מלון רמון היה אחד משלושה בתי מלון שפעלו במושבה פרדס-חנה בין הקמתה בשנת 1929 לבין שנות סיום המנדט הבריטי או שנותיה הראשונות של המדינה.
מלון ובית קפה רמון (RIMON) היו בבעלות אדון מושצ'ינסקי, כך נהגו לקרוא לו ולאנשים נכבדים אחרים. המלון עמד בפינת רח' 500 (כיום: הדקלים) ורח' החרובים.
יוסף מושצ'ינסקי הגיע לפרדס-חנה כבר בשנת 1928, כאשר פיק"א בנתה את בתי התושבים הראשונים. הוא הקים קיוסק שבו אכלו הן פועלי פיק"א שעדיין חזרו לישון בבנימינה מדי ערב, והן הפועלים מטעם חברת החשמל של רוטנברג, שהניחו קוי חשמל לאורך מישור החוף (עוד לפני הקמת תחנת הכח בנהרים).
כאשר החלה התישבות האיכרים, התיישב במקום גם הוא, והקים את בית המלון והקפה.
מושצ'ינסקי היה אדם נוח לרגוז, ובזכרונות של רבים מילדי המושבה מופיעים תעלולים שנעשו כדי להרגיזו ולהוציאו מהכלים. הוא היה אדם עם אישיות נוכחת ובולטת, ובארכיון בית הראשונים יש התכתבויות רבות בינו לבין ועד המושבה ולאחר מכן עם אנשי המועצה המקומית. על אף שנצרב בזכרונות התושבים כאיש ריב ומדון, רק אצלו אפשר היה לקנות גזוז וגלידה, המושבה היתה קטנה ומשפחת מושצ'ינסקי היתה חלק מהמרקם החברתי המקומי. סיסמת הפרסום של המלון היתה: "חמישה רגעים מאגד ומים נוזלים בכל חדר".
נסביר: חמישה רגעים מ-אגד – תחנת האוטובוס היתה בתחילה במפגש דרך הנדיב ורחוב החרובים. וגם לאחר שעברה למפגש הרחובות דרך הנדיב ודרך הבנים (הכל שמות שניתנו לאחר קום המדינה), הליכה מהתחנה עד המלון היא "חמישה רגעים".
מים נוזלים בכל חדר? אין צורך לקרוא לשום שרברב. פשוט, חדרי השירותים והמקלחת היו מחוץ לבתים. מים זרמו במטבח בלבד. מים בחדר השינה היו "להיט".
אולי תתהו, מה פתאום בית מלון בפרדס-חנה שבה רק כמה מאות תושבים ואילו היום אין כאן אפילו "צימר" אחד? ובכן – אורחי בתי המלון היו למשל כאלה שהגיעו לכאן והאוטובוס האחרון למחוז חפצם (חיפה, חדרה, או תל-אביב) כבר יצא, או כאלה שהגיעו לכאן להתיישב אך טרם מצאו לעצמם יחידת דיור לשכירות או קניה וכד'.
לקריאה נוספת: ראו אתר מקום שמור.