האמפי – בית העם

בשנת 1933 גרו בפרדס-חנה כ- 400 נפש בלבד, מרביתם פרדסנים ופועלים. בתל אלון מתגוררות שתי משפחות ומגד כבר הוקמה, עדיין כישוב עצמאי – רק בעוד כמה שנים היא תתמזג עם פרדס-חנה. בקרב התושבים מתעורר הצורך להקמת בית עם לתרבות.
לאחר דיון בוועד המושבה ומו"מ עם פיק"א נבחר השטח המתאים, בן 8.3 דונם, שהיה בבעלות פיק"א, ובינואר 1935 רכש אותו ועד המושבה במחיר של 10 לא"י לדונם.
הרעיון היה להקים מבנה שישמש להופעות והקרנת סרטים בחורף, ובצמוד לו אמפי[1] פתוח. המחשבה היתה שבימות הקיץ אולם הקולנוע הסגור ישמש במה להופעות באמפי, שיכיל 1500 צופים, אשר כ-500 מתוכם ישבו על הרצפה ללא מושבים.
מיד לאחר הרכישה, בסוף ינואר 1935, פונה ועד המושבה לתשעה אדריכלים ומבקשם להכין תכניות לבנין מקורה שישמש אמפיתיאטרון. פרטי דרישות ועד המושבה שהועברו לאדריכלים המתכננים: במה וקלעים; ריצוף עבור 500 מקומות ישיבה (בלי ספסלים); גידור פרוביזורי וזול; גודל הבמה כ 150-200 מ"ר. הבמה תשמש גם כאולם סגור להרצאות, הצגות, אסיפות וקולנוע. האולם עצמו ישמש כבמה בימות הקיץ. לאחר כחודשיים, ולאחר בחינת כל התכניות ונימוקים נבחרה תכניתו של אדריכל הארי רוזנטל.
ועד המושבה ניגש לביצוע התכנית בשלבים.
אולם בית העם, הוא הקולנוע, נבנה על פי תכניתו של אדריכל רוזנטל[2] על-ידי הקבלן רפופורט מבנימינה. במרוצת השנים נוספו חלקים, שתוכננו על-ידי אדריכלים שונים. עם השלמת מבנה הקולנוע נערך בוועד דיון לגבי התקנת המסך. (קלסר 306) פירוט דרישות המסך לבמת האמפי: אורך 18 מטר, גובה 6 מטרים. כמות משוערת של בד: 210 מטר בד למסך. מחירי בד למסך בין 10-12 ל'י למטר, סך הכל בערך 2300 לא"י[3]. תפירת המסך תעלה כ- 250 ל'י, ללא הרכבה. (בקלסר 306 ישנו ציור בצבעי מים של האמפי). לשם השוואה: בבניית בית העם הושקעו 2,700 לא"י. לפי סיפורים העוברים מדור לדור, נשות המושבה הן שתפרו את המסך.
חגיגת חנוכת בית העם התקימה ב- 24.6.1937. אולם בית העם הכיל 350 מקומות. במרץ 1939, אולי על רקע תקופת המאורעות הנמשכת כבר כשנתיים ואולי על רקע רוחות המלחמה הנושבות באירופה, החליט ועד המושבה להשלים בניית המרתף מתחת לרצפה, כדי "לאחסן שם סחורות למשך זמן ידוע למטרת אגירת מזון לתושבי המושבה". רצפת עץ כיסתה על המרתף, שבתקופת המאורעות שימש "סליק" לנשק ומקום אימון בנשק לחברי "ההגנה", בימים כתיקונם שימש המרתף חדר הלבשה לשחקני תיאטרון שהגיעו להופיע בפני תושבי המושבה, ולימים שימש כמחסן לכסאות[4]. יש האומרים כי בתקופת מלחמת השחרור שימש מחסן זה לאחסון סחורה לחרום.
עם השלמת המבנה הסגור, שכונה בית הקולנוע החורפי, ניתנה הפעלתו לאדון ויינר. בית העם שימש שנים רבות את כל תושבי פרדס חנה: מסיבות בתי הספר נערכו בו לעתים, הוקרנו סרטים למבוגרים ולילדים בשעות אחר הצהרים והערב, הועלו הצגות תיאטרון, התקיימו אסיפות ועוד.
בשנת 1944 הושלמה הקמת האמפיתיאטרון על צלע הגבעה, ועימה הקמת גדר מסביב לו, על מנת לוודא שהצופים משלמים עבור כרטיס… האמפי הפך למוקד פעילות תרבותית וחברתית בימות הקיץ החמים. כחלוף עוד כמה שנים, בשנת 1951, הוקמה עמדת מסריט כך שניתן היה להקרין סרטים כשהצופים יושבים בחוץ ולא רק בפנים.
כל תיאטרוני תל אביב היו מגיעים להציג הצגותיהם והאמפי התמלא בתושבי המושבה והישובים בסביבה.
כאשר עזב אדון ויינר עם משפחתו את המושבה, בפברואר 1949, נמסרה הפעלת בית הקולנוע לאדון פלטנר.
ב- 6.11.1949 היה זה אולם בית העם שבו הוכרז כי ועד המושבה זכה לשלטון עצמי שווה זכויות והיה למועצה מקומית.
כניסתה של הטלויזיה לבתים הפרטיים, החל בסוף שנות ה-60, גרמה לירידה ניכרת במספר הצופים בקולנוע. במקביל החלה בשנת 1965 הקמתו של קולנוע דקל ברחוב הדקלים (מבנה קולנוע דקל ברחוב הדקלים כבר לא קיים, ובמקומו הוקם מבנה מגורים. רחוב הדקלים 82 כיום. אז – סמוך למפעל תבורי). השילוב של שני התהליכים הללו הביא את פלטנר והנדלר, שהיו אז מפעילי האמפי, להבנה שהמשך ההפעלה של האמפי תהא חסרת תוחלת, והם פעלו באופן נמרץ להניא את המועצה מלאשר הקמת הקולנוע. כידוע, קולנוע דקל קם והיה.
במשך כמה שנים התנהלה בין השוכרים לבין המועצה המקומית מריבה משפטית על הפחתת שכר הדירה ועל ביטול החוזה. המחלוקת הועברה לבוררות של ישראל פלד, ראש עירית רמת גן, ועו"ד צבי טויסטר. פסק הבוררות ניתן ביולי 1978, ובו נקבע כי אמפי-דקל בע"מ "תפנה את מבנה הקולנוע הידוע בשם קולנוע 'אמפי' בפרדס-חנה, כולל כל השטחים הנלווים לקולנוע זה, ותמסור את החזקה הבלעדית והבלתי מפורעת במושכר למועצה."
ממועד זה והלאה חדל האמפי לשמש כקולנוע ותיאטרון לתושבי המושבה. המבנה עמד נטוש ומוזנח במשך שנים רבות, עד שבשנת 1994 שופץ וחודש בית העם, כלומר המבנה הסגור, ונמסר לשימוש היחידה לקידום הנוער, העושה בו שימוש גם כיום (2023).

בית העם – האמפי – צרוב באהבה בזכרונם של רבים מתושבי המושבה בעבר ובהווה, והיה חלק בלתי נפרד מילדותם, נעוריהם וחייהם במושבה. המתחם כלול בנספח השימור שהוצמד לתכנית המתאר האחרונה של המושבה. בשנת 2022 נפרצה חומת המתחם והוא הוקף בגדר למניעת כניסה של בעלי חיים ולמניעת השחתה של המתחם מבפנים. באותה שנה, 2022, יזמה המועצה המקומית הכנת תיק תיעוד לשם שימור בית העם והאמפי. העתק של תיק התיעוד נמצא בבית הראשונים.

כתבה: רות (שליט) השמשוני, יולי 2020
ערכה: אירית אורן, אפריל 2023.
אסמכתאות: ‏קלסרים 306, 301, 304, מצגת שנערכה ע"י איתי (?) בהנחיית יונתן קיש ורועי חמד מבית הספר לאדריכלות של אוניברסיטת תל אביב בשנה לא ידועה לאחר 1998, על סמך מסמכים הנמצאים בארכיון בית הראשונים.
לקריאה נוספת: מקום שמור/אילנה פלדה   נטוש/שרון רז
צילום משנות ה- 2020 – צילה נהרי

 

 

[1] "אמפי" הוא קיצור של המילה אמפיתיאטרון. זהו כינוי עממי שדבק בתיאטרון פתוח שנבנה על מורדות גבעה במקומות שונים בארץ (בעין חרוד, למשל). המילה אמפיתיאטרון היא יוונית במקור, ובתקופה העתיקה שימשה לתאר זירה עגולה או אליפטית שהמושבים מסודרים מסביבה בדומה לאיצטדיונים בימינו.
[2] הרי רוזנטל עלה לארץ ב- 1933, השנה בה עלו הנאצים לשלטון, ושהה כאן רק עד שנת 1938, אז עבר ללונדון וחי ועבד בה. בפרדס-חנה הוא זכה בתחרות על בנית בית העם, ותכנון בתים פרטיים למתישבים הייקים, כמו בית תמרי ברחוב הדקלים, בית וירט, ביתו של רופא השיניים ד"ר וייס במגד וכן את מחנות העולים בכרכור (קלסר 304)
[3] לירה ארץישראלית, מטבע שהיה מקביל ללירה שטרלינג האנגלית ונהג בתקופת המנדט. המטבע היה מחולק ל-1,000. החלק ה-1,000 נקרא מיל.
[4] כך לפי זכרונות גרשון ולכינסקי, קלסר 304.