זיכרונות, מאת חיים אשרי*
דרומית מזרחית לכרכור היתה נקודת התיישבות, אי בודד, שהוקמה לפני מלחמה העולם הראשונה. במקום זה התנחלו חברי אגודת "השומר", חברים מהעליה השניה. המשק החקלאי היה דל ביותר, הם התפרנסו בקושי מהמשק ומשכר שמירת הקרקעות בסביבה וחלו בקדחת לעתים קרובות. קבוצת כרכור זו שמשה גם תחנה חשובה במעבר מדרומה של הארץ לצפונה. בזמן מלחמת העולם הראשונה עברו בנתיב זה עגלות טעונות נשק למרכז "השומר" בצפון.
בין קבוצת כרכור ואדמות "אחוזת לונדון" בכרכור היה שטח קרקע שלא היה בבעלות יהודית, והיה טבעי שייעשה מאמץ ששטח זה יעבור לידי היהודים. באחד הקונגרסים הציונים, לפני 1914, נפגש מנחם אוסישקין, ממנהיגי הציונות ברוסיה (מאוחר יותר ראש קרן קיימת לישראל), עם יהודי עשיר מרוסיה – שלזינגר שמו – בעל מכרות זהב בסיביר והציע לו לקנות את השטח שבין כרכור לקבוצת כרכור, עשרת אלפים דונם בקירוב. המחיר היה נמוך והעסקה נעשתה. שלזינגר הקים על אדמתו חווה חקלאית, כמה בתים למגורים, בנייני משק ועוד. אחרי מלחמת העולם הראשונה, שני בניו של שלזינגר הגיעו ארצה, ניסו ללא הצלחה להחיות את חוותו של אביהם, ולבסוף מכרו אותה לגורמים שונים: לאחוזה לובלין מפולניה, לקרן קיימת, ליהודי אמריקאי – מר בלום, למר וולבלסקי מתל אביב ועוד. מר בלום פעל לפי שיטה אמריקאית, התקשר עם איש רב פעלים מהעליה השניה, תושב חדרה – מר א. לבזובסקי, לבזובסקי שהיה נוטע מקצועי, עסק שנים לפני כן בנטיעת אקליפטוסים על גבולות אדמת "אחוזת לונדון" בכרכור וגם חורשות בקרבת היישוב.
מר בלום בחר באדם הנכון. באותו זמן לבזובסקי היה עסוק בנטיעת פרדסים ליהודים מחו"ל. גם מר בלום התכוון לנטוע פרדסים על מאות דונמים והיות שמר לבזובסקי הכיר היטב את תנאי הסביבה, החליט להתקשר עם קבלן קידוחים ולקדוח באר עמוקה עד שימצא מים רבים. צריך להודות שמר לבזובסקי היה החלוץ בעניין זה והודות ליוזמתו והתמדתו כרכור וסביבתה התפרסמו בבוא העת כסביבה שופעת מים רבים. מר בלום נתן לו "אור ירוק" למפעל יחיד במינו זה.
לבזובסקי התקשר עם המהנדס בולוק, קבלן קידוחים, והתחילו לעבוד בשיטה חדשה: במכונת קידוח מונעת על ידי מנוע ועם כלים כבדים. ידידי, דוד לפר היה ראש הצוות. למרות שהיה זה אולי הניסיון הראשון לקידוחים עמוקים, העבודה התנהלה בהתחלה בסדר. אך עם העמקת הקידוח היו עיכובים, בעיקר בגלל האזמל שנקרע מהשרשרת ועד שלא הוציאו אותו אי אפשר היה להמשיך. העבודה התנהלה "בעצלתיים", המכונה לא היתה משוכללת ביותר והיו תקלת אחרות.
באותו זמן הייתי מחוסר עבודה, וכשבא אלי ידידי דוד לפר והציע לי לבוא לעבוד בקידוח הנ"ל, קיבלתי את ההצעה מיד. כך התמזל מזלי לפעול בקידוח העמוק הראשון בסביבה, ולהיות עד למציאת מים רבים בעומק של יותר ממאה ושמונים מטר. צריך לציין שהודות למר לבזובסקי ועקשנותו ולמימון הנדיב של בעל הקרקעות – למרת שניסיון הקידוח העמוק היה בספק גדול – התמידו בקידוח. אבל היה למר בלום גם חישוב נוסף, שאם ימצא מים רבים ערך הקרקעות שברשותו יהיה רב יותר.
האזמל כבר ירד לעומק של למעלה ממאה מטר ועדיין לא היו שום סימני מים. העבודה התנהלה לאט בגלל התקלות והיו גם ספקות: האם כדאי להמשיך ולהשקיע כסף על קרן הצבי? כאן עמדו עקשנותו והתמדתו של לבזובסקי להמשיך את הקידוח. כבר הגיעו לעומק של 140 מטר ומים אין, אבל החליטו להמשיך ולהעמיק וכאן בא גם העידוד של מר בלום שנתן את הכסף – הון עתק בימים ההם.
בעומק של 170 מטר השכבות התחילו להשתנות והיה ניצוץ תקווה וככל שהעמיקו יותר גדלה התקווה למצוא מים. בעומק 182 מטר היו כבר סימנים בולטים למים רבים, ונסיון השאיבה הוכיח כי יש מים בשפע.[1]
[1] הערת בית הראשונים: לשם השוואה – הבאר הראשונה של ראשון לציון (באר "מצאנו מים") היא בעומק של כ- 48 מטרים, הבאר ההסטורית של כפר סבא (מאחורי הח'אן) היא בעומק של 18 מטרים (ויקיפדיה, ערך כפר סבא, 5/5/2021)
*הזיכרונות הועלו על הכתב על ידי חיים אשרי ז"ל לקראת יובל החמישים לעין עירון, אך נשארו בכתובים. הוכנו לדפוס מעיזבונו על ידי בניו, עמרם ועמוס אשרי 2009