"לעבודה בגן שמואל הלכתי שעה וחצי בדרך לא סלולה. וגם חוזר רגלי. למשפחת שניאורסון מחדרה היו 3,000 דונם אחת המשפחות המיוחסות ביהדות. אני נהלתי עבורם את הפרדס. היו שני אחים במשפחה, יואב ומנדל, שהיו קשורים לניל"י, יואב ספר לי את כל העניין של ניל"י. לאחר זמן התפזרה הקבוצה שלנו, חלק מקבוצתנו עבר לקבוצת גבע, חמישה מאתנו לא רצו לעבור היינו: אני, בייליס, איתין, ארמן ורומן.
לאחר זמן עברנו לפרדס-חנה והיינו בין הראשונים. שמענו שפיק"א מתכננת ישוב בפרדס-חנה, באותו זמן חרשו את אדמות פרדס-חנה והבנו שהפרויקט של פרדס חנה כבר קיים. הפכו את האדמות בעומק של 1.20 מ' בשביל להכין אותן לפרדסים. החריש נעשה כך: חברו מחרשה לקטר עם מנוע שאליו רתמו מחרשה בגובה של בן אדם ואחד ישב על המחרשה כדי לכוון.
למושבה באתי ב- 1930. נסעתי לפיק"א בחיפה והפקדתי 500 לירות. בפרדס חנה היו אז שני סוגים: 500 ו-800, ובכן 500 הלירות שהכנסנו היו על שמנו ועל שם פיק"א, בכל שנה יכולנו להוציא חלק מהכסף. את הכסף קיבלתי מהבית. הייתי כבר נשוי. את גרטרוד אשתי שפגשתי בחיפה בשנת 1929, היא הגיעה אז כתיירת. התחתנו באופן רשמי בירושלים. בקיצור הגענו בשנת 1930 לפרדס חנה שהייתה אז כמו מדבר שממה. גרנו בבית של רומן יחד איתו. את האדמות קבלנו מפיק"א והקמנו משק ממש: היו לנו פרות תרנגולות, סוס וגינה. את החלב ריכזו אצל בדרק ואח"כ שלחו לחיפה, בשנת 1935 כאשר במושבה היו יהודי גרמניה היתה כבר הצרכניה.
הייתי חבר הנהלה. נפגשתי עם פרנק, שהיה אחראי על ההתיישבות בארץ הוא היה הפקיד של הברון רוטשילד. פרנק היה יהודי מאלזס שלא ידע מילה אחת בעברית, ידע ערבית או צרפתית. שאלתי אותו: אתה ציוני? הוא ענה: אני פקיד הברון והברון אוהב את ארץ ישראל לכן גם אני מוכרח לאהוב את ארץ ישראל.אמרתי לו יש לנו צרות עם החלב אז הוא אמר: אתם יודעים מה, תקבלו הלוואה להקמת מחלבה. נסענו לעמק לראות מחלבות והקמתי מחלבה משוכללת במושבה. המחלבה הוקמה על יד הצרכניה, והיא היתה שייכת לאיכרים.
בישיבה הראשונה של כל המושבה החלטנו להקים ועד. זה היה ביום שבת. התכנסו תושבי שכונות הפועלים, רח' 500 ומעטים מרח' 800 בבית שכונות הפועלים. באסיפה זו בחרו ועדת תקנון. רודה יזם את רעיון קביעת התקנון. נבחר ועד בן 5 אנשים: סקורוטובסקי, דנובסקי, רדז'יבסקי, רוֹדֶה ואני: ארבעה הראשונים פועלים ורק אני אכר. קבענו דברים יסודיים: אין שכר לימוד, הרווקים שלמו מסים גבוהים מבעלי המשפחות, זכות בחירה גם לפועלים ולא רק לאכרים. את האכרים גרשו אז מההסתדרות, כי היינו כבר בורגנים בעלי אדמות והעסקנו פועלים.
שם המושבה נקבע עוד ע"י חברת פיק"א, המקום נקרא קודם רביה וכך קבלנו גם מכתבים. סעיף נוסף בחוזה דן בעבודה עברית. קבענו שהמסים יהיו שווים, הוועד ייבחר באסיפה כללית. (ועדת התקנון התפזרה לאחר שאושר התקנון) צרפנו את כל התושבים לקופת חולים כללית גם אלו שלא היו חברי הסתדרות ההסדר היה הסכם קולקטיבי לכל המושבה. את המסים שלמנו דרך המועצה. את התקנון הביאו לאישור האסיפה הכללית.לא רצינו שיהיה מסחר פרטי ולכן החלטנו שתהיה במושבה צרכניה שהיא גוף שיתופי ולא פרטי. הפועלים התנגדו לזה, הם רצו שיהיו חנויות. את הכסף להקמת הצרכניה אנחנו השקענו ע"י קניית מניות. הצרכניה עמדה בפני עצמה. בתקנון נקבע שהמסחר לא יהיה פרטי ותקום הצרכניה. חברי ההנהלה של הצרכניה נבחרו באסיפה כללית. הם קיבלו תפקידים ונהלו את העסק הזה כאשר בכל שנה היתה אסיפה כללית של הצרכניה והיו בוחרים הנהלה חדשה. בבית רבקה נערך בירור בעד ונגד מסחר חופשי בנוכחות בן גוריון. בשנת 1925 כאשר נוסדה בנימינה, פיק"א רצתה את אנשי נהלל והציעה להם מגורים בבנימינה זו היתה מושבה כמו זכרון יעקב: המסחר והמשק היו פרטיים. היו להם שטחים גדולים של אדמה ולכן המשק שלהם היה מעורב. פיק"א תכננה ליישב בפרדס חנה 200 משפחות. קסלמן היה המהנדס המתכנן. בתכנית של המושבה שכחו דבר אחד: בית קברות.
800 ו-500 קבלו יחידות קרקע שוות. העולים מגרמניה קבלו אותה יחידת קרקע אבל שלמו יותר. ל-25 דונם הם שלמו 1000 ל"י. ויקטור כהן ניהל באותה תקופה את פיק"א.
הועד החקלאי – היה "ועד המושבה" שענייניו היו בית הספר, שמירה, אבל שאלת המים וכל העניינים עם חב' פיק"א לא טופלו ע"י הועד. אנחנו יסדנו את אגודת מים "גוש הצפון" של האיכרים בו התארגנו האכרים של 500 ו-800 בנוסף לועד המושבה שהוקם מהיום הראשון. לדוגמא היה צורך בהקמת מחלבה, עם נציגי פיק"א, פרנק, הייתי ביחסים טובים, שנינו דברנו גרמנית, נגשנו אליו והוא הלווה לצרכניה 400 ל"י, ב2% ריבית לצורך הקמת מחלבה. הצרכניה היתה גוף יורידי שהוסמך גם לחתום על חוזים, והיה לה ועד מיוחד. כל מניה בצרכניה נרכשה ב-75 גרוש. את המקום למחלבה נתנה חברת פיק"א[2]. את המחלבה הקימו לאחר התיעצות עם הצרכניה ו"תנובה". מהנדס מדנמרק בנה את המחלבה, שהיתה משוכללת. דויטשמן ואני עסקנו בהקמת המחלבה. נסענו לעמק לראות את המחלבות, ולא מצאו חן בעיננו כי החלב יצא קר כמו קרח. בזמן המלחמה[3] הצבא האמריקאי קנה מאתנו חלב.
נשק במושבה – היה אפנדי בשם סובחי עפיפי. לחווה שלו קראו תל נהרא (נהריה על שמה). זו היתה חוה יפה מאוד, הופעתי עם בן-ציון איתין ונפתלי רומן שאלתי אם יש לו שתילי לימונים, הגיעו הרבה ערביות והכינו לנו אוכל קנינו אצלו נשק בשביל פרדס חנה. הוא אמר לנו: "ליהודים אין שכל אם יתנו למופתי 20,000 ל"י הוא יהיה בסדר". הוא מכר לנו רובי F.M רבים, כמה עשרות. כשהגענו לפרדס-חנה כל אחד נתן 10 ל"י ובכסף זה רכשו את הנשק. לא הייתי מעורב ישירות בעסקת הנשק אלא רק ככיסוי כמומחה לעצים. איתין ורומן היו המומחים לנשק. זו היתה עסקת הנשק הראשונה, בשנת 1930. יוסק'ה בדרק שהיה ה"מועלם", הוא החביא את הנשק, בעצם לכולנו היה נשק בבתים. הנשק שלי אצלי עד היום. כשפרצה מלחמת השחרור רוב הנשק הפרטי והציבורי פרדס-חנה מסרה, נדמה לי, לירושלים. אח"כ קבלנו רובי מאוזר גרמנים. באופן ישיר ב"הגנה" לא פעלתי אבל הייתי פעיל במועצה. שם היה סטוק יפה מאוד של נשק.
קופת מלווה– בוטקובסקי מחדרה היה בוועד הלאומי. הוא בא אלינו והדריך אותנו ויצרנו את קופת מלווה חקלאית – מוטקה מאיר, בייליס, איתין, רומן, אני ונולי שכטר. ביחד היינו שבעה אנשים שהגשנו בקשה להקמת הקופה מוטקה. מאיר היה המנהל ובומה היה הפקיד.
500 ו-800 הכניסו כסף להתיישבות. קראו לזה קונקורנס שויצרי ע"ש פיק"א ועל שמנו. בשנה הראשונה הוצאנו 160 ל"י אח"כ 90 לירות כל שנה, אבל הכסף הזה לא הספיק והצטרכו הלוואות לצורך זה הוקמה קופת מלווה והבנק המרכזי של ויטלס והוא נתן את הכסף. אח"כ נכנסה לפה הלוואה וחסכון מזכרון יעקב. זה היה בנק רציני כי פיק"א השקיע בו כסף. הסניף של בנק הלוואה וחסכון בפרדס חנה היה אצל מושצינסקי ודנובסקי ניהל אותו. אנחנו נעזרנו בשני הבנקים האלו.
כשפרצה מלחמת העולם השנייה נשארנו עם פרדסים מלאים פרי באוויר כי לא היו שווקים ולא היתה אז תעשייה של מיצים[1]. שילמנו לערבים לכל רוטל 1.25 ל"י שיוציאו את הפרי מהפרדס. קבלנו הלוואות מהממשלה כדי שנוכל להשקות את הפרדסים ונשארנו ממש בלי פרנסה ואז הופצצה תל אביב וכולם ברחו, חלק הגיעו למושבה. גם אני השכרתי את ביתי לפליטים מתל אביב, וגרנו ברפת עם הפרות. אחר כך השכרנו לקליאוט וכשהוא יצא השכרנו למנהל הצרכניה. כשטרודה נכנסה להריון עם רחל חזרנו לגור בבית. השכרנו את הבית כי לא רצינו להיכנס לחובות. השירותים היו בחוץ.
תמיד עבדתי בחקלאות: היו לי פרדסים, פרות, דונם של ורדים בחצר. את הפרחים שלחנו לחיפה ואז הרבה שתלו ורדים כי קבלנו 4-3 ל"י לכל 2 פרחי ורדים, בחיפה היה בית מסחר ראשון שהיו לו כלי פלסטיק ומשתלות ולשם הבאנו את הפרחים. גם תפוחים נטעתי.
ארוחה בארמון הנציב בירושלים: הוזמתי לארוחה חגיגית בארמון הנציב בירושלים. כשהגעתי לשם נתתי את ההזמנה לשומרים החדשים שהיו לבושים במדים חגיגיים, והכרוז הכריז על בואי. הארוחה היתה לבאי כוח הישובים היהודים. בשולחן אחד ישב הנציב העליון ולידו שמלינסקי, בשולחן לידי ישב סילבר. לארוחה הזאת נסעתי עם בצלאל טיקטינר. כשבאנו עמדנו בשורה והנציב לחץ לנו את היד ואז הוא אמר "הו, מר פרידמן" (הוא זכר אותי), כי הוא היה אצלי כמה פעמים. בשעה 16:00 הארוחה הסתיימה ויצאנו בליווי תזמורת של סקוטים.
כדי להכנס לפרויקט רכישת אדמות פרדס-חנה, פיק"א השקיעה 20,000 ל"י בקונפציה של קיסריה. כדי לרשום את שטח המושבה ברישום הופיעו חיים פרידמן ודוד כהן וכל השטח נרשם על שמם. לנו היה חוזה הבטחת מכירה עם פיק"א של כל המשק. זה היה החוזה הראשון והוא כלל את השטרות. כשהיה סכסוך עם פיק"א בנושא המים, הגענו להסדר לאחר המשפט הנ"ל, קבלנו תוספת של 5 דונם ואחד התנאים שהעמדנו היה להכנת חוזה חדש ל-40 שנה ב3% ריבית, במקום החוזה הקודם שהיה ל-20 שנה ב5% ריבית. כי לפי החוק האנגלי אסור שהריבית תעלה על הקרן, בטלנו את החוזה הקודם והכנסנו סעיף שאנחנו יכולים לשלם מתי שאנחנו רוצים.
כשפיק"א עברה מידי הברון והוא מסר הכל לידי הקק"ל לאחר קום המדינה, פיק"א הודיעה למקרקעי ישראל שאכרי פרדס חנה חייבים להם לירות-ישראליות לא אנגליות ואני שלמתי לדויטשמן 1,010 לירות וקבלתי את כל השטרות בחזרה. הלירה האנגלית היתה קשורה לזהב ובטלנו את העניין הזה. הוועד החקלאי הוקם במקביל לוועד המושבה כבר בשנה הראשונה לקיום המושבה, הייתי גם בוועד הצרכניה וגם בוועד החקלאי. פיק"א דרשה שהוועד החקלאי יהיה גוף מוכר. ובשנת 1936 הוועד החקלאי קיבל סטטוס חוקי במסגרת "אגודת המים" שטפלה בבעיות המים.
אגודת המים חתמה חוזה עם לבזובסקי על המים ונהלה את המשפט עם חברת פיק"א, כאשר הגיעה השטר הראשון לפדיון, נשלח נציג של פיק"א בשם וולפסון והוא גרס שפיק"א זה עניין מסחרי ולא התיישבותי. עפ"י החוזה היתה לנו זכות על מים, פיק"א בכל שנה הגישה לנו חשבון על המים והיינו משלמים לה. דוד רחמן היה אחראי על הבארות, אותו וולפסון קבע: שחברת המים תהיה אחראית על הבארות והמים, זאת אומרת להוציא את האחריות על הספקת המים מידי חברת פיק"א וע"י כך להפר את החוזה, אנחנו התנגדנו לזה כי לא רצינו גוף זר שיטפל בענייני המים. באותו זמן מצא לבזובסקי מים בכרכור[4]. דוד כהן, רובינזון ואני כאגודת המים ערכו עם לבזובסקי חוזה ל-20 שנה עם 2.8 לירות עם קריאת שעון באופן פרטי, וזה היה ההישג שלנו. חברת המים אז היתה חברה אמריקאית, כיום היא בידי מקורות, כמובן שהתנגדו לכך שחברת המים תטפל בענייני המים שלנו רצינו להיות האחראים על הספקת המים שלנו ולאלץ לקנות מהם מים."
הערות בית הראשונים:
[1] נציין שבשנת 1936 הוקם במושבה מפעל תבורי, שהחל בייצור סודה אך די מהר ייצר גם מיץ.
[2] המחלבה עמדה בצידו המערבי של הואדי, סמוך להצטלבות (כיום) עם רחוב דרור. המחלבה – כמו מחלבות רבות בארץ – לא שימשה לחליבה אלא לריכוז החלב שחלבו האיכרים באופן עצמאי מפרותיהם. גם חלק מתוצרת החלב של הרפת בבית הספר החקלאי הובאה למחלבה.
[3] הכוונה למלחמת העולם השניה
[4] בארכיון בית הראשונים קיים עותק מספר שנכתב על-ידי תמר, בתו של המהנדס לבזובסקי, יחד עם עופר רגב, ובו מתוארת מסכת חייו של לבזובסקי. במושבתנו ידוע לבזובסקי כמי שהתעקש והצליח לקדוח לעומק עצום של יותר מ- 100 מ' עד שמצא מים בשנת 1932 בתפוקה שאיפשרה לכרכור לעלות על דרך המלך של התפתחות חקלאית וישובית.
מועד הראיון, המראיין ועורך הראיון – לא ידועים. מתוך קלסר 367.