חדשות אחרונות

גרשון ולכינסקי על האמפי

לפני היות האמפיתיאטרון פעל במקום בית קולנוע, שנבנה ע"י המועצה המקומית כדי לספק בידור לתושבי המושבה. בית הקולנוע החורפי, כפי שכונה בשעתו, הופעל ע"י אדון ויינר שהיה בן הדוד של אמא של עו"ד יורם ברזלי. בנו הבכור דב, איבד את רגלו בקרבות על כיבוש הנגב באזור רביבים. בסוף שנות הארבעים ארז את מטלטליו, את ילדיו: דב, אהובה, ושבתאי, ונדד לעיר הגדולה תל-אביב. המועצה מסרה את הפעלת בית הקולנוע לאדונים פלטנר מפרדס-חנה (אביו של העיתונאי חיים פלטנר) והנדלר מכרכור (אבא של לאה היפה מחוות דוברובניק). לבית הקולנוע היתה רצפת עץ שכיסתה על המרתף ששימש בתקופת המאורעות כסליק לנשק ומקום אימון בנשק לחברי ההגנה בימים כתיקונם שימש המרתף כחדר הלבשה לשחקני תיאטרון שהגיעו להופיע בפני תושבי פרדס-חנה ולימים שימש כמחסן לכיסאות האולם החורפי ולאחר שנים, למושבי הפלסטיק של האמפי.

צילום: פוטו ארצי 336/29

בית העם

חלק בלתי נפרד מאולם הקולנוע והאמפי היה הקיוסק של הזוג חשוך הילדים גרייבל ושל מוכר הארטיקים הערירי קובליק. עד היום מהדהדת בראשי קריאתו של קובליק ברחבי האמפי "ארררר….. טיק !".
בזמנים ההם היוזמה הפרטית עדיין לא היתה מקובלת ולכן לקחה על עצמה המועצה המקומית את היוזמה לבנית האמפי על המורדות הצפוניים של שכונת הפועלים (היום רח' הראשונים). בשעה שבית הקולנוע החורפי הכיל כ- 400 מושבים בלבד, האמפי, שלא היה מקורה, יכול היה להכיל כ- 1000 צופים ואולי אף יותר, בצפיפות. הצופים ישבו על מדרגות הבטון מהם בנוי היה האמפי, מתחריו של בית הקולנוע והאמפי היו אולם הקולנוע הקיצי והאולם החורפי בכרכור. זכורים לי מופעי יום העצמאות אותם חגגו באמפי ואת הגשם שהחל לרדת בכל יום עצמאות והבריח את כל הקהל לביתו.
לא ידוע מי המהנדס שתיכנן את האמפי בפרדס-חנה, אבל רק לאחר שהופעל הסתבר כי שכחו לבנות שרותים לנוחות הצופים. לכן, כדי לפתור את הבעיה, בנתה המועצה בצידו הפנימי של האמפי לא רחוק מעמדת המסריט, שרותים מפח גלי . הכל היה טוב ונחמד, עד שהפחים החלידו והשרותים שימשו לנו הילדים כמקום להתפלח דרכו לסרטים והצגות בלי לקנות כרטיס, האמפי שהיתה לו צורת ביצה ענקית של דינוזאור קדום היה מוקף חומת בטון בגובה 2.5 מטרים בראש החומה, כפי שמזכיר לי נתן תומר הודבקו בבטון שברי בקבוקים למניעת הטיפוס על החומה. ילדים רבים השאירו קרעי מכנסיים על שברי הבקבוקים שבחומה כשניסו להתפלח. שני שערים בצידו הדרום מזרחי של האמפי איפשרו את כניסת הקהל. כבמה שימש הקולנוע החורפי שהקיר הדרומי שלו נפתח לגמרי וכך נוצרה במת האמפי . היו זמנים שכל הצגה טובה שהוצגה על במות ת"א מצאה עצמה מוצגת באמפי של פרדס-חנה.
אנו הילדים נוהגים היינו לטפס מצידה החיצוני של חומת האמפי ומשם לגלוש על פחי הגג של השרותים ומשם קפיצה קלה ואנחנו בפנים. את האבטחה, את השמירה, כרטיסי חינם ואת הדאווין קיבלו כמונופול סדרני הפועל: מוטקה נדלין, סדצקי, פסח אנגל, ויס אלימלך, שנקר עודד, דב גנדלר, ברוך וירט, אבן צור יוסקה, וינברג לייבלה ועוד שמות שאיני זוכר ברגעים אלה. הם התהלכו בגאווה עם חולצות כחולות עליהם רקומה המילה "הפועל": ועל זרועם סרט "סדרן". אימת המתפלחים היו סדרני הפועל.
אם אחד המתפלחים היה נתפס ע"י הסדרן היה הסדרן מוציאו בחיוך מחוץ לאמפי ושוב, ריצה מסביב, טיפוס, החלקה והמתפלח חוזר לאמפי. אנו התפרנים נהגנו להתפלח לכל הצגה טובה שעלתה באמפי. צריך היית להיות ילד שהיום מכנים אותו "חנון" כדי לוותר על חוווית ההתפלחות – אני לא הכרתי כאלה.
החורים בפחים החלודים איפשרו לגברברי המושבה להציץ אל שרותי הנשים. מסופר כי יום אחד הציץ משה השובב לעולה חדשה בשרותים, ובעלה שלא ידע את משה הסתפק באגרוף לפניו של השובב. הפעם הבאה שמשה העז להציץ שנית, היתה, כאשר הנפיחות מפניו ירדה.
הסרטים שהוקרנו בבית הקולנוע החורפי ובאמפי הקיצי היו מלווים בתרגום, שהיה מורץ ידנית בצידו השמאלי של הסרט. את הרצת התרגום שלוותה מעת לעת בצעקות הקהל : "יותר מהר . . . ", "יותר לאט. . . . " היה מריץ אדון פינטו מנהל בית הדואר המקומי, לימים אב שכול, שבנו הטייס מוטי נפל עם מטוסו במלחמת ששת הימים על אדמת מצרים. "הצגת הקולנוע האחרונה " התקיימה לפני שנים רבות ומאז שנות ה-80 של המאה שעברה עומדים בית הקולנוע החורפי והאמפי ריקים וזקופים כמו לפני 70 שנה עת ידעו ימים טובים בארוח טובי השחקנים על הבמה, חנה רובינא, מסקין ושחקנים ידועים אחרים, עומדים היום שוממים מפעילות שנים רבות ומחכים ליזם שידע לזהות את הפוטנציאל הגלום בבית הקולנוע ובאמפי, אשר סיפקו שנים רבות מופעי תרבות, בידור וסרטים, לרבות הצגות לילדים בעידן שבו לא היתה טלויזיה – מהם נהנו תושבי פרדס-חנה וגם חברי קיבוצים ומושבים סמוכים.
את הקולנוע החורפי החליף אולם הקולנוע החדש שנבנה ברח' הדקלים על ידי משפחת שישפורטיש ולימים הפך לאולם ארועים.
צר לי מאד שגם מוסדות היסטורים כמו בית הקולנוע והאמפי שנבנו בשלהי המאה הקודמת ושרתו בנאמנות שנים רבות את תושבי פרדס-חנה והסביבה, ימצאו את מותם על ידי פרנסי המושבה שימכרו את השטח למאכל מלתעות כרישי הנדל"ן, להקמת בנינים רבי קומות.
האמפי היה במקורו חלקת בָּתָה ובה צמחי בר נדירים ביופים כמו: קידה שעירה, סירה קוצנית, עצי אלון שצמחו פרא ועוד ועוד.

חכו …. חכו, ותראו כיצד בית הקולנוע והאמפי הולכים בדרכה של כל חלקת נדל"ן משובחת.

גרשון