חיפוש משפחות

חדשות אחרונות

תל שלום

שכונת תל שלום קרויה על שמו של אברהם שלום מאיר, אביהם של האחים מאיר שהיו היזמים שהקימו את השכונה. היא נמצאת בין כרכור לבית הספר החקלאי. גבולותיה הם: ממזרח – רח' השופטים; ממערב – דרך עירון ורח' היוגב (אשר הקיף את הקמפוס המקורי של בית הספר החקלאי). מדרום: רח' המגדל, מצפון: רח' ניל"י. השכונה הוקמה כישוב עצמאי במחצית השניה של שנות ה-30 ונועדה למתישבים חקלאים. כעבור מספר שנים התמזגה והפכה להיות חלק מכרכור. השכונה נמצאת על מדרון הפונה לואדי עארה (כביש 65). אדמתה חולית.
"בשנים 1937-8 נבנו בתל שלום 20 הבתים הראשונים. אלה היו בתים סטנדרטים, כולם באותו סגנון: שני חדרים קטנים, מטבח, שירותים ומרפסת. כל הבית כ- 49 מטר מרובע. חלקת האדמה השייכת לבית – 1.75 דונם, וכל הפרוייקט עם גידור ואינסטלציה עלה 285 לירות שטרלינג. אלה היו הבתים של משפחות צעירות, שהתפרנסו מעבודת חוץ בפרדסים, בסלילת כבישים, בבנין וכו'. אבל גם העבודות הללו לא היו תמיד בהישג ידם של הפועלים. המגרש על יד הבית שמש כמשק עזר. שם גידלו עצי פרי וירקות, וכל אחד החזיק גם לול עם כמה עשרות תרנגולות וגם בעלי חיים אחרים. למשל חמור היה אמצעי מועיל מאד לתחבורה, כי רק כביש אחד היה קיים בפרדס חנה, הכביש תל-אביב-חיפה שעבר את המושבה לכל אורכה.[1]  מראה השכונה בעת הקמתה הונצח בסרטון מיומני כרמל, במרץ 1938.
אחת המשפחות הראשונות שהתישבה בתל שלום היתה מרדכי וחנה המבורגר ובנם שמעון (זיגברט), שהגיעו ארצה בשנת 1937. שמעון הועסק בחפירות להנחת צינורות האינסטלציה בשכונה עוד לפני בואם לגור כאן. אביה של גב' המבורגר, יהודה להמן, הצטרף למשפחת בתו, ואף שהבית היה קטן וצפוף, הקדיש הסבא, את חדרו בשבתות ובחגים לבית-כנסת שבו התפללו תושבי השכונה. המשפחה הביאה איתה מגרמניה גם ספר תורה, ששימש את מתפללי המנין. ספר התורה ניצל מטביעתה של "הפטריה", עליה היו להמן, בנו ואשת הבן. למרבה הצער הבן לא הצליח להינצל וטבע עם האניה.
ספר התורה נמצא עד היום בבית הכנסת בתל-שלום, אך הוא פסול וכל הנסיונות לתקנו או לחדשו עלו בתוהו.[2]
השלב השני של תל שלום התחיל ב- 1939. האחים מאיר, מייסדי תל שלום, עשו מאמצים גדולים להביא מספר "ייקים" עולים חדשים לתל שלום. עולים אלה מגרמניה הגיעו רק זמן קצר קודם לכן ארצה עם 1,000 לירות שטרלינג וגרו בתל אביב, אבל שם לא היה להם שום סיכוי לפרנסה באותו זמן, ובמקום לחסל בעיר הגדולה והיקרה את ההון שלהם, השתכנעו כעשרים משפחות לגור בכפר בתנאים קצת חלוציים, אבל גם יותר זולים. ככה באו הקפיטליסטים לתל שלום. הם קיבלו אותו גודל של מגרש, חוץ משלש משפחות שהיה להן שטח כפול, אבל הבתים נבנו לפי גודל ותכנית שכל אחד בחר לעצמו בהתאם לאמצעים שעמדו לרשותו. חלקם של המתישבים החדשים היו רופאים, עורכי דין וכו' שהסתגלו מהר מאד לעיסוקים אחרים וגם לעבודת אדמה.[3]" (מתוך זכרונות ולטר גולדוויין). השפה המדוברת בשכונה היתה גרמנית, יותר מאשר עברית.
תושבי השכונה היו פעילים ב"הגנה". כל החגיגות והאירועים כולל ימי הולדת חגגו ביחד על המגרש הקטן ליד הבאר.
בספרו של שי מאיר "סיפורם של האחים מאיר" (עותק קיים בבית הראשונים) הוא כותב: "מאוחר יותר נוספה טראומת הפיתוח בשכונת תל-שלום בכרכור, שכילתה את משאביהם ב- 1939, ואחר כך המשבר ב'מגדל שלום' ב- 1966/7 בעת המיתון הגדול, ולמעשה עוצבה דמותם בצל קשיים, אך תמיד למדו את לקחם, התמודדו איתם וחתרו בעקשנות הלאה." (עמ' 23). על הקמת השכונה הוא מספר: "ב-1936 גיבשו האחים מיזם (פרויקט) להקמת שכונה של בתים בין פרדס-חנה לכרכור. הם קראו לה 'תל-שלום', וכך היא קרויה גם כיום. תקופה זו היתה מלווה ברוחות רעות שנשבו מכיוון אירופה, בה עלו הנאצים לשלטון בגרמניה, ובעקבותיה החלה עליה לא מבוטלת ממרכז אירופה ומזרחה. עליה זו כונתה בשם 'העליה החמישית', ובלט בה חלקם של יוצאי גרמניה, ה'יקים'.
האחים קנו חלקה בת 160 דונם מאדם בשם בורוכובסקי והכינו תכנית חלוקה ('פרצלציה') לששים בתים, כל אחד בן שני דונמים. הוכן 'פרוספקט' מתאר, שקרוי היה בשם 'פתחו לנו שערי שלום', וכל בית נמכר ב- 165 לירות. את המשכנתאות ארגן ה'בנק למלווה חקלאי', וכן נעזרו במחלקה הגרמנית בסוכנות היהודית. לקראת 1939, עם גבור המשבר הכלכלי, ההתנגשויות עם הערבים (ה'מאורעות') ותחילת מלחמת העולם השניה, הסתבך הפרוייקט והאחים שקעו בחובות." (עמ' 54-55).

עוד: זכרונות נחמן בלום

[1] הכוונה לדרך הנדיב, כביש 652 – ב"ר
[2] מתוך: רשימה של יהודית בינהיים, התיק המשפחתי של משפחת המבורגר, קלסר 1048
[3] מתוך: זכרונות ולטר גולדוויין, תיק 394ב'