חיפוש משפחות

חדשות אחרונות

זכרונות מקס הרבורגר

העליה הגרמנית 1933-1934
ברחתי מהנאצים שחיפשו אותי. רציתי לנסוע עם אמה של טרודה פרידמן היא היתה חברה של אמי. אך היא נסעה שבוע לפני. הנאצים עצרו את הרכבת בגבול אוסטריה וחפשו אותי שמית, ומישהו בשם זהה נעצר ונלקח. אני נסעתי שבוע מאוחר יותר ועברתי את הגבול לצרפת. הגעתי לטרִיאֶסְט. הפלגתנו התעכבה שלושה ימים כי היו מאורעות בישראל. הייתי ללא המשפחה. ללא ההורים. ראיתי יהודים נוספים הכרתי את ריכרד יוּל. בילינו 4-5 צעירים עד להפלגה באנייה שאל אותי ריכרד יול מה אני מתכוון לעשות? עניתי לו אני נוסע לפרדס-חנה (כי טרודה פרידמן ואמה היו שם). הגעתי לנמל חיפה והתגוררתי אצל משפחת מושלי בחיפה (רחוב דרך-הים בכרמל) שם שהיתי שלושה שבועות. מושלי היה חברו של ויקטור כהן (פקיד הברון) הוא המליץ שאבוא לפרדס-חנה. התקבלתי בפיק"א. הייתי צעיר עם כסף. כשבאתי שילמתי כבר 1000 לי"ש. מהן קיבלתי חזרה כשרציתי לבנות את הבית 400 לי"ש לבניה. 400 לי"ש במשך 4 שנים. כל שנה {100} לי"ש לקיום. זה הספיק. כשנפרדנו בחיפה, ריכרד יול ואני קבענו שינסה להסתדר ויבוא לפרדס-חנה, אחרי שלושה שבועות הוא הגיע והתעניין היכן אני, אמרו לו בפרדס. שם מצא אותי עם כף קטנה תחת עץ מגלה את השורשים (נגד ריקבון צוואר השורש). אמרתי לו אני לגמרי קשור עם אדמת ישראל. עבדתי שמונה שעות ושלמתי 2 לי"ש עבור האוכל אצל טרודה. גרתי עם ריכרד יול ועוד איש אצל חיים מקלף. (ברגבור ולוי – בעלי משפחות גרו ברפתות), אצל חיים פרידמן למדתי חקלאות, לא היה לי מושג בחקלאות כי בגרמניה הייתי סטודנט ואח"כ למדתי אצל אבי, חיים גם קנה לי את השתילים אצל חנקין. הפרדס שלו של לוי ושל יול הם הטובים בפרדס-חנה בגלל איכות השתילים הם נותנים יבולים טובים. בשנת 1934 הגיעו הורי ואחותי. הם הגיעו לחיפה, שאלתי את פרידמן אם הוא משחרר אותי לקבל את פניהם גם אמה של טרודה נסעה לקבל את פניהם. סדרתי להם חדר בפנסיון וולמן על הכרמל. הם הגיעו בבוקר ולקראת הצהרים אמרה לי אמה של טרודה – מקס אתה צריך לחזור לעבודה. חיים נתן לי רק חצי יום חופש. נאלצתי לחזור. להורי כתבתי כי בפרדס חנה הכל יפה. כשהם באו עזב ריכרד יול את החדר שלנו השכן השני היה במצרים. סדרתי את החדר. פרשתי סדין על השולחן הנחתי פרחים בכוס היו מיטות ומספר כסאות. הלכנו בחולות בערב ואמי סטתה מהחדר ונפלה לתוך בור. הגענו לחדר אצל מקלף. הורי, שהיו עשירים בעלי בית בן 4 קומות, קפאו על מקומם כשראו את חדרי. עד שבנינו את הבית התגוררתי אצל ברק מקלף. הורי באו כקפיטליסטים כל אחד רשאי היה להוציא 1,500 לי"ש ואחותי 1,000 לי"ש, יחד 4,000 לי"ש, זה היה סכום גדול. בבואי לפרדס חנה עמד בית פיק"א במרכז ובתים ברח' הדקלים וברח' דרך הנדיב. גם שכ' הפועלים היתה. כמו כן היתה צרכניה אחרי בנין המועצה הישן. (אלכסנדר גל היה מנהל הצרכניה) בית-הכנסת היה, השדרות כבר היו נטועות. וכמובן הפרדסים, הבניה היתה מההיקף כלפי המרכז, הבית שלי היה הראשון ברח' הבוטנים. פרוינד ולוי באו אחרי. עזרתי לבנות רק אח"כ נטענו את הפרדסים שלנו. כששלד הבנין עמד ישנתי בו ורובה לידי כדי למנוע גניבת המלט.
קליטה חברתית- כל ערב היינו במרפסת של מקלף. ידעו קצת אידיש ואנגלית. אנחנו לא ידעתי עברית. משפ' מקלף, בייליס, בן ציון איתין, ומוטקה מאיר. ספרנו בדיחות דברנו בגרמנית בינינו ולא למדנו עברית, ברחוב שלנו (רח' בוטנים) כולם דברו גרמנית. עד היום העברית קשה בפינו.

ד"ר וייל שגר ברחוב הבוטנים היה ראש מועצה. ההשתלבות שלנו במושבה היתה מוצלחת. אחרי שגמרתי לעבוד אצל חיים פרידמן אמרו לנו שאנחנו חייבים לעבוד בחדרה בכבוש עבודה, כדי לסלק את הערבים. (עבודה עברית). הלכנו 6-7 ייקים לפרדס ליס ולפרדסים אחרים עבדנו בעדור סביב לעצים קבלנו 6 גרוש ליום. תבעו זאת מאתנו מלשכת עבודה. הלכתי ב5.30 כל בוקר דרך החולות עם הטוריה על הכתף. מנהל העבודה היה ערבי. אם עמדת במכסה ועברת אותה קבלת בונוס. בערב ארכה הדרך כשעה וחצי כי היינו עייפים.

 

 

 

 

 

מקס הרבורגר ראיון שנערך ב-28.5.1991

 

זיכרונותיי : ב 1973 יצאתי לפנסיה במשך 35 שנה הייתי מורה לחינוך גופני. כשפרשתי לגמלאות תלמידי כתות יא יבב ביה"ס התיכון בפרדס-חנה בקשו ממני לספר מזיכרונותיי. מאז עברו הרבה שנים ועכשיו לדעתי הגיע הזמן באמת לדבר על זיכרונותיי, על ילדותי מאיפה שאני בא. אני בגיל של למעלה מ-83 שנים ואני חושב שזה הזמן לספר את זיכרונותיי.
אני מקס הרבורגר נולדתי ב – 1908 בוולהיים בגרמניה בחבל באווריה למרגלות הרי האלפים. להורי היה בית גדול במרכז העיר עם חנות בגדים וחייטות. אני זוכר טוב מאוד את הכרזת מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914 אמי, אחותי ואני ישבנו ליד החלון, אחותי הייתה מבוגרת ממני בשנתיים ושם שמענו את הכרזת המלחמה. הכיכר הייתה מלאה אנשים וקצין אחד ישב על סוס וקרא את הכרזת מלחמת העולם הראשונה. בגיל 6 נכנסתי לבית ספר ממלכתי בולהיים וב- 1918 בסוף מלחמת העולם הראשונה עברתי לבית ספר תיכון וסיימתי אותו בשנת 1927. בתקופה ההיא החלום שלי היה ספורט בעיקר התעלות על מכשירים וגם סקי. הורי רצו שאלמד ניהול עסקים, אבל זה לא היה לטעמי, ידעתי שאני לא בניו לזה רציתי להיות מדריך מורה לחנוך גופני. בסוף 1927 התחלת 1928 עברתי למינכן בירת באווריה ונכנסתי לאגודת הספורט הגדולה ביותר בגרמניה (האגודה נוסדה ב-1860 ושנה "התאגדות הספורט 1860 מינכן") שם התקבלתי אחרי זמן קצר לנבחרת האגודה להתעמלות על מכשירים וייחד עם הנבחרת הצחלתי להיות באליפות באוורית דרום-גרמנית וגרמנית. למדתי בביה"ס הגבוהה לחינוך גופני הסמינריון ליד האוניברסיטה במינכן בי"ס למדריכי ומורי חינוך גופני התקבלתי לארגון סטודנטים יהודיים צ"ק.י.פ.או" שם שמעתי בפעם הראשונה על הציונות. משפחתי לא הייתה דתית, ידענו שאנחנו יהודים. פעם או פעמיים בשנה ביום כיפור ובראש השנה נסענו למינכן והלכנו לבית-כנסת ושם גם חגגנו את הבר מצווה שלי. במסגרת אליפות גרמניה בהתעמלות של מכשירים השתתפתי בשנת 1928 באולימםיאדה באמסטרדם באותה שנה השתתפתי גם באליפות גרמניה ואוסטרליה לסקי באינברוק בטירול (אוסטריה) ובין 500 סטודנטים הגעתי למקום ה-28. הייתי מדריך לסקי אחרי קורסים אצל קולונל פולג ואצל המייג'ור וינקלר. הייתי גם מדריך נוער בארגון שדומה לצופים בישראל. "יונגבאייר", (באווירה הצעירה) בסוף שנת 1932. העליה לפלשתינה ב-1933. לאחר זמן קצר קבלתי מחברת פיק"א התיישבות בפרדס-חנה ובשנת 1933 נהייתי לתושב פרדס-חנה עד שנת 1934 גרתי אצל משפחת מקלף יחד עם מרדכי מקלף, הייתי מדריך בהגנה ומרדכי מקלף היה אחד מחניכיי. בשנת 1933 היו שמושבה תושבים מעטים 10 בתים היו ברכוב 500, מרוזנטל עד איזנשטט. למעשה הבית הראשון במושבה היה הצריך של מושצינסקי שבא למושבה מזיכרון-יעקב.

 

הראשון שנפטר שמוזבה תושב משכונות הפועלים היה אחד מפועלי פיק"א אז עדיין לא היה בית קברות שמוזבה ורצו לקברו בזיכרון- יעקב, אבל שכטר התנגד והחליטו להקים בפרדס חנה בית קברות. הנפטרת השניה הייתה אמו של דר וויל, והשלישי הבן של דר רובינזון. לא"י עליתי בשנת 1933 בעצמי ומשפחתי הצטפרה אלי כעבור שנה בשנת 1934. לפרדס חנה הגעתי בגלל הכרותיי עם רות משלי אתה למדתי. הייתה קרובת משפחת של טרודל (מיכל) פרידמן. האמהות שלהן היו אחיות. משפחת משלי גרה בחיפה על הכרמל וכאשר עליתי ארצה בשנת 1933 התגוררתי אצל משפחת מישלי על הכרמל במשך שבועיים. משפחת פרידמן כבר היתה בפרדס חנה מהם שמעתי על המושבה וכך החלטתי לבוא להתגורר בה. בתקופה הראשונה בהיותי במושבה עבדתי בפרדס חנה של חיים פרידמן ואכלתי אצלם. למושלי היו קשרים עם ויקטור כהן מחברת פיק"א והוא קשר אותו עם חברת פיק"א ? כדי להתקבל להתיישבות בפרדס חנה שלמנו לחברת פיק"א 1000 לירות, 300 לירות קיבלנו בחזרה כדי לבנות את בעת המגורים. התיישבנו ברחוב הבוטנים, כל אחד קיבל מגרש 5 דונם כמשק עזר עליו בנה את ביתו. בתחילת שנת 1934 החלו לבנות את הבתים ברחוב הבוטנים המשפחות הללו התיישבו ברחוב זה: משפחת פרוינד, משפחץ קרול, דר וייל, צלניקוב, בנימיני, גרינבאום, הרמן, דר גרוסקופץ, אייזנברג, לוי, דר נוסבאום, דרוטר, לוריא, מוזס ואליוביץ. הרחוב נקרא רחוב הבוטנים על שם העצים שנטעו לאורך הרחוב שהם עצי בוטן או אלה. את ביתי בנו האחים לוביץ מכרכור, אצלם עבדתי כפועל בנין. בשנת 1934 שללו כביש ברחוב הבוטנים, מאחר שלא היה לי כסף כדי שללם את חלקי בהוצאות שלילת הכביש עבדתי בכביש וכך שילמתי את חלקי. את הכביש סללו עם אבנים שסודרו כקוביות ועליהן פיזרו חול ואח"כ זפת. האדמות שקבלנו היו אדמות חול. מולי הייתה גבעה ואחריה היו כמה אוהלי פלחים ערבים, היו לנו איתן בעיות, הם ירו על הבתים שלנו ועל קבוץ שלוחות של הפועל המזרחי ולכן נאלצו לשמור בלילות. על גג ביתי שהיה בן שתי קומות היו זרקור ועמדה. התקופה הייתה קשר מכיוון שנאלצנו גם לעבוד וגם לשמור על חיינו ועל רכושנו. כאשר ירו, את בתי שהייתה תינוקת, הנחנו ליתר ביטחון על הרצפה. אני זוכר כאשר בניתי את ביתי,  ישנתי ליד המבנה וחומרי הבניין בלילה כדי שלא יגנבו משהו מחומרי הבניין. וביום כמובן עבדתי. לגבי העבודה עבדתי בכל עבודה שהזדמנה. ובנוסף עבדנו בפרדס גם אשתי רות עבדה אתי בקטיף בפרדס, רות קטפה את הפרי למטה ואני קטפתי את הפרי למעלה בעזרת סולם. עבדנו בפרדס שליט ואצל קאופמן. רות קיבלה 17 וחצי גרוש ואני 20 גרוש.