בית קאופמן – האמת!
ביצוע: רן פרידנזון
תוכן העניינים
- הקדמה
- קצת היסטוריה
- הבית והאדם
- סוף דבר
- נספחים {הערת בית הראשונים: הנספחים שמורים בבית הראשונים}
הקדמה
כשאתה נוסע בכביש ואדי ערה לכיוון חדרה, עובר את צומת מחנה 80, בצידו הימני של הכביש, בינות לפרדסים הירוקים, אתה יכול לראות את ראשו של בית ישן שעליו נבנתה עמדת תצפית בתקופת הבריטים. עוד מהתקופה שהייתי ילד (וזה לא היה מזמן) אני זוכר שהבית הזה עורר את סקרנותי ויצר ההרפתקנות שבי, בין אם זה מראהו המסתורי והיפה של הבית והעובדה שכיום הוא עטוף עד צוואר בעצי תפוזים וגם בגלל שפרדס חנה – המקום שבו אני גר היא מושבה ותיקה שהחיים בה זורמים בעצלתיים ולעיתים רחוקות קורה בה אירוע מסעיר (האמנם?). הייתי נוהג לשחק עם חברי בפרדסים, לערוך סיורים ליליים על יד הבית הזה שהוא נטוש היום ועל יד בית אחר בפרדסים – בית שליט, שהוא מיושב. שמעתי סיפורים שונים על הבית הזה: שהוא מקולל, רדוף רוחות, משכן של שדים ועוד.
שמי רן פרידנזון, אני תלמיד במגמה ללימודי ארץ ישראל בבית הספר התיכון החקלאי בפרדס חנה, ואני על סף סיום לימודי. כיוון שכך, מחנכת הכיתה הטילה עלינו משימה: לחפש ולחקור על מקומות ואתרים שלא כתוב עליהם בספרים ולשפוך עליהם אור. בהתחלה היו לי התלבטויות באיזה נושא לבחור, אולם אז נזכרתי בבית המסתורי ההוא – בית קאופמן והחלטתי לתהות על קנקנו ולהביא את סיפורו של הבית הזה בפניכם ומעשה שהיה כך היה…
קצת הסטוריה
איך אפשר להבין את האווירה השוררת בבית קאופמן וסביבו כיום בלי לדעת על האיש שבנה אותו ושעל שמו נקרא הבית – אלפרד קאופמן.
אלפרד קאופמן נולד בשנת 1901 בכפר קטן בדרום גרמניה. היה בן יחיד ובגיל צעיר התייתם מאביו. הוא למד בבית ספר תיכון בעיר מגוריו, שם נפגש עם תנועת הנוער הציוני בגרמניה ונעשה ציוני נלהב – למורת רוחו של דודו שגר באמריקה.
אלפרד היה להוט לעלות לארץ ישראל ולהגשים את חלומו והיו לו ויכוחים סוערים עם הדוד שלו, עד שלבסוף בשנת 1918 עבר לקליפורניה לגור עם הדוד. הוא למד שם חקלאות ובשנת 1925 הוא עולה ארצה ומתיישב ברחובות, שם הוא רוכש 7 דונם אדמה ומקים עליה משתלה לגידול הדרים.
בשלב מסוים החליט קאופמן להרחיב את העסקים וביחד עם עוד שני חברים חיפשו שטח גדול שיתאים לגידול הדרים. בינתיים קאופמן גר בחדרה ועבד בפרדסי מגד. קאופמן וחבריו המשיכו לחפש ולבסוף קבלו את הצעתה של חברת פיק"א לרכוש את אדמות תל-אלון – כ-350 דונם, השטח נקנה בעזרתם של עוד אנשים באגודה שהקימו קאופמן וחבריו, שאפילו לא גרו במקום וחברותם התבטאה רק בבעלותם על הפרדס.
עם רכישת הקרקע החלו בהכשרתה לעיבוד, קידוח בארות מים ונטיעת פרדסים, קאופמן יישם את הידע הרב שרכש בחו"ל והביא לארץ חידושים רבים בחקלאות. בין השאר הביא לארץ את ההשקיה בשיטת לנינגר – שיטת השקיה חדשה בצינורות אלומיניום שהעבירו בין השורות והמטירו מים, שהיתה היסוד להמטרה בפרדסים בארץ ישראל. היתה תקופה מסוימת שהוא החזיק עדר של כבשים בפרדס כדי שיזבלו את הקרקע וגם יתגברו על העשביה באופן טבעי ללא צורך בריסוס או ניכוש עשבים מתמיד.
בתל אלון נבנו שלושה מבנים שהשלישי בהם היה בית קאופמן.
הבית והאדם
בית קאופמן נבנה בשנת 1931 ובסביבתו נבנו בית משאבה לבאר, מחסן וצריף שגרו בו הפועלים.
בשנת 1930 נסע אלפרד קאופמן לגרמניה ושם הכיר את אשתו הילדֶה. הם התחתנו בתל אביב וקבעו משכנם בתל אלון בבית האמור. נולדו להם שני בנים: הבכור יונתן והצעיר אילן.
בית קאופמן היה די מבודד והואיל ובתקופה האמורה מדינת ישראל לא היתה עדיין קיימת וביטחונם של היהודים לא היה בראש מעייניהם של הבריטים, הבית נבנה בשתי קומות עם עמדת תצפית על הגג – צורה המשווה לו מבנה של טירה, כדי שיוכל להגן על עצמו מהתקפות אספסוף ערבי. היה להם קשר עם בתים אחרים בסביבה כמו בית שליט, והשוטרים הרוכבים של המנדט ביקרו אצלו לעתים. ב-1936 כאשר הקורבן הראשון של המרד הערבי בסביבה נהרג על יד בית קאופמן פקחה "ההגנה" עין על הבית.
אלפרד קאופמן היה אדם עירני, חזק ומוכשר מאד ועם זאת קפדן ולא נטה כהוא זה להתפשר על האידיאלים שלו. הוא דרש מעצמו ומאחרים את המקסימום, החזיק משק למופת, בית יפה והפרדסים שלו היו ללא רבב.
הוא לא העסיק פועלים בעבודה, למרות שהיו לו קשרים עם ערבים והוא היה מוכר לשבט הזיידים שישבו איפה שהיום מושב תלמי אלעזר.
קאופמן עבד קשה וגם דירבן את הפועלים הישראלים – יש אומרים יתר על המידה, והדבר גרם לו לסכסוכים רבים איתם, ופעם אחת הם גם ארבו לו שעה שעבד בפרדס והרביצו לו מכות. הדבר פגע בו רוחנית יותר מאשר פיזית.
בשנת 1948 עוזב קאופמן את הארץ עם משפחתו בגלל חוסר אמונה שמדינת ישראל תוכל להתקיים באופן עצמאי לאחר עזיבת הבריטים ומתיישב בקליפורניה.
את אדמותיו עיבד עבורו גדעון מיכלזון עד שבשנת 1958 הן נמכרו לקבוצת אנשים. גם אדמות תל אלון נמכרו והישוב בה הופסק. בבית קאופמן עצמו גרו לתקופות קצרות מספר אנשים אך כיום גם הוא נטוש ועזוב.
סוף דבר:
ב-1963 מגיעים אלפרד והילדה קאופמן לביקור בארץ ואלפרד נוכח לדעת שמדינת ישראל קיימת למרות הכל.
בשנת 1970 נפטר אלפרד קאופמן בנסיבות טרגיות אחרי שסבל במשך תקופה ארוכה מדיכאון.
בשנת 1971 באה אשתו הילדה לפרדס חנה, היא התארחה אצל חברים ושם מצאה את מותה.
בניו של קאופמן הקימו משפחות וחיים בארה"ב.
סיכום:
בית קאופמן הינו נכס חשוב בתולדות הישוב של ארץ ישראל ובעמדו כך הוא מהווה אנדרטת זיכרון לחלום הציונות, ולאור השינויים החלים עכשיו בפרדס חנה, שפעם היתה מושבה שקטה וירוקה ושכל יום חדש הופך אותה למפלצת אורבנית פולטת עשן ושירוק הפרדסים שלה לאט הופך לרקבובית של טחב, יש לשמור ולזכור בית זה לדורות הבאים, כדי שנדע מאין באנו ולאן אנו הולכים וכדי שלא נפנה מבטינו לאחור יום אחד ונגלה שכל מה שנותר ממדינת היהודים החדשה ישנה הוא רפש המאיים להטביע אותנו.
המקור שמור בבית הראשונים, קלסר 1367
העבודה מצוטטת כאן כלשונה, ללא עריכה לשונית.