי מסלע נייחים ומסירים ממנו חלקים. תהליך זה מחליק את המסלע או חורץ אותו, תלוי בגודל השברים והגרגרים הפעילים.} של גלי הים, ושרידיו נמצאים בצורת שוניות סלעים בקרבת החוף, גם איי היונים שעל יד מעגן מיכאל שייכים לשריד רכס זה.
רכס החמרה והכורכר השלישי בולט ממזרח לכביש 4. רכס זה מגיע לגובה של כ-30-40 מטר מעל פני הים. רכס זה מורכב בעיקרו מחמרה אשר כוסתה גם כן באלפי השנים האחרונות בחולות. בחלקו המערבי של רכז זה מצויות בריכות החלחול של מפעלי מנשה. הבריכות נבנו ברכס בגלל החידור הטוב יחסית של החולות והחמרה שמתחתם (במרזבות מצויות כאמור בדרך כלל חרסיות ביצתיות מתחת לחולות, שמקשות על חידור המים). {הערת בית הראשונים: חידור הוא המילוי החוזר של מי התהום הנובע בדרך כלל מחלחול מים מטאוריים (גשמים) דרך הקרקע.}
ממזרח לרכס השלישי מצויה המרזבה השלישית) בתחומי פארק התעשייה של קיסריה.  גם מרזבה זו מכוסה בחולות רצנטיים. הסיבה לחדירה העמוקה של חולות באיזור זה נובע מהרס של הרכס החופי וכך לא נמצא בסביבות קיסריה מצוק חופי אשר מהווה מחסום לחדירת החול לפנים מישור החוף ברוב שטחי השרון.
את גבעות החמרה חוצים ממזרח למערב שבילי ההצפה של נחל עדה מצפון לפרדס חנה ושטח ההצפה מדרום. בשטחים אלה שקעו סדמנטים אלוביים חרסיתיים. חלק ניכר משטחים אלה סבלו מניקוז לקוי, וכאן ראוי לציין בין השאר את אחו בנימינה שמדרום לנחל עדה בצפון פרדס חנה בו מצוי סחלב הביצות.
רוב השטחים הנ"ל נוקזו במשך הזמן והם משמשים כיום לחקלאות.
ממזרח לפסי הרכבת מתחילות גבעות החמרה המרכזיות-מזרחיות. בחלק המערבי של המושבה מכוסות קרקעות החמרה והנזז בחול רציטי שהפך ברובו לחמרה חולית שמכסה שטח זה בעובי של מספר מטרים (לרוב כ-1-3 מטרים). החול הנידון אינו יציב לגמרי והוא ממשיך עדיין לנדוד במידת מה ועקב זה פוגשים כאן, לא פעם, מספר קרקעות קבורות. הקרקע שנוצרה מחול זה כוללת, כאמור, בעיקר חמרה חולית וזה נובע בעיקר משטיפת הגיר. כתוצאה, משתחרר גם הברזל והוא צובע את גרגרי החול בצבעי אדום.
מסביבת רחוב הראשונים ומזרחה נעלם החול הצעיר והחמרה והנזז מתגלים על פני השטח. בסביבת כרכור מגיעים לגבעות עתיקות שעוד נשארו ועקב זה עוברים כאן בהדרגה לקרקעות דקות גרגר, נזז, קרקעות חומות כהות ובסביבות עין עירון ועין שמר גם גרומוסילם חרשתיים אשר מכסים בעומק את שרידי החמרה והנזז.
ה א ק ל י ם
השרון קריר וגשום בחורף, וחם וצחיח בקיץ. הלחות היחסית גבוהה גם בעונת היובש, וברוב לילותיה מכסה את השטח מעטה דק של טל. הבדלי הטמפרטורה בין החורף ובין הקיץ וכן בין היום והלילה קטנים בשרון ביחס לרוב אזורי הארץ האחרים. הטמפרטורה הממוצעת של חודש ינואר (החודש הקר ביותר) היא כ- C 13° ושל אוגוסט (החודש החם ביותר) – 26° C (רוזנן, 1957). תופעות הכפור נדירות וקיימות בעיקר באזורי השקעים. כמות הגשמים הממוצעת לשנים 1921-1950 ו- 1950-1980 היתה 500-600 מ"מ (מנה ורוזנן 1957; דורפמן, 1981,) והתנודות הרב-שנתיות בכמויות הגשמים קטנות מאלה שנצפו בשאר חלקי הארץ.
תהליכי יצירת הקרקעות בסביבת פרדס חנה – מפורטים במאמר השמור בארכיון בית הראשונים.
יער פארק של אלון התבור, מלווה בצמחיה עשירה, בין היתר בצבעוני ההרים, כיסה בעבר את שטחי החמרה האלה. בפרדס חנה מצויים שרידים של אלון התבור אשר מתפתח היום שוב בשטחים רבים, צומח עשיר יותר שכלל גם צמחים רבים אחרים מצוי מעבר לאמפיתאטרון. בין הצמחים הבולטים כאן אלה ארצישראלית ובר זית בינוני.

היווצרות חמרה נזאזית ונזאז
במרוצת הזמן, כאשר האזור בכללו מתחיל להזדקן, נעשים המדרונות מתונים יותר, והחמרה שבמדרון מתעשרת בהדרגה במרכיבים דקים של חרסית. בשלב זה, בעקבות סתימת האופק התיכון (B) של הקרקע על ידי החרסית הרבה שנוצרה, מתחילים להופיע בקרקעות החמרה כתמים צהובים ואפורים – "נזזים". כתוצאה מכך מתהווים תנאי אוורור וניקוז לקויים (לחובר ופנסטר, 1952; מנציקובסקי, 1933)
בשלב המיום המוגבר שבעונת הגשמים, נוצרים בשלבים הראשונים של תהליך זה כתמים צהובים, ולאחר מכן, עקב חיזור הברזל, מופיעים גם כתמים אפורים. בד בבד עם תהליך זה מתחילים להופיע תצבירים של ברזל ומנגן, שבהם מתרכזות תרכובות אלה לאחר שהתחמצנו שנית. עם כל אלה נעלם הצבע האדום, אם כי בשלבים הראשונים רוב הקרקע עדיין אדומה ומוגדרת כחמרה נזאזית, כלומר: חמרה בעלת מספר תכונות של נזז. עם היעלמותם ההדרגתית של הכתמים האדומים הופכת הקרקע כולה לאפורה ואז היא מוגדרת כנזז (הועדה למיון קרקעות ישראל, 1979)
בחמרה הנזזית ובנזאז בולטים במיוחד ההבדלים בין האופקים השונים (איור 18?). באופק העליון של קרקעות אלה ניתן להבחין בשכבה עליונה חולית (A) שצבעה חום או חום-אפור, המכילה עדיים מעט חומר אורגני. השכבה השנייה (A2) אף היא חולית, צבעה אפור או חום-אפור, והיא מורכבת מחול קוורץ בלבד. שתי השכבות הללו "התרוקנו" כמעט לחלוטין מן החרסית שנדדה לעומק רב יותר. עוביין 30-40 ס"מ, אולם בקרקעות שבהן הצטבר חול נוסף כמו בסביבת לוד ורמלה, מגיע עוביים של אופקים אלה אף ל-0.5 מ' ויותר.
אופק B המצוי בעומק רב יותר, מורכב מחרסית-חולית מגוונת. צבע היסוד של קרקע זו בחמרה הנזזית אדום, אם כי הוא מכיל כתמים רבים צהובים ואפורים וכן תצבירים של ברזל ומנגן. צבע היסוד בנזאז הוא אפור, אולם לעיתים ניתן עדיין להבחין בכתמים צהובים ואף אדומים. המבנה של שכבות אלה עמודי גס מאד, רוחב ה"עמודים" בו מגיע לכ-20 ס"מ ואורכם לעשרות רבות של סנטימטרים. בין העמודים מצויים סדקים שלתוכם חדר חול אפור מן השכבות העליונות, והעמודים עצמם מתפרקים לפריסמות גסות או בינוניות שאורכן 5-10 ס"מ. על גבי הפריסמות ניתן להבחין בציפוי חרסיתי ברור. בחלק העליון של העמודים, שהינו מלוכד יותר ומאסיבי, אין להבחין בפריסמות. מרקמו גס יותר ואין בו ציפוי חרסיתי, עובדה המורה על הידלדלות החרסית. בעומק רב יותר, מתחת לאופק B העיקרי, ניכר מעבר בחמרה הנזזית ובנזז לסיין-חרסיתי-חולי אדום ולאחר מכן יש מעבר לסיין-חולי, לחול-סייני ולבסוף לחול אדום. בעומק רב אפשר להגיע לחול חום-צהוב חסר-גיר. השכבות העמוקות של קרקעות אלה דןמןת אפוא לאלה שבחמרה ונראה כי בעומק רב לא חל כמעט כל שינוי מאז היווצרות החמרה.
בפרדס חנה, בעיקר בשטחים הבלתי סחופים הגבוהים שבמזרח המושבה, במעבר לכרכור, שטח ניכר מצוי בסביבת בית העלמין ושכונת קנדי. באזור זה גורמת חדירת המים הקבועה של הנזז לזרימה אופקית על שכבה בלתי חדירה זו. מים אלה יוצאים אל פני השטח על יד הכביש והם זורמים בכביש של שכ' קנדי זמן רב לאחר הגשם. כן מצוי נזז רב בסביבת בית הספר החקלאי, ומתחת לשטחי החמרה החולית במערב פרדס חנה, כמו בסביבת רחוב הראשונים. חתך בולט של נזז מצוי בדרום פרדס חנה מעבר לכביש נחל עירון ממערב לחנויות.
היווצרות קרקעות דקות-גרגר – מפורט במאמר

שימושי קרקע
הגידולים החקלאיים שבתחומי פרדס חנה כוללים בעיקר מטעים. מיקום המטעים ואופיים תלוי בעיקר באופי הקרקע. פרדסי הדרים מצויים בעיקר בשטחי החמרה החולית והחמרות האחרות. כן מצויים פרדסי הדרים בשטחי החמרה החומה של גלי גבעות החמרה ואף במידת מה בשטחי הנזז. חלק מהמטעים הנ"ל בשטחי הנזז סובל מאוורור לקוי.
מטעי אבוקדו ומנגו מצויים אף הם בעיקר בשטחי החמרה, כאשר את המנגו רצוי לנטוע על חמרה גסת-גרגר וחמרה חולית.
גידולי השדה מצויים בכל הקרקעות, והחממות בעיקר בחמרות ובחמרה חולית.
השטחים המבונים מצויים על גבי כל הקרקעות, קיים חשש לגידול השטחים המבונים שיגרום לצמצום השטחים הירוקים ויהפוך את פרדס חנה למעין חדרה שניה. היה רצוי להעתיק את הבנייה מזרחה לשטחים הסלעיים, כמו לרמות מנשה ואיזור הר עמיר (קציר, שקד והסביבה) שגם שם האקלים והאויר טובים יותר.

רשימת מקורות – ארוכה ועשירה, מפורטת במאמר בבית הראשונים