המושב בכרכור

ראשיתו של רחוב המושב בקבוצת תל-צור, אשר על מורדותיו הדרומיים של הר הכרמל, בראשית שנות ה- 20 של המאה ה- 20. הרחוב, אשר משתרע מתחנת הדלק של גרטן עד לביתו של גלעדי בצפון, היה אמור להיות מושב בפני עצמו ליד המושבה כרכור. ההתארגנות לעליה למושב היתה בתל-צור, בראשותו של החבר שמעוני. בעזרתו של הרצפלד, "המיישב הלאומי", קיבלו אנשי ארגון תל-צור המיועדים לישב את המושב בכרכור 1,000 דונם מ"אחוזת לונדון".
הם היו עשרה מתישבים, ובשנת 1925 ניגשו לחלוקת המגרשים ובנית הרפתות, שנבנו ראשונה. המתישבים נכנסו לגור ברפתות. הבעיה הקשה היתה בעיקר חוסר מים זורמים. את המים הביאו המתישבים בפחים מכרכור הישנה (ליד גן השומרון), שם היתה באר שאת מימיה העלו בפחים וסחבו עד לבתים. כעבור זמן נתקבלו צנורות מהשלטון הבריטי שפירק מחנות (צבא ממלחמת העולם הראשונה – בית הראשונים). את הצנורות הניחו ממגדל המים שבו היתה משאבה ששאבה 8 קוב מים ליום, והתחילו את בנית הבתים. לכל שתי משפחות נבנה בית. את הבתים נתנו קודם כל למשפחות שהיה להן ילד. את התקציב קבלו מההנהלה הציונית, כיום הסוכנות, בצורת המחאות קניה ל"המשביר" עבור צרכי חקלאות. האנשים עסקו בגידולי פלחה על האדמה אשר קיבלו, כ- 100 דונם, וכתוספת עיבדו אדמת בור מאדמות "אחוזת לונדון".
כאשר ראו המתישבים שלא יוכלו לעמוד בפרעון החובות לגוף המיישב הציעו לוותר על חלק גדול מהאדמה, ונשארו להם 30 דונם אדמה בהסדר קרקעות שנעשה ב- 1934. אחרי שהכל סודר, ניגשו לנטיעת פרדסים. לאחר רישות הקרקע ברשת צינורות חדשה מכספי "העברה" שהגיעו באותה תקופה מגרמניה, לאט לאט התפתחו המשקים של חברי המושב, אבל מספרם לא גדל.
במשך השנים היתה תחלופה בין חלק מהאנשים, והמושב נשאר חלק של המושבה כרכור והפך להיות רחוב אחד מרחובותיה.

טובה הורוביץ: "בימים בהם צולמה התמונה לרחוב קראו רח קאופמן. על שם הרב קאופמן שהיה בעל השטח שהיום ממוקמת בו המכללה (רח' המושב 40, בערך מול תחנת הדלק). לימים שונה שם הרחוב לרח המושב. על שום עשרת המתישבים של ההסתדרות החקלאית." (אוגוסט 2018)

כתבה: ישראלה שמעוני, "המושבה שלנו", גליון מס' 6, דצמבר 1986 (קלסר 1524)